מוליק בר

מוליק בר

2005 - 1940

מוליק בר

28.11.2005 - 09.09.1940

ו׳ אלול ת״ש - כו׳ חשוון תשס״ו

אבא מוליק שלנו,

יום שני, שעה חמש, כוס קפה שחור, "ערב חדש" בטלוויזיה ואתה יושב בכורסא שלך בסלון. תמונה כל כך אופיינית לך מהחיים – והתמונה האחרונה שלך בחיים שלנו. עשר שנים חלפו מאותו אחר הצהריים בו נפרדנו ממך בפתאומיות. ועכשיו, במבט לאחור, אנחנו מנסים "למסגר" את החיים איתך, להשאיר את הזיכרונות עוד קצת חיים ולהעביר לדורות הבאים מי היית... מי שהכיר אותך בכובעיך השונים סיפר אודותיך שהיית איש של שיחה, איש של המילה הכתובה, איש של עשייה, לא פחדת להביע את דעתך ולא פחדת ללכת כנגד הזרם, איש של חינוך, איש של ערכים, איש של אמונה בדרך ולא רק בתוצאה... עבור אמא לאה היית בן-זוג, שותף בחיים ושותף בגידול הילדים, חבר, איש שיחה רחב אופקים, אוטודידקט, איש רחב לב ואכפתי לזולת. שותף בחוויות נעימות יותר ולעיתים פחות. ובעיקר אחרי נפילת דרור, משהו לחלוק איתו את הכאב בהרבה חום, הבנה ואכפתיות. ובשבילנו? בשבילנו היית אבא. בעל גב רחב (וגם בטן) שאפשר להישען אליו, להתרפק עליו, להתייעץ בו, להיעזר בו, לשמוע את דעתו בכל דבר ועניין, ולדעת שרק טובתנו היא לנגד עיניך (גם אם לא ראינו זאת אנחנו בעינינו תמיד...) לא פעם עולה המחשבה-שאלה בראש "מה אבא היה אומר על זה?" – כי אצלך תמיד היו התשובות, לפחות בשבילנו...

שירת חייך נפסקה אחרי נפילתו של דרור. התחושה הקשה כי לא הצלחת לשמור על דרור הייתה בלתי נסלחת מבחינתך. אין מרפה ללב שבור ולבך נשבר לרסיסים...

ספר זה מוקדש לך באהבה גדולה, בגעגוע אין קץ, בהוקרה על מי שהיית ועל מה שהספקנו ביחד.

2

2015 קיץ

3

4

משפחת בבצ׳וק ילדות הכפר הירוק צבא אבא וחברים

ילדות

סבתא של אבא מוליק, איידל, עם בנותיה גולדה וחנה והחתנים אברהם ומרדכי

6

סבא אברהם וסבתא גולדה - ההורים של אבא מוליק

7

סבא אברהם, סבתא גולדה, דודה תמר ואבא מוליק | משפחת בבצ׳וק

8

משפחת בבצ׳וק המורחבת

9

מוליק עומד בשורה העליונה, שלישי מימין

מוליק בשורה העליונה, ראשון משמאל

מוליק שני משמאל

10

מוליק עם חברים לכיתה בקיבוץ גבעת השלושה, מוליק שני משמאל

11

סבא אברהם, דודה תמר ואבא מוליק

12

בקיבוץ גבעת השלושה. 09.09.1940 אבא נולד בתאריך

חל פילוג בקיבוץ ואבא עבר עם משפחתו לקיבוץ עינת 13 בגיל

וזכה להיות הנער הראשון החוגג בר מצווה בקיבוץ החדש.

13

הכפר הירוק

חניך ומדריך בוגר בכפר הנוער ״הכפר הירוק״

14

“... בסוף כתה י’ החלטתי על דעת עצמי לחרוג ולשנות וביקשתי ללכת ללמוד בכפר-הירוק. לבד נסעתי לברר ולהתרשם. הורי עודדו אותי לעשות את הטוב בעיני ואני החלטתי ונרשמתי ללימודים. עברתי ללמוד בכתה יא’ בכפר-הירוק שם ביליתי את שנות חיי היפות ביותר. ... לאחר הצבא ולאחר שנת תורנות ברפת, יצאתי לשנתיים של שנת שירות כמדריך .22 חברתי בכפר-הירוק ואני כולי בן

שנים לעינת 50 מתוך מאמר שכתב אבא בחוברת

15

16

1958-1954 ,׳ מתוך ספר מחזור ג

17

צבא

חייל בחיל האויר

18

חייל במודיעין

19

לאחר השחרור מהצבא

20

טיפול בעגלים וחליבה ברפת

21

אבא וחברים

22

אהרון, הלל ומוליק - השלישיה הנצחית

23

24

כשאבא פגש את אמא

כסטודנטים במכללת בית-ברל. 1964 אבא ואמא נפגשו בשנת

כעבור שנה התחתנו והקימו את ביתם בקיבוץ עינת

25

החתונה

1965 באוקטובר 26

26

27

28

29

30

31

32

33

34

35

36

37

38

אבא במלחמת יום כיפור

39

אבא מוליק גויס עם תחילתה של מלחמת יום כיפור ושירת במשך כחצי שנה, בזמן המלחמה נולד דרור (ומכאן נבחר שמו). עבור אבא, הייתה זו מלחמה משמעותית שליוותה אותו לאורך השנים. לאורך התקופה שלא היה בבית אבא הלך עם קרטונים כתובים בנעליים ובהם מסֶר הביתה –כל מי שפגש בזמן המלחמה וידע כי יוצא הביתה –קיבל מאבא קרטון ״דרישת שלום״ למשפחה.

40

41

42

43

44

המשפחה שלנו

45

גונן

46

47

48

49

חובב

50

51

52

53

דרור

54

55

56

57

רונית

58

59

60

61

62

63

64

65

66

67

68

69

70

71

״פגע מכה וחבורה טריה״

״תקום תקום לא קרה כלום״

״זה רק נשמע חזק, זה לא כואב״

״בין אמר לעשה תק על תק פרסה״

72

73

74

מוליק איש החינוך

1970 חזרתי לבית-הספר היסודי בעינת. הייתי מורה צעיר בראשית דרכו. קיבלתי לחנך וללמד את כתה ה'. בכתה זו היו בנים ובנות של כל בני גילי בעינת, של בנות כתתי שידעו תמיד יותר טוב ממני הכל. בנים של מנהלי הקיבוץ, בקיצור הייתה לי "בעיה". מצד אחד המון פרגון ועידוד ושמחה שמורה צעיר, גבר, נכנס לבית-הספר ורוצה פשוט להיות מורה. מצד שני – מי אני שאגיד להם מה טוב לילדיהם. השנים האלו מאופיינות אצלי בהמון זיכרונות טובים. עם הילדים הסתדרתי נהדר, היו גם גבולות ומשמעת. למדנו ביחד הרבה וגם השתובבנו ושחקנו כדורגל, כדורסל ושיעורי בריכה. די מהר למדתי להכיר את הילדים, את יכולתם ואת קשייהם, וסיגלתי לעצמי את ההתייחסות האישית לכל אחד מהם. 1982 חזרתי לבית הספר "מעבר אפק" בעינת והפעם בתפקיד מנהל בית הספר. תפקיד ומטלה שמאוד רציתי לקבל ושמחתי שזה הסתייע. באתי לנהל את בית הספר שכבר יש בו מסורת אבל הוא עדיין צעיר וניתן לבצע בו שינויים ותהליכים חדשים... ראיתי לפני תפקיד מאתגר וכבר בתחילתו ידעתי שאני רוצה להיות בתפקיד זה כארבע שנים ולא יותר. תפישת עולמי החינוכית גורסת שמנהל תורם את תרומתו החינוכית בארבע שנים ואחר כך מתחילה תקופת הדריכה במקום. ממרחק של הרבה שנים אני יכול להגיד שזכיתי לצוות חינוכי מעולה בכל היבט, מורות ומחנכות משכמן ומעלה שראו את מלאכת החינוך וההוראה כעבודת קודש. בארבע השנים שעמדתי בראש בית הספר, עבודתי העיקרית הייתה לאגד ולחבר את כל צוות המורות לעשייה משותפת, חברתית וחברית וזה לא היה קל אבל כנראה שהצלחנו. 1986 תמו להן ארבע שנות ניהול אינטנסיביות כששלושה מילדי: חובב, דרור ורונית נמצאים בביה"ס, וזה לא היה קל. סיימתי מרצוני ומבחירתי, כי חשבתי שמיציתי את הנושא, וביה"ס צריך לצמוח לכיוונים חדשים עם הנהלה חדשה. 1995 משנה זו אני מלווה את ביה"ס "מעבר אפק" והפעם מעיניו של אבא שבנו הוא מורה ומחנך בבית ספרנו. כאן אני חווה תהליך נפלא של "דור לדור יביא אומר", יעוץ, הדרכה וצמיחה של הבן בדרכו החינוכית מקצועית. זה פרק מאלף בשבילי, איך לא לכבות יוזמות ורעיונות, איך ללמוד מכל החדש שהוא מביא מהאקדמיה ומהמכללה, לראות שביה"ס משנה צורה ומסתגל למציאות חדשה

