התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן

רומא ולמען הצלתם של פליטים יהודים ברומא, כולל אלה שהגיעו . 63 אליה מדרום צרפת הגסטאפו פרץ למשרדו מספר פעמים והוא היה . 64 נתון לאיום מתמיד ההערכה כי הוא הנפיק תעודות מזויפות ומצא מקלט לאלפי יהודים. גם הוא הוכר כחסיד אומות העולם. כאמור, אמי וזו’ל מצאו את עצמם בין ברי המזל שהצליחו להימלט מאזור

האב פייר מארי בֶּנְוּאָה, צילום - אתר יד ושם

הכומר ויאל'ה רמונדו התמונה לקוחה מהספר Holocaust Odysseys: The Jews of Saint- Martin-Vésubie and Their Flight, p.124 S. Zuccotti

ניס לאיטליה ולהתחבא שם עד סוף המלחמה. אמא סיפרה שהצבא האיטלקי נתן להם חסות וצייד אותם במדים. זה הגיוני על רקע המתואר עד כה. ייתכן שהצטרפו לחיילים וסביר שסבתא חששה ממעברי ההרים המסוכנים, עם תינוקת, כשהיא עצמה אינה מיטיבה ללכת בשל הפוליו שתקף אותה בילדותה. ייתכן שסרבו לצרף אותה – הרי התינוקות שהצטרפו למסע היו כבר בכפר במרומי ההרים. מכל מקום הסיפור הוא שאמי וזו’ל אכן הגיעו לאיטליה, והתחבאו במנזר לנשים בוותיקן. איננו יודעים מי מבין האנשים הנפלאים שתיארתי כאן עזר להם, אך סביר שחלקם לפחות היו מעורבם בהצלתם באופן כזה או אחר, ומכל מקום אני סבורה שראוי להכיר ולהוקיר את חסידי אומות העולם הללו, ולראות בהם השראה לכולנו. בהיותם במנזר אמי עבדה במטבח וזו’ל היה כלוא כי אי אפשר היה לתרץ את הימצאו במנזר נשים. זו’ל חזר מהמלחמה מעורער. חסר סבלנות לבני אדם: אמא סיפרה כי אותה הוא חיבב, כנראה בגלל שהייתה יתומה. על סבתא הוא זרק פעם אגרטל והחטיא כי היא התכופפה. החברים של בנו היחיד, שארלי, גורשו מהבית. זה היה בית עצוב, בו אמי שכבה שנים על הספה מדוכאת. היא ביקשה להתגרש ואחותה – סבתא שלי ובעלה, פסחיי’ה שאליו נגיע בהמשך – לא הביעו תמיכה. היא חזרה שבורה הביתה וקמה לתחייה עם מותו של בעלה. הסיפורים הללו הם חלק מחוויית המלחמה המתמשכת; שכן פגעיה של המלחמה מלווים אותנו שנים ואולי אף דורות לאחר מכן. שארלי נישא ויחד עם אשתו [לשעבר] אווי הם הביאו לעולם שלושה ילדים, כאשר הבת הקטנה, אמילי, קרויה על-שם אמי. אמי פרחה בתור סבתא למופת לשני בנים, והשקיעה בהם את כל כולה. גם אני זוכרת אותה כדודת-על מפנקת, למרות המראה שהפחיד אותי בילדות [שיער צבוע לכתום!] היא תמיד הביאה לי מתנות מושקעות שברור שניקנו מתוך מחשבה. גם אמא שלי זוכרת שתמיד לאמי היה בשבילה משהו נחמד והיא עודדה את הילדה בלאנש לחטט לה בתיק ולבדוק מה היא הביאה לה. אמי, שלא זכתה לבית ולילדות טובה, וחיי הנישואים שלה היו עצובים וקשים, והייתה בה אקסצנטריות לא מבוטלת, הבינה לליבם של ילדים אולי כי הייתה קצת ילדה בעצמה. סיפורה וסיפור משפחתה הוא חלק מהסיפור שלנו, והוא יכול היה להיות מסופר רק בזכותם של אנשים שעשו את הדבר האנושי בימים השחורים ביותר של האנושות, באומץ, בסכנה ומתוך אהבת אדם גדולה ואמונה

ד. קארפי, בן שבט לחסד – השלטונות האיטלקיים ויהודי צרפת ותוניסיה בימי מלחמת העולם השנייה, ירושלים, תשנ"ג, 63 132 ע”מ בויקיפדיה Père Marie-Benoît הערך 64

89