מוליק בר
1970 חזרתי לבית-הספר היסודי בעינת. הייתי מורה צעיר בראשית דרכו. קיבלתי לחנך וללמד את כתה ה'. בכתה זו היו בנים ובנות של כל בני גילי בעינת, של בנות כתתי שידעו תמיד יותר טוב ממני הכל. בנים של מנהלי הקיבוץ, בקיצור הייתה לי "בעיה". מצד אחד המון פרגון ועידוד ושמחה שמורה צעיר, גבר, נכנס לבית-הספר ורוצה פשוט להיות מורה. מצד שני – מי אני שאגיד להם מה טוב לילדיהם. השנים האלו מאופיינות אצלי בהמון זיכרונות טובים. עם הילדים הסתדרתי נהדר, היו גם גבולות ומשמעת. למדנו ביחד הרבה וגם השתובבנו ושחקנו כדורגל, כדורסל ושיעורי בריכה. די מהר למדתי להכיר את הילדים, את יכולתם ואת קשייהם, וסיגלתי לעצמי את ההתייחסות האישית לכל אחד מהם. 1982 חזרתי לבית הספר "מעבר אפק" בעינת והפעם בתפקיד מנהל בית הספר. תפקיד ומטלה שמאוד רציתי לקבל ושמחתי שזה הסתייע. באתי לנהל את בית הספר שכבר יש בו מסורת אבל הוא עדיין צעיר וניתן לבצע בו שינויים ותהליכים חדשים... ראיתי לפני תפקיד מאתגר וכבר בתחילתו ידעתי שאני רוצה להיות בתפקיד זה כארבע שנים ולא יותר. תפישת עולמי החינוכית גורסת שמנהל תורם את תרומתו החינוכית בארבע שנים ואחר כך מתחילה תקופת הדריכה במקום. ממרחק של הרבה שנים אני יכול להגיד שזכיתי לצוות חינוכי מעולה בכל היבט, מורות ומחנכות משכמן ומעלה שראו את מלאכת החינוך וההוראה כעבודת קודש. בארבע השנים שעמדתי בראש בית הספר, עבודתי העיקרית הייתה לאגד ולחבר את כל צוות המורות לעשייה משותפת, חברתית וחברית וזה לא היה קל אבל כנראה שהצלחנו. 1986 תמו להן ארבע שנות ניהול אינטנסיביות כששלושה מילדי: חובב, דרור ורונית נמצאים בביה"ס, וזה לא היה קל. סיימתי מרצוני ומבחירתי, כי חשבתי שמיציתי את הנושא, וביה"ס צריך לצמוח לכיוונים חדשים עם הנהלה חדשה. 1995 משנה זו אני מלווה את ביה"ס "מעבר אפק" והפעם מעיניו של אבא שבנו הוא מורה ומחנך בבית ספרנו. כאן אני חווה תהליך נפלא של "דור לדור יביא אומר", יעוץ, הדרכה וצמיחה של הבן בדרכו החינוכית מקצועית. זה פרק מאלף בשבילי, איך לא לכבות יוזמות ורעיונות, איך ללמוד מכל החדש שהוא מביא מהאקדמיה ומהמכללה, לראות שביה"ס משנה צורה ומסתגל למציאות חדשה
שנה לעינת״ 50״ מתוך מאמר שכתב אבא בחוברת,
76
Made with FlippingBook flipbook maker