שנה לעינת״ 50״ מתוך מאמר שכתב אבא בחוברת,

76

חלוקת ספרי תורה לבני מצווה – אבא מוליק, יצחק שקדי, עופרה גולן, רבקה סלע

77

78

79

ברכות מצוות בית הספר בסיום תפקידו של אבא כמנהל

80

81

82

החתונות שלנו

83

84

85

86

87

88

מוליק במרוצת השנים עם הנכדים 60 מסיבת הפתעה ליום הולדת בטקסים לזכרו של דרור

89

90

91

עם הנכדים

סבא עם עמית

92

סבא וסבתא עם אורי

93

94

סבא עם ליה

סבא עם עומר

95

זכרונות מאבא-סבא

הגמד סיפורון בובה זפת העכבר מהממחטה

96

סבא עם ללי

97

60 יום הולדת

98

99

אבא מוליק בטקסים לזכרו של דרור

לאחר נפילתו של דרור הוסיף אבא לחתימת שמו את האותיות א.ש.ד. ראשי תיבות ל: אבא של דרור

100

101

102

אבא מוליק היה איש שיח ושיחה

שותף פעיל בקבוצות הידברות בנושאי שלום וקירוב קצוות בחברה

103

בסוד שיח

חוג שיח אזורי בעמותת “דרור לכולם” בקיבוץ עינת מוקדש לזכרו של איש ההידברות מוליק בר ז”ל

אחרי מותו כתבו לזיכרו:

בכנס השני של עמותת “בסוד שיח”, שנערך 1993 את מוליק פגשתי לראשונה בקיץ בירושלים. הוא היה כבר בוגר הכנס הראשון, אני הייתי חדשה. בדרך הביתה הצטרפנו, חברתי ואני, למכוניתו, ואז התחיל בינינו השיח המעניין שהמשכנו לנהל בכל מיני הזדמנויות, עד לפני כחודשיים, כשמוליק פרש לו לפתע, והותיר אותנו כאן להמשיך להתמודד בלעדיו עם כל הניגודים ועם הקיטוב החברתי הנורא שמחריף והולך. מוליק היה בשבילי “אחר” שהוא חבר. במשך כל שנות היכרותנו היה לקשר שלנו ממד כפול: מחד-גיסא הייתה חברות. מאידך-גיסא הייתה אחרות מעוררת עניין וסקרנות , דיבר מוליק על הצורך 1993 שיצרה דיאלוג מתמשך, פורה ומפרה. באותה נסיעה, בקיץ הנפשי להיערך לעת שלום, ואני לא כל-כך הבנתי על מה הוא מדבר. “אין לי שום צורך נפשי להיערך לעת שלום” חשבתי, “אני ערוכה ומוכנה. רק שתבוא סוף-סוף העת הזאת ושנוכל לתת בה אמון”. חצי שנה לאחר מכן, במסגרת חוג רעיוני שארגנו בכפר-סבא הציג מוליק את ההיסטוריה של יחסו הנפשי הפנימי לצבא ולמלחמה. ורק אז הבנתי על מה דיבר בנסיעה ההיא בקיץ. עד היום, בכל פעם כשאני אומרת כדרכי “אם ירצה ה’” מהדהדת באוזניי שאלתו המתריסה והמחויכת של מוליק: “ואם הוא לא ירצה?” את יחסו לגירוש מגוש קטיף לא הצלחתי לברר, ועד היום איני יודעת מה חשב על המהלך הזה. ולא משום שהוא לא היה מוכן לדבר על כך. במצב הנפשי הקשה שבו הייתי נתונה, לא שאלתי. אולי לא סמכתי על היכולת שלי לספוג את התשובה הכנה שהיה משיב לי..., אבל אני יודעת בוודאות שהוא הזדהה מאוד עם כאבם האישי של המגורשים (גם אם אולי העדיף את הכינוי “מפונים”). כפי שאמרתי קודם, איני יודעת כי לא ביררתי. כן דיברנו על הקשר האישי שלו עם האנשים. עם שרהלה קוסטינר מנצרים למשל. על הקשר הטלפוני שלו אתה ועם אחרים ועל הביקורים שערך אצלם לאחר הגירוש. “אחר שהוא חבר” אמרתי קודם, ואכן הייתה בינינו חברות... הייתה שפה משותפת והיו יחסי אמון, הערכה הדדית והבנה שאפשרו לשתף פעולה בכל מיני מבצעים לאורך השנים. היה לי כיף לעבוד עם מוליק. היה לנו קשר יעיל וחברי וחלוקת עבודה הוגנת, למעט בפעילות האחרונה שלנו לפני פחות משלושה חודשים, שבה מוליק ורונית לקחו על עצמם את כל העבודה. השותפות שלי באה לידי ביטוי בעובדה שמוליק טרח ליידע אותי בכל פרט

104

ולהיוועץ בכל מהלך. ו...כן, בעובדה ששמי התנוסס על הדפים כשותפה מלאה בארגון. זאת הייתה חלוקת עבודה לא כל-כך צודקת... החברות שלי עם מוליק הייתה, מטבע הדברים, מתוחמת בגבולות מוגדרים וצרים למדיי: הפעילות ב”בסוד-שיח”. כל אחד מאתנו היה נטוע במסגרות שלו, ולא הזדמן לנו להיפגש במסגרות אחרות. עוד אחת מן ההחמצות שמלוות את חיינו העמוסים. את לאה הכרתי מן הטלפונים. כשצלצלתי והיא ענתה, היינו מגלגלות שיחה נעימה. לאה הכריזה תמיד שהיא לא שותפה לפעילויות האלה של מוליק, וגם מוליק ציין שהיא לא בעניין הזה. אבל היה ברור לי תמיד, מן הקול ומן הטון, שהאי-שותפות הזאת נטועה בשותפות עמוקה ביותר. דווקא עכשיו, לאחר שמוליק איננו עוד אתנו, אני מכירה אותו קצת יותר. הדבריםששמעתי בלוויה וגם באזכרה הוסיפו קווים שלא הכרתי. ידעתי שמוליק איש חם ורגיש אבל לא ידעתי עד כמה. המכתב שכתב לללי בימי האבל על אמה נעמי שמר, זה שללי קראה על קברו ביום השלושים לפטירתו, חשף רגישות פיוטית שכמוה לא נחשפה במסגרת האפיק הצר של היכרותנו. עוד למדתי שמוליק היה איש משפחה חם, אוהב ותומך לא רק למשפחה הגרעינית אלא גם לזו הרחבה. שהוא היה בשלן, שהוא היה מחנך רב פעלים. כל אלה ועוד מתיישבים באופן טבעי ביותר עם קווי האופי של מוליק שאני הכרתי, והם מגבירים את התסכול על ההחמצה ומעמיקים את האבל על האבדן. למען האמת – אני די מופתעת מהתגובה שלי לאבדן הזה. הרי אני מסתובבת בעולם הזה לא מעט שנים והספקתי לצבור לא מעט אבדנים כואבים. והרי מוליק לא היה חלק אינטגרלי מן היומיום שלי, ואף-על-פי-כן אני מתקשה להשליםעםהעובדהשהוא לא יהיהעוד חלקמן הכאן והעכשיו שלנו, ושגם אותו אני צריכה להעביר למדור של אלה שנמצאים בתוכי ולא בסביבתי. אולי זה קשה כל-כך כי חלק גדול מן התרומה של מוליק לעולמי היה בנוי מן העשייה שלו. מוליק היה איש שכתב הרבה ודיבר הרבה, אבל שלא כמו רבים שכוחם בפיהם, הוא עשה המון! וקשה להיפרד מעשייה כל-כך ברוכה ומבורכת. אין לך מושג, רונית, כמה אני מודה לך בלבי על ההחלטה לגייס את כוח העשייה הגדול שלך ולאפשר לנו להיפגש בבית היקר הזה לשיח שהוא כל-כך חשוב לכולנו. אני מניחה שבמשך הזמן אתרגל לעובדה המכאיבה שאני באה לבית עמותת “דרור לכולם” ופוגשת את מוליק רק בתמונות ובכתובים, ושגם הוא הצטרף לחבורה המכובדת של בני משפחה וחברים יקרים ואהובים שממשיכים להקרין על חיי לא מן הכאן והעכשיו אלא ממקום אחר שמקובל לחשוב עליו כעל עולם שכולו טוב. יהי זכרו ברוך.

כתבה דינה גולדברג

105

קבוצת "חברים מקשיבים"

106

שיח מחנכים דתיים חילוניים 04/12/2005

/ עמוס 12.1.06 - דברים שנשאו בפני קבוצת "חברים מקשיבים" בכנס באשקלון ב כרמל

מותו הפתאומי של מוליק היכה בהלם את משפחתו, את כל ידידיו ומכריו ואת הקבוצות השונות בהם הוא פעל, והם רבים רבים בכל קצוות הארץ. מוליק היה בין ראשוני הקבוצה שלנו, ממעצבי דרכה, מהחברים המרכזיים והמובילים שבה. הוא לקח חלק פעיל במפגשים רבים שקיימנו, כאשר הקבוצה נוסדה, ועד מותו. הוא היה שותף ומוביל בתכנון מפגשים, בהנחיית קבוצות, בדיונים מעמיקים, בלימוד טכסטים, בשיחות רבות שקיימנו, ובניסוח קול קורא של הקבוצה. מוליק ידע לנסח באופן מדויק וקולע, נושאים ומוקדי דיון, כאשר אנו התלבטנו וחיפשנו ניסוח הולם. הוא הכיר קשת רחבה ביותר של אנשי רוח ומרצים מכל הזרמים והמגזרים, וידע לקרבם אלינו במפגשי הקבוצה. כך הוא פתח בפנינו חלונות לדעות מעניינות, לתפיסות חדשות ולרעיונות מפרים ומאתגרים. היה למוליק חוש מיוחד להלך בין המגזרים השונים, בין קבוצות קונפליקט, ובעיקר בין חילונים דתיים, הוא ידע את המינונים הנכונים, את אופן הדיבור הקולע והנוקב, היה בעל ידע נרחב ביהדות ובכלל, תכונות שאפשרו לו לקרב בין הקטבים, תוך הפגנת סובלנות וסבלנות, לגשר, לשתף ולאפשר דיאלוג הוגן. בשנה האחרונה מוליק פתח בפנינו את דלתות עמותת "דרור לכולם" בקיבוץ עינת, כבית חם מקבל ותורם ואנו הפכנו אותו לבית-מועד של הקבוצה – נמל הבית, שתמיד לאחר סערות וגלים גבוהים, חוזרים אליו ומתקבלים בו באהבה ובחום. משלחת של חברים מקשיבים הניחה פרחים, בשם החברים כולם, על קברו של מוליק . המשפחה של מוליק חרטה על המצבה את המילים הבאות: מוליק א.ש.ד שלנו – בחוכמה ובאהבה חיברת קצוות, קירבת לבבות, היה לך חלום שיבוא השלום. אותנו עטפת בחום. אוהבים ומתגעגעים.

אנו חבריך, מוליק, רואים את עצמנו חלק מהמשפחה הקרובה לך ומזדהים עם החקוק באבן.

זוכרים אותך, ונכונים להמשיך בדרכך, בהשראתך ובמופת שהצבת לנו.

107

108

109

פורום המשפחות השכולות

110

111

של מוליק תולדות החיים ו' אלול ת"ש - כ"ו חשון תשס"ו 5 28.11.200 - 9.9.1940

מ בקיבוץ גבעת-השלושה להוריו אברהם וגולדה בבצ'וק. היה 1940 וליק נולד בשנת הבן הצעיר במשפחה, אח לתמר. ההורים עלו לארץ עם אנשי העלייה הרביעית ובחרו בקיבוץ כאורח חיים. הקימו משפחה חמה ואוהבת עם שורשים בתרבות היהודית ותפיסת עולם ציונית סוציאליסטית. ב חל פילוג בקיבוצי "הקיבוץ המאוחד" והמשפחה עברה מ"הגבעה" לקיבוץ 1952 שנת עינת שם חי מוליק את רוב שנותיו. בעינת למד מוליק עם קבוצת בני גילו הקטנה, מכתה ח' עד י'. בכיתה י"א עבר ללמוד בכפר הנוער "הכפר הירוק", שם הבשילה אישיותו ושם קיבל כר נרחב לרעיונותיו ולפעילותו – הן כחניך והן כמדריך בוגר. ב צבא שירת מוליק בחיל האוויר. תחילה כחניך בקורס טייס ובהמשך כסייר אויר. מגיל צעיר עסק מוליק בהדרכת נוער בעינת ובתחום החינוך ראה את יעוד חייו. למען הגשמת יעוד זה למד רבות: בסמינר למורים בבית ברל, בסמינר למדריכים, בלימודי חינוך באוניברסיטה, בהנחיית קבוצות ויעוץ ארגוני, בקורס מנהלי בתי-ספר ובעוד השתלמויות רבות ומגוונות. בד בבד היה מוליק פעיל גם בתחומי החברה בעינת. ריכז את פעילות ועדת .80- הקליטה והיה ממובילי תהליכי השינוי בעינת החל מסוף שנות ה כ אמור, תחום העשייה החינוכית היה עבורו דרך חיים ולאורך שנותיו לימד כמורה בבית- הספר היסודי בעינת "מעבר אפק", ב"עין השרון" – בית הספר האזורי ב"בית ברל" ובבית הספר התיכון האזורי "חוף השרון" בשפיים. ב ועד 1986 ניהל את בית-הספר האזורי "מעבר אפק" בעינת. משנת 1986 – 1982 ין השנים ניהל את "תלגר" מרכז ללימודי מחשב בגרנות . משם עבר לאגף צעירים בתק"ם 1992 למשך שנתיים ואחר כך ניהל את בית הספר של פנימיית "ניצנים" עם בני נוער בעלי קשיים. בעשר השנים האחרונות לחייו עבד במט"ח (מרכז לטכנולוגיה חינוכית) בתחום פיתוח והנחיית תוכניות לימודים. במסגרת עבודתו, השקיע את מירב כוחו ומרצו בלימוד, בהנחייה ובליווי של תוכנית חברתית-חינוכית – "חברת ילדים דמוקרטית" שהחדירה את ערכי הדמוקרטיה לעשייה היומיומית בעשרות בתי-ספר. ה תעניינותו בחינוך וזיכרונותיו מילדותו ב"גבעה" הביאו אותו לערוך מחקר על החינוך בקיבוץ גבעת השלושה (הישנה). סיכום המחקר הופיע בחוברת בשם: "כשהנוסטלגיה נוגעת בהיסטוריה – מבט על ראשית החינוך בקיבוץ גבעת השלושה", חוברת שהוקדשה לזכרו במלאת שנה לפטירתו. *

112

מ וליק היה מעורב ופעיל בשיח הציבורי ובעיקר בחיבור בין אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית. בעיות השעה הטרידו אותו מאוד והוא ניסה לתרום את חלקו והיה שותף בעמותות חברתיות כמו עמותת "בסוד שיח" ועמותת "חברים מקשיבים", עמותות המפגישות חילוניים ודתיים ומזמינות אותן לדון יחד בבעיות היום. הוא תרם מניסיונו לחוגי צעירים בתנועה הקיבוצית והתמודד יחד איתם בשאלות ערכיות כמו איך להישאר רלוונטי בתקופה של שינוי. ב עבר מוליק טלטלה עזה. בנו דרור שהיה בשירות מילואים, נפל בג'נין 2002 אפריל במהלך מבצע "חומת מגן". למרות הקושי הגדול בהתמודדות עם האובדן, גייס מוליק את כל כוחותיו והקים עמותה לזכרו של הבן – עמותת "דרור לכולם". בעמותה זו השקיע בשנים האחרונות את כל זמנו וכוחו במטרה ליצור עשייה חברתית התנדבותית. לאחר נפילתו של דרור ז"ל, הוסיף מוליק לחתימת שמו את האותיות א.ש.ד – ראשי תיבות "אבא של דרור". שינוי זה בחייו חיזק בו את האמונה בדרך השלום והוא פעל רבות במסגרת "הפורום למשפחות שכולות ישראליות ופלסטיניות לפיוס ושלום" והרצה בבתי-ספר ובחוגים שונים מתוך הכאב האישי וההבנה כי אין דרך אחרת. מ וליק התברך ביכולת ביטוי רגישה ובהירה בעל-פה ובכתב, תמיד ירד לעומקם של דברים ונהנה מפולמוס אינטלקטואלי. היה איש ברוך כישרונות ואהוב . תיקצר היריעה מלספר על כל תחומי הפעילות של מוליק, על מגוון תרומותיו לקבוצות שונות, על מאבקו לצדק, לפיוס ולקירוב לבבות בכל מקום אליו הגיע. עדות חיה לכך הייתה הלווייתו, אליה נקבצו ובאו מאות מחבריו ומכריו ממעגלים שונים בהם לקח חלק ואליהם היה שייך, במהלך חייו.

על מצבתו כתבה המשפחה:

מוליק א.ש.ד שלנו, בחוכמה ובאהבה

חיברת קצוות, קירבת לבבות היה לך חלום שיבוא השלום...

והשאיר אחריו משפחה ענפה – יבדלו לחיים ארוכים: 65 מוליק נפטר בגיל לאה, אשתו במשך ארבעים שנה, בניו ובִתו – גונן, חובב ורונית ובני זוגם, תשעה נכדים ונכדות אשר רק את חלקם זכה מוליק להכיר.

יהי זכרו ברוך.

113

114

"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה..."

115

2020 הספר יצא לאור ביולי