נפוליון - חי או מת / מאת ניסים אלוני

מחזה עם פזמונים נסים אלוני מאת עריכה ובימוי: אודי בן משה ! חי או מת - נפוליון

! חי או מת - נפוליון אודי בן משה עריכה ובימוי:

נסים אלוני מחזה עם פזמונים מאת

קרן פלס, גארי ברתיני* מוסיקה: ענת מסנר תפאורה: יהודית אהרון תלבושות: רוני כהן תאורה: ניהול מוסיקלי, עיבודים וקלידים: אוהד בן אבי אריאל וולף תנועה: ריקי בוגטין הדרכה קולית: אנה בניאל בימאית משנה:

״טוב, אז הלכנו לקטוף לקיסר * השיר הולחן בידי גארי ברתיני את האף״

הקיסר נפוליון בונאפארטה, נמלט מעולם המתים אל המאה התשע עשרה. הוא חיים ולתקן את הטעות ַ מבקש לשוב ל הגדולה שלו: הפלישה לרוסיה. בעקבותיו דולקים כל שדי עולם התוהו ובראשם - סאמדי ולילית - מלכי השאול. במאמציהם לעצור את הנפטר המתפרע הם מפזרים בכל אירופה נפוליונים מזויפים, בתקווה שהמת וותר וישוב עימם לעולם ְ יתבלבל, יתעייף, י המתים. גם בריגלה - רוצח שכיר, הנשכר על ידי המאפיה הנאפוליטנית לרצוח את הקיסר, מתרוצץ לו בין עשרות הדמויות 1814- המאכלסות את אירופה בין השנים ואת מחזהו המרהיב של נסים אלוני. 1806 אמת, בתחושת ָ המחזה עוסק באשליה וב ניסיון ַ ההחמצה הגדולה המלווה את חיינו וב הנואש להתגבר עליה, באמצעות כישוף נגד המוות - התיאטרון.

2

משתתפים: (על פי סדר כניסתם)

צוות הפקה: סופי מולדבסקי עיצוב תסרוקות, פיאות ואיפור: | ששון חזם מנהל טכני וייצור: | עדנה טוויג מנהלת הפקה: תיאטרונית ייצור תפאורה: | דנה שעובי, פאולה טימונר, יעל ברוך, יסמין כספין, אלנה בררס מלבישות: לאוניד אליסוב, סבטלנה גוסייב, לאוניד לוקשין, אירנה פלחוב, חנה קיימוביץ, אורה קמומיל תפירה: חאלד חמדאן, אנטון קוצ'ר, איתמר מבורך עובדי במה: | עאסם אל-שריף מנהל במה: יונתן לוי, מרטין קנטור, יצחק סקילי, יהונדב גילת, ריינהרד סטו תאורנים: | רוני כהן מנהל תאורה וסאונד: מיכאל אבבו, איתן כהן סאונד: יו נוטלסטוד עיצוב תכנייה: | יעל אילן צילום הצגה: | פולי ברינר תכנייה: ן אורית הראל - תיאטרון החא יחסי ציבור:

י, מנהל קרקס: ִ אנ ַ ז ני, עוזרו: ִ י ִ בּוֹל ְ מ ַ ז

ניר רון איתי שור ארז שפריר אריה צ'רנר נילי רוגל

נפוליון המת: י: ִ ד ְ אמ ַ הברון ס

לילית: דים: ֵ ש

כרמית מסילתי-קפלן, נטלי אליעזרוב, יעל טוקר, יהויכין פרידלנדר, ניר רון, יוסי עיני, גיא גורביץ', איתי שור, אריאל וולף אריאל וולף, כרמית מסילתי-קפלן, יעל טוקר, גיא גורביץ' יהויכין פרידלנדר נטלי אליעזרוב יוסי עיני גיא גורביץ' ניר רון

לוֹת: ֶ 'ינ ִ צ ְ פּוּל

כּוּל: ַ ה, אב שׁ ֶ לוֹנ ַ ט ְ נ ַ יוֹ פּ ְ יל ִ מ ֶ א ה, בתו של פנטלונה: ֶ ייד ַ ל ֶ אַד ה: ָ ל ֶ יג ִ ר ְ דוֹן בּ ליפּוֹ: ֶ דון פ אנוֹ: ַ י ְ דון רוּפ ינוֹ: ִ פּ ֶ דון פּ ף, ארוסתו של נפוליון: ְ דוֹר ְ ס ְ ר ֶ נ ֶ ה פוֹן מ ָ י ִ ר ַ מ ילוֹ, מנהל האקדמיה: ִ ר ַ ק ְ ס ַ מ זונות:

