מוליק בר
אבא מוליק שלנו,
יום שני, שעה חמש, כוס קפה שחור, "ערב חדש" בטלוויזיה ואתה יושב בכורסא שלך בסלון. תמונה כל כך אופיינית לך מהחיים – והתמונה האחרונה שלך בחיים שלנו. עשר שנים חלפו מאותו אחר הצהריים בו נפרדנו ממך בפתאומיות. ועכשיו, במבט לאחור, אנחנו מנסים "למסגר" את החיים איתך, להשאיר את הזיכרונות עוד קצת חיים ולהעביר לדורות הבאים מי היית... מי שהכיר אותך בכובעיך השונים סיפר אודותיך שהיית איש של שיחה, איש של המילה הכתובה, איש של עשייה, לא פחדת להביע את דעתך ולא פחדת ללכת כנגד הזרם, איש של חינוך, איש של ערכים, איש של אמונה בדרך ולא רק בתוצאה... עבור אמא לאה היית בן-זוג, שותף בחיים ושותף בגידול הילדים, חבר, איש שיחה רחב אופקים, אוטודידקט, איש רחב לב ואכפתי לזולת. שותף בחוויות נעימות יותר ולעיתים פחות. ובעיקר אחרי נפילת דרור, משהו לחלוק איתו את הכאב בהרבה חום, הבנה ואכפתיות. ובשבילנו? בשבילנו היית אבא. בעל גב רחב (וגם בטן) שאפשר להישען אליו, להתרפק עליו, להתייעץ בו, להיעזר בו, לשמוע את דעתו בכל דבר ועניין, ולדעת שרק טובתנו היא לנגד עיניך (גם אם לא ראינו זאת אנחנו בעינינו תמיד...) לא פעם עולה המחשבה-שאלה בראש "מה אבא היה אומר על זה?" – כי אצלך תמיד היו התשובות, לפחות בשבילנו...
שירת חייך נפסקה אחרי נפילתו של דרור. התחושה הקשה כי לא הצלחת לשמור על דרור הייתה בלתי נסלחת מבחינתך. אין מרפה ללב שבור ולבך נשבר לרסיסים...
ספר זה מוקדש לך באהבה גדולה, בגעגוע אין קץ, בהוקרה על מי שהיית ועל מה שהספקנו ביחד.
2
Made with FlippingBook flipbook maker