התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן

15 פרק התחלת הסוף

נשוב לקשיי החיים בבית של לאה ליפשיץ. שתי בנותיה הבוגרות נישאו ויש לה כבר שני נכדים – אוסקר ושרה שכבר פגשנו. הבת הצעירה והיפה, אמי, החלה לפרוח ויש שסיפרו שנים אחרי שהיא הייתה היהודייה היפה ביותר באנטוורפן. אמי כבר נולדה למשפחה זנוחה ומפורקת ולדעת סבתא זה ניכר בה תמיד. אמי היפה מצאה חן בעיני אדם מבוגר ממנה, אמיד מאוד, סוחר יהלומים מצליח ושמו זו’ל פרייפלד. לאיש שמור מקום של כבוד בסיפור המשפחתי בתור אדם קשה, “מֵש ִׁיגֵנֶעַ", וכנראה היה בזה לא מעט, ואולי זו הסיבה לכך שאמא לאה ליפשיץ כל כך התנגדה לנישואים האלה. האיש חיזר אבל לא עזר לו עד שלא הייתה ברירה: הנאצים כבר כבשו את בלגיה. אמי הצעירה קיבלה צו התייצבות לעבודת כפייה בגרמניה – צו שהדרך היחידה להימנע ממנו היה באמצעות נישואים. וכך בלית ברירה הסכימה לאה לנישואים הללו, שנערכו בימים של דאגה הולכת וגוברת. אנחנו נפגוש את אמי ואת זו’ל בהמשך, כשהם יברחו בקרוב מבלגיה לכיוון צרפת. בבית נשארו לאה, אמא שלה – סבתא רוזנפלד, פיליפ הצעיר ובעלי החיים האהובים על הסבתא, ביניהם הכלב שלה. בתקופה הראשונה של שלטון הנאצים הלך פיליפ הצעיר עם סיכה על ד”ש הבגד. זו הייתה סיכת בח”ד, ברית חלוצים דתיים, התנועה ממנה תקום בהמשך בני עקיבא. הנאצים אסרו על כל הזדהות

פוליטית, וכשראו אותו הולך כך זרקו אותו לכלא יחד עם אסירים פוליטיים. איש לא זכר למה הוא שם ואיש בוודאי לא ידע שהוא יהודי. התקרית הזאת עוד תציל את חייו. הנה דוגמה לסיכה כזאת, שמצאתי באתר לממכר ענתיקות. אמי נישאה. פיליפ מצא את עצמו כלוא ובבית נותרו לאה ליפשיץ ואמה. הן נלקחו משם במשאית ואחר כך ברכבת אל מותן באושוויץ. סבתא סיפרה שכאשר הגיעו הגרמנים לקחת את סבתא שלה ואמא שלה, הכלב של סבתא ליפשיץ ניסה ללוות אותן ורדף אחרי המשאית כשהוא מוחה על הפרידה הכפויה. כפי הנראה היא לא ראתה זאת במו עיניה והיה מי שסיפר לה: יהודיות מבוגרות מובלות במשאית למחנה דוסין שבמכלן, ממנה יאספו כמשלוח לאושוויץ, ורק כלב הגון מלווה אותן וזועק.

סיכת ברית חלוצים דתיים – בח”ד ART - LOT אתר

54