איתי שור יעל טוקר ניר רון איתי שור הצאר: כרמית מסילתי-קפלן לורד נלסון:

אריאל וולף האפיפיור: איתי שור, גיא גורביץ' ניר רון

נפוליון הגבוה: נפוליון הגרמני: נפוליון הזמר: נזירה: נפוליון האמיתי: ה: ָ יפּ ִ ר ְ ה ט ָ ק ְ נ ַ ר ְ פ :2 נפוליון האמיתי :3 נפוליון האמיתי :4 נפוליון האמיתי כלי הקשה: ט: ֶ סוּז ה: ָ נ ֶ ל ֶ א

גיא גורביץ' אריאל וולף

איתי שור יעל טוקר כרמית מסילתי-קפלן נטלי אליעזרוב גיא גורביץ' יהויכין פרידלנדר אריאל וולף נועה גולנדסקי

תודות - דורון ג'רסי, רפי אילן 45- כשעה ו : משך ההצגה 2017 בספטמבר 12 : הצגה ראשונה

דקות (ללא הפסקה)

3

נסים אלוני

בא לנאפולי עם בתו אדליידה לשכור רוצח אשר יביא לו, אישית, את נאפוליאון, הקיסר, חי או מת. רוצח זה הוא דון בריגלה. דון בריגלה – שבעיניי לילית הוא מין גיבור מודרני מין הפרברים – גם הוא אינו רחוק מאד מליצנים נודעים מאד, אך הוא בוחר שלא לזכור את מוצאו ועברו. דמות אביו הליצן וזכר אמו הזונה אינם תואמים את תשוקת התהילה הלוהטת בחשאי, בלבו. הוא רודף אחר הקיסר, אם זה אמיתי או מזוייף, נדחף בלהט אביונים לתפוש את הדמות הבלתי- נתפשת של הקיסר הגדול, מלך העולם. הוא מאמין שישלים את מלאכתו עד הסתיו. ואולם, מן הרגע בו ירדו השדים לעולם, חל מין טשטוש, קשה להבחין בין קיסר ומוקיון, בין אמיתי ומזוייף. הסתיו חולף, ואחריו עוד סתיו, ועוד סתיו, ודון בריגלה מגלה ושוחט נפוליונים שצצים כמו פיטריות, אך לא את האמיתי. השנים חולפות, ובריצה הארוכה הזאת בעקבות הקיסר המנצח, נעשה הרוצח-הרודף מטושטש מרוב פגרים, מרוב מסיכות וסרחון, עד שהוא הופך בעצמו לנפוליון מטורף. הוא מוסיף לרדוף את הקיסר גם כאשר רוח-המת-נפוליון נואש ומסגיר את עצמו לידי לילית, בתום הניצחון אשר בישר את . דון בריגלה, 1809 - טעותו, את תבוסתו, בקרב בואגראם, ב האביון מנאפולי שדעתו נטרפת ברדיפה, מוסיף לרדוף אחר .1812 - הקיסר אל הכישלון ברוסיה, ב הדמויות הפרועות הקומדיה דל ארטה, כמו שאומרים, מתה. של פנטלונה ומסקרילו, זאני וקוקודרילו, קולומבינה ופראנצ'סקינה, נתגלגלו אלינו, אולי, בגלגול משונה ביותר, בסרטי-הפעולה של הקולנוע. באורח מוזר יותר, קמלה הקומדיה הזאת דווקא כאשר החלה אירופה להתאפר בצבעי המהפכה הצרפתית ונאפוליאון בונאפארט שלה, כאשר התגבשו לאומים ומדינות החלו בצעידה ארוכה בסך. בהצגה זו ניצבים זה מול זה, הליצנים החיים, מרוסנים בידי של נפוליון, שאפילו המהפכה הצרפתית, מול רוח-המת אותה מהפכה לא מספיקה לו.

קיסר נאפוליאון בונאפארט עשה את חייו עלי אדמות בין ה אי לאי. הוא נולד באי קורסיקה, בחמישה עשר באוגוסט, בלבד, באי סנט הלנה, 52 , ומת, כמו שאומרים, בן 1769 . אבל רוח-המת נפוליון מוסיף לרחף 1821 , בחמישה במאי המבורכת שלנו, בן קצת יותר 20 - בינינו גם עכשיו, במאה ה ממאתיים, אם כי – כדרך הרוחות – הוא קצת עמום, ובעיקר מוסווה פעם בדמות פקיד במדור טלפונים, פעם בדמות רב- טוראי בצבא, לפעמים בצורת רחוב, או כיכר, ולפעמים – אויה! – כמין עוגה, טאבאק, בוטיק. בהצגה זאת רוחו של המת מתממש. נפוליון-המת נמלט מעולם התוהו כדי לתקן את הטעות הצורבת של חייו: . והוא תולה תקוות רבות במאה 1812 - הכישלון ברוסיה ב ! נדמה לו שמאה זו נולדה בשבילו, ובני-האדם, 20 - ה שאיבדו כל הרגשת תפקיד, מחכים לו. הוא בטוח שיוכל – . אך המאה ה- 20 - סוף סוף! – לתקן את טעותו במאה ה אדישה. בקושי הוא נקלט על מסכי הטלביזיה. דחייה זו 20 אינה מרתיעה את נפוליון, המת העיקש. הוא נודד למאה בכוונה להגיע – לפני עצמו אל המסע הרוסי ולתקן 19 - ה את הטעות בעת ההתרחשות. עולם התוהו נסער. השד הזקן זועם. ההיסטוריה מאד חשובה לו, לשד הזקן. הוא לא יתיר בשום פנים – אפילו לנשמות חשובות מאד – לעשות בה , בעקבות רוחו הסוער 19 - תיקונים. לכן הוא משגר למאה ה של נפוליון, את הברון סמאדי, שד מאד נכבד בפולחן הוודו שנתמנה זה עתה למדור הנשמות החשובות מאד בעולם התוהו, ואת לילית, דמות לא פחות נכבדת אם כי קצת יותר אירופאית, הלוטשת עיניים לתפקיד מנהל המדור הנ"ל. הארון סמאדי ולילית מיירטים, איפוא – ראשית חוכמה – , ובעצתו של הגורל, 1806 , את רוחו של המת הסוער לנאפולי דמות מאד יעילה בעולם התוהו שמטעמים מובנים אינה מופיעה בהצגה, הם משתמשים בנסיבות האקטואליות בכדי לתעתע בנפוליון המת: הם מפיצים שמועה שהקיסר האמיתי מזוייף ונכנסים בפנטלונה. ל את שלושת בניו ֵ פנטלונה, ליצן מאד ידוע בעבר, ֹשיכּ , הוא הקרב שבו הגיע הקיסר 1805 - בקרב באוסטרליץ, ב נאפוליאון לשיא תהילתו, הקרב שבו זרחה לו לקיסר שמש-חורף. פנטלונה, האב השכול, נחוש החלטה שדית,

נילי רוגל

1979 נסים אלוני, מתוך תכניית ההצגה, התיאטרון הקאמרי

4

ראו אותו קבור עמוק באיש חולם,

שמעו אותו צועק שהוא רודף שלום הוא מבצבץ מתוך אוזני אנשי ציבור - אצלי פתאום הופיע נפוליון עדין נורא צנוע וכזה עם נימוסין, והוא נשבע לי שיכבוש את העולם אך קודם כול כבש אותי, כן כמו כולם! נפוליון הגדול, נפוליון האדיר, עם עיניים דולקות הוא מרעיד לבבות, הוא מפחיד אימהות וצובט תינוקות. במיסיסיפי מתפתח זן שחור ר שיכור, ַ מפּל ֶ קס ֶ ברוסיה כבר עובדים על א ועם קצת תושייה ועקשנות דתית יקום ליהודים גם נפוליון חסיד! בוי, בוי, בוי... נפוליון הזמני, נפוליון המשומש, כן ראו אותו פה, הוא מוסר לכם ד"ש נפוליון הצהוב, נפוליון המשומש, עם עיניים דולקות הוא מרעיד לבבות, הוא מפחיד אמהות וצובט תינוקות.

נפוליון הנחוש, נפוליון הקדוש נפוליון שבלב, נפוליון שבראש, 'סיבוב החדש. ֳ הוא מכין ת

מתוך המחזה

כרמית מסילתי-קפלן, יעל טוקר, אריאל וולף

5

מחזותיו של ברטולט ברכט, ודעותיו של המחזאי המרקסיסט על התיאטרון, מלוות במאמרים נרחבים על תפיסתו האמנותית והחברתית, הגיעו לקהל הרחב. אלוני, שצפה בהופעת ה"ברלינר אנסמבל", התרשם עמוקות: "חמש שעות עמדתי, צפיתי בתיאטרון אחר. היתה לי צמרמורת". לאחר ההצגה נפגש עם הלנה וייגל וביקש רשות לצפות בעבודת הלהקה. בברלין צפה . "שם חשתי בקדושה. כמו הנפש הטובה מסצ'ואן בחזרות על בכנסייה", כתב. התמנה לוועדה האמנותית של 1957 עם שובו ארצה בשנת תיאטרון "הבימה", תפקיד שמילא לסירוגין במשך שנים ארוכות. כמו עלה בתיאטרון "אשנב" מחזהו הקצר של אלוני 1959 בשנת ) בבימויו של איזי אברהמי, במסגרת ערב לוקאס הפחדן ( כולם מערכונים. , אגדה תיאטרונית מודרנית על מותה של אהבת אמת בגדי המלך בעולם חומרני המופעל באמצעות מנגנוני שלטון ופולחני חברה בדצמבר 12- המרפרפים לעצמם בלבד, עלה בתיאטרון "הבימה" ב , בבימויו של המחזאי. המחזה מהווה נקודת מפנה בכתיבתו 1961 של אלוני ומצויים בו, בדרגות שונות של פיתוח, מרכיבים שהפכו למאפיינים קבועים במחזותיו. בתהליך העבודה ובהצגה ניתן היה להבחין בחיבור החדשני שערך בין הכתיבה הדרמטית לבניית הדימוי הבימתי. את פתיחתה של מסורת בגדי המלך גם מבחינה תיאטרונית סימן חדשה, שאלוני הנהיג בהצגותיו בתיאטרון: שיתוף פעולה עם אמנים בעלי שפה אמנותית, ייחודית, כמו יוסל ברגנר וגארי ברתיני, עבודה מסוגננת עם מיטב שחקני התיאטרון וסיום כתיבת המחזה במהלך החזרות, מתוך אמונה שהמילה מקבלת את מקומה הראוי רק כשהיא נשמעת בפי השחקן ובהקשר לשאר מרכיבי המופע. עזב אלוני את תיאטרון "הבימה" והקים יחד עם 1963 בשנת אבנר חזקיהו ויוסי בנאי את תיאטרון "העונות". על תפקידיו כמחזאי ובמאי נוספו אז תפקידי המעבד, המתרגם והמנהל ,1965 האמנותי. בשנתיים בהן פעל התיאטרון, עד לסגירתו בשנת , מחזה ובימוי של אלוני; הנסיכה האמריקאית עלו בו שש הפקות: , תרגום ועיבוד של המחזה של ליאון כץ בבימוי של אלוני; ארלקינו מאת אנטון צ'כוב עסקי נישואים מאת קן יוז; סאמי ימות בשש מאת שבתאי טבת אל תגעו בנוימן בתרגום ובימוי של אלוני; מאת גוגול בתרגום ובימוי של אלוני. רביזור בבימוי של אלוני ו

ייו ויצירתו של נסים אלוני נטועים בעיר תל-אביב. בה נולד ח , בה יצר יצירה פורייה ומגוונת במשך חמישים שנים, 1926 בשנת . בחייו וביצירתו היה ממעצביה המובהקים 1998 ובה נפטר בשנת ביותר של התרבות המודרנית שצמחה בעיר החל מראשית שנות החמישים. אלוני – סופר, מחזאי, במאי ומתרגם – כתב סיפורים, מחזות מערכונים ופזמונים לתכניות בידור רבות, שימש כמנהל אמנותי של תיאטרון "העונות" והיה במשך שנים רבות חבר הוועדה האמנותית של תיאטרון "הבימה". , כשסיפורים קצרים 1949 אלוני החל את דרכו האמנותית בשנת שכתב התפרסמו בעיתונות היומית ובכתבי-עת שונים. בשנת השתתף, עם סופרים ישראלים אחרים, בתחרות ספרותית 1950 בינלאומית שקיים העיתון ניו-יורק הרלד טריביון. הסיפור ששלח לתחרות, ראה אור בעיתון הארץ, המשורר החייל והאיכר ואלוני זכה בפרס הראשון, אותו חילק עם המשורר אהרון אמיר. , ובו ארבעה סיפורים קצרים הינשוף יצא לאור ספרו 1957 בשנת 1994 ועד 1958 מתקופת ילדותו ובגרותו בתל-אביב. משנת כתב רשימות שהתפרסמו בעיתונים ובמוספים, תכניות להצגות, הקדמות לאלבומי ציור וצילום ולתערוכות. חלקן נכללו בספרו רשימות של חתול רחוב. אכזר הקריירה התיאטרונית של אלוני נפתחה עם הצגת מחזהו . במחזה השתמש 1953 על במת תיאטרון "הבימה" בשנת מכל מלך אלוני בסיפור תנ"כי, מרד ירבעם ברחבעם וקריעת מלכות שלמה, על-מנת להעלות שאלות נוקבות בענייני דת ומדינה, שלטון ושחיתות, אמונות תפלות וחשיבה נאורה. שפת המחזה הדהדה בצליל ובמקצב את המקור, אך תכניתו והטכניקות הדרמטיות שהפעילו אותה הושפעו מן המחזאות הניאו-קלאסית. המחזה וההצגה התקבלו בהפתעה. ההצגה היתה תחילת הקשר של אלוני עם תיאטרון "הבימה", שבו הוצגו לאורך השנים מרבית מחזותיו, ועם חנה רובינא ושחקנים ותיקים אחרים, שהפכו לימים לגרעין הפעיל של "שחקני אלוני" בתיאטרון "הבימה". יצא אלוני ללימודים, בתחילה אכזר מכל המלך לאחר הצגת בחוגים להיסטוריה ולתרבות צרפת באוניברסיטה העברית, ולאחר מכן אצל הבמאי ז'אן-מארי סרו בפאריס. במהלך שהותו בפאריס צפה באין-ספור הצגות תיאטרון ופגש במאים ושחקנים. באותן שנים נהג גם ה"ברלינר אנסמבל" להגיע לפאריס עם

"התיאטרון הוא מפגש חי. הוא דומה בעיני לבית-הכנסת הלא דתי האחרון. להוציא ספורט. אולי הסיכוי הגדול של התיאטרון נעוץ בהכרה עמוקה של היותו מפגש בינו ובין קהל חי, ובהציגו 'מיתוסים חיים'." (נסים אלוני)

נסים אלוני מחזאי 1926-1998

נטלי אליעזרוב, יהויכין פרידלנדר

6

לאלוני בטקס שנערך בתיאטרון "הבימה" ביום הלווייתו, והוסיף תוך שליחת אצבע מאשימה כנגד הביקורת: "היום צריך להגיד: הביקורת הזאת נושאת חלק לא קטן באשמת הסטנדרטיות, השגרתיות והבינוניות שבה היא מאשימה היום את התיאטרון הישראלי, כמו גם במצבו של נסים אלוני בשנות השתיקה שלו". האם , תחת הנהלתו האמנותית של עומרי ניצן, החלו ב"הבימה" בחזרות על מחזהו של אלוני 1986 בשנת אך החזרות הופסקו לאחר מספר חודשי עבודה. בשנים שלאחר מכן המשיך אלוני יש מקקים בארץ ישראל? ושל אדי קינג בפעילות תיאטרונית ענפה. גם לאחר שסר חינו כמחזאי-במאי, גם לאחר הכישלון הצורב של , גם לאחר שהופסקו החזרות על המחזה האחרון, הוא המשיך לכתוב, לביים ולתרגם. הוא הנפטר מתפרע תרגם בקצב מוגבר, חזר לשמש כחבר בוועדה האמנותית של תיאטרון "הבימה" תחת ניהולו של שמואל עומר, כתב בעקבות עיבוד נפוליון – חי או מת! את הגירסה הסופית של והמשיך לכתוב גרסאות חדשות למחזותיו. וכשנפטר היה בעיצומה של כתיבה מחודשת של המערכה שעשה דורי פרנס להצגה בסטודיו של ניסן נתיב, . דודה ליזה השנייה של אלוני תרם תרומה ייחודית ומשמעותית גם לפריחתה של "הבמה הקלה" בתרבות הישראלית של שנות השישים והשבעים. הוא כתב וביים מופעי בידור למיטב האמנים והזמרים של התקופה. הוא כתב וערך את שביים אפרים סטן, וכתב וביים שתי תכניות של לחם ושעשועים קטעי הקישור במופע של שמעון ישראלי . במערכונים ובשירים של שתי תכניות אלו הבריקה קנטטה לשווארמה ו סינמה גשש להקת "הגשש החיוור": העברית שיצר באמצעות העושר והצבעוניות של הדימויים הלשוניים, ההטמעה של ביטויים שגורים בהקשרים מפתיעים, משחקי מילים ולשון נופל על לשון. עם יוסי בנאי עבד על מופעים רבים: הוא תרגם, כתב את קטעי שירים ו מאזן אהבות , ערב שירי ז'ורז' ברסאנס – אין אהבות שמחות הקישור וביים את מופעי היחיד של בנאי ) ורבקה חכמים בלילה , ואת המופעים שהעלה יחד עם השחקנים אילי גורליצקי ( מן הקיץ של החורף שעבר .) נישואין נוסח גירושין מיכאלי ( , עת תרגם לתיאטרון 1957 כמתרגם אלוני תרם רבות להעשרת הרפרטואר של התיאטרון הישראלי, משנת , כאשר תיאטרון "בית ליסין" העלה את תרגומו 1998 , ועד לשנת יומנה של אנה פרנק "הבימה" עיבוד של , בבימויו של מיכאל גורביץ'. מן הקלאסיקה העולמית תרגם מחזות התאומים הוונציאנים למחזה של גולדוני מאת אריסטופנס, שקספיר, מולייר, גולדוני, פיידו, גוגול, ומחזות קצרים מאת צ'כוב. ממיטב מחזאות המאה העשרים תרגם: מצרפתית מחזות מאת קוקטו, אנואי, יונסקו, פליסיאן מרסו, מרסל פאניול, ז'אן-קלוד קרייר ויסמינה רזא, מאנגלית מחזות מאת או'ניל, אוקייסי, סינג', סיימון גרי, ווסקר, סטופרד, סיימון ומייקל פריין, חזיונות מאיטלקית מחזות מאת דריו פו, ג'וליו סקארניצ'י ורנזו טאראבורזי, ומגרמנית מחזה אחד של ברכט, . אלוני לא עסק בתרגום לשם תרגום, ומעולם לא שרטט קו גבול ברור התוחם בין תרגום לעיבוד. סימון מאשאר עבודת התרגום היתה עבורו חלק בלתי-נפרד מהיצירה התיאטרונית, שמטרתה הפיכת המחזה להצגה. ), פרס רוזנבלום 1983( ), פרס ביאליק 1954( יצירתו של אלוני זיכתה אותו בפרסים רבים, בין השאר פרס גנסין זכה בפרס ישראל. 1996 ) ובשנת 1996( ), פרס הוקרה מטעם אמ"י 1994( ), פרס עדה בן נחום 1994(

המהפכה , במקביל לפעילות בתיאטרון "העונות", ביים אלוני בתיאטרון "הקאמרי" את 1964 באפריל . עלילת המחזה העוסק בשלטון ושחיתות, כאוס וסדר, נעורים וזקנה, התבססה על סיפורו של והתרנגולת מרק טוויין "המהפכה הגדולה בפיטקריין". ההצגה התקבלה באי-הבנה של הקהל וברגשות מעורבים של הביקורת. שוב ושוב חזרה הטענה, שמחזותיו של אלוני אינם מתאימים לקהל הרחב. נכתב על-פי סדרת תמונות של יוסל ברגנר, שגם עיצב את התפאורה הכלה וצייד הפרפרים המחזה הקצר . גילה אלמגור שיחקה את הכלה שנמלטה 1967 והתלבושות בהצגה שביים אלוני בתיאטרון "בימות" בינואר מחתונתה, ויוסי בנאי שיחק את צייד הפרפרים שלא צד אף פרפר בביקוריו השבועיים בגן. ההצגה התקבלה , בתיאטרון 1980 בהתלהבות, והמחזה שהתחבב על הקהל הוצג פעמים נוספות – בתיאטרון "בית ליסין" בשנת , הנפטר מתפרע צירף אלוני מחזה קצר נוסף, 1980 , כולן בבימוי המחבר. להפקה של 1991 "הקאמרי" בשנת , וגם בו השתתפו גילה אלמגור ויוסי בנאי. הכלה וצייד הפרפרים שעלילתו מתרחשת עשר שנים לאחר סיום , אותו הגדיר "מלודרמה ישראלית". בעלילת דודה ליזה שב אלוני לתיאטרון "הבימה" עם המחזה 1969 בשנת "בגן ובטרקלין של בית ליזה בלנק, המרוחק קילומטרים אחדים מאחת 1966 המחזה, המתרחשת בסתיו המועצות המקומיות בישראל", שיבץ אלוני תכניות דרמטיות מן המחזאות העולמית על-מנת לעצב מציאות בבימויו של המחזאי הפך להצגה 1969 ישראלית כמעשה מסוגנן, פיוטי וצבעוני. המחזה שהוצג בינואר מרהיבה. ההצגה התקבלה בהתלהבות רבה על-ידי הקהל והביקורת. בתיאטרון "בימות". במחזה המשלב אירועים היסטוריים נפוליון – חי או מת! עלה המחזה 1970 באוקטובר עם עלילות בדיוניות, מתרוצצות דמויות מעולם התוהו, צללים וכפילים של דמויות היסטוריות ודמויות מן הקומדיה דל'ארטה, המנסות לחיות מחדש, בתיאטרון, את הרגעים הגדולים ואת הטעויות הגדולות של חייהן. כפיליו של נפוליאון בונפארטה ב"נפוליון - חי או מת!" עלו מההיסטוריה האירופית ושיחקו על במה אחת עם דמויות האופל מפולחני הוודו ועם המסיכות הארכיטיפיות של הקומדיה דל'ארטה, תוך רפרור אירוני לסיפורים, לסרטים ולמחזות של הכפיל. . במחזה שעלילתו מתרחשת במועדון הלילה 1971 עלה בתיאטרון "הבימה" באוקטובר הצוענים של יפו המחזה "זינגרה" ביפו, משתקפים ומתעמתים תיאטרון ומוות, אמנות ומלחמה. . במחזה שילב אלוני את התבנית 1973 עלתה על במת תיאטרון "הקאמרי" ביולי שעיר אחד לעזאזל ההצגה הפולחנית של השעיר לעזאזל, במסגרת עלילת ריגול בינלאומי. מן הביקורות ניתן ללמוד על עושרה הפרפורמטיבי של ההצגה: "הבמה של נסים אלוני [...] היא אחד הדברים הנפלאים שראיתי מעודי", כתב בועז עברון; "אין ספק שנסים אלוני הוא הבמאי הטוב ביותר שיש לנו, יוצר חזיונות מופלאים, רב אמן בכל הקשור בבמה", כתבה עדית זרטל. אך הם כתבו גם ובעיקר על נתק מוחלט בין המחזה להצגה, ובין הבמה לקהל. . ההצגה זכתה 1975 של סופוקלס, הוצג בתיאטרון "הבימה" במאי אדיפוס המלך , מחזה מודרני על-פי אדי קינג לביקורות קשות. בראש וראשונה הותקף המחזה. אלוני הואשם באי-ציות לחוקי המסורת האריסטוטלית, באי-כבוד לתבנית הטרגדיה, בעיצוב דמויות שטוחות, בלהטוטים דרמטיים ריקים. ההצגה זכתה לביקורת אכזרית, ומהרשימות והמאמרים שנכתבו לאחר הבכורה מסתמן שבר גדול. ברגע אחד נשכחו כל הישגיו של אלוני כמחזאי וכבמאי, והטענות הקשות שהעלו המבקרים העמידו בסימן שאלה את כל פעילותו התיאטרונית. הוא המחזה האחרון אדי קינג הם תקפו את שיטת עבודתו בתיאטרון, את משך החזרות ואת עלות ההפקה. שאלוני כתב וביים. האמון שנתן בו התיאטרון והחירות שניתנה לו ליצור בתנאיו שלו אבדו כתוצאה מן השילוב הקטלני בין כשלון ההצגה אצל הקהל וההטחות הקשות של הביקורת. "הקהל לא רצה יותר את מחלצות הפאר, את התפאורות הגדולות והנפלאות (של יוסל ואודרי ברגנר ושל שלמה ויתקין), את המלים הקדומות. הקהל רצה תחתונים וקיבל תחתונים, ונסים לא כתב יותר מחזות", אמר מיכאל גורביץ' בדברי ההספד שלו

מחקרים ביצירתו התיאטרונית של על מלכים, צוענים ושחקנים, "תיאטרון, מין דבר שמזכיר טקס נשכח", מתוך נורית יערי, נסים אלוני, בעריכת נורית יערי, הוצאת הקבוץ המאוחד, המכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר, אוניברסיטת .2005 , תל-אביב

7

בריגלה: מה זה?... הרגתי מת?... (צוחק) אפילו נפוליון לא הרג מת... נפוליון בונפארט, אני דון בריגלה מנאפולי! אני אביא אותך לחתונה, חי או מת!

מתוך המחזה

יוסי עיני

8

ארז שפריר

9

בוגרת החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, ביה"ס לאמנות בוילנה וביה"ס לציור של פרופסור אירנה ברילוב. לעיצוב תלבושות. 2014 . זוכת פרס התיאטרון 2007 זוכת פרס על שם ארנון אדר .2017 , פרס עיצוב תלבושות לתיאטראות ילדים ונוער גן הדובדבנים, אהובת הדרקון, בין עבודותיה כמעצבת תלבושות: תיאטרון החאן: בית ברנרדה אלבה, תיאטרון באר-שבע: חוקר פרטי, הנשים העליזות מוינדזור. אנסמבל למה לא באת לפני המלחמה, נורה, פרח השכונות, רק אתמול נולדה. פר גינט, הרצל, הדיבוק, המלך הולך למות, הטייפ עיתים בשיתוף תיאטרון הקאמרי: בעל למופת, נתן החכם, מאה. תיאטרון הקאמרי: האחרון של קראפ, שלוש אחיות. . דוכסית של אמלפי תיאטרון חיפה: בין לילה ובין שחר, וואסה. תיאטרון גשר: מומו, . תיאטרון המדיטק: סיבת המוות, טניה עולה חדשה תיאטרון בית ליסין: ועוד.. הכיתה המעופפת, היידי בת ההרים קן הקוקייה, הכול אודות חוה, הכל בגן, כמעצבת תפאורה: תיאטרון באר-שבע: . הדה גאבלר תיאטרון הבימה: בין חברים. תיאטרון חתונת הדמים, סליחות. כמעצבת תפאורה ותלבושות: תיאטרון באר שבע: חורף מתחת לשולחן, הפארסות של צ'כוב, העשירייה הקאמרית, דולי הקאמרי: ועוד... סיטי לונדון. עצבה תפאורה ותלבושות Central School of Art &Design בוגרת ה ליותר ממאתיים הצגות ומופעים לרוב התיאטראות בארץ ולהצגות לילדים. בבימוי אודי בן משה בסטודיו נפוליאון חי או מת עיצבה תפאורה ותלבושות: ל אבא של עמליה נוסע לאוסטרליה, הילד הזה הוא ניסן נתיב. בתיאטרון חיפה - ועוד רבות. רצח האחות גורג', מדובר בוורדים, בתיאטרון באר שבע - אני, הנכד. הנפש , גן ריקי . בהבימה - לילה במאי ול קיץ עיצבה תלבושות: בתיאטרון החאן - ועוד, פולארד, אבודים ביונקרס ועוד. בקאמרי - השקיעה ו הטובה מסצ'ואן אנרכיסