התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן

נעמי, אריאל ועמית דר, ליליאן, איריס ולימור פישר, רזי’ן בירנבאום, בבית של סבתא, בקרוב 2002 אנטוורפן,

סבתא זכתה לנינים ולנינות: היא הכירה את אריאל הבן של נעמי, את הבנים הגדולים שלי – איתמר ויהונתן, ואת בנותיה של איריס – לימור ונטע. כשהייתה סבתא בת תשעים נערכה לה מסיבת יום הולדת גדולה, וכולנו הגענו עם הנינים לחגיגה. היא שמחה והתרגשה וזו והייתה הזדמנות בלתי חוזרת לאחד את כולם יחד. מישל נודל ובנו סשה הגיעו מבריסל ורבים מבני המשפחה הגדולה הגיעו לברך. הגיע גם , 91 שגריר ישראל בבלגיה ובלוקסמבורג, יהודי קינר [קנרק במקור], קרוב של סבא פסחיי'ה הוא לביקור לכבוד המאורע והשמחה הייתה רבה. ימים ספורים לפני שסבתא החלה להתרחק מאתנו, חגגנו את הברית לנין החמישי במספר, הבן שלי אלעד חננאל. בערב, לאחר הברית, סבתא התקשרה אלי בהתרגשות. היא שמעה מאמא שאלעד נקראה על שם סבתא שלי, חנה אלברט ז"ל, והתרגשה מאוד. היא אהבה את המחותנת שלה. סבתא כהרגלה הייתה מחושבת ומרגע ששמעה שאני בהריון החלה לחסוך כסף למתנה. היא סיפרה לי שמתנה תגיע אלי בקרוב. השיחה התקיימה ביום רביעי בערב. בצהרי שבת, בזמן שהייתה אצל ליליאן לארוחה, שמטה לפתע את ראשה. היא הובהלה לבית חולים והתברר שהיא עברה שבץ קשה. בתקופת חייה האחרונה היא דיברה בפיכחון רב על כך שהיא הייתה רוצה למות כפי שהיא, צלולה ומתפקדת. כמעט כל חבריה ומכריה כבר נפטרו והיא לא רצתה להגיע ליום בו האדם מאבד את מי שהיה. כשהגיע אלי המתנה יחד עם המכתב שלה, היא כבר לא הייתה אותו אדם. היא אושפזה בבית חולים, לא זיהתה כמעט איש. עם פטירתה התברר שבכל השנים היא חסכה כסף למימון קבורתה, כי לא רצתה שהמשימה תוטל על המשפחה, ובכך הוכיחה לנו פעם נוספת איזה אדם היא הייתה. סבתא הותירה אחריה שבט שברוך השם ממשיך לגדול, ולמעלה מחמישה-עשר נינים ונינות חיים אתנו כעת חיה. בתם הבכורה של מיכאל ולורה, רבקה, קרויה על שמה.

יהודי קנרק הוא בנה של רוזי קנרק, בת דודתו של סבא. אמו, רבקה גוטמן, ואמו של סבא, דבורה בירנבאום, היו האחיות 91 הצעירות למשפחת שיפר.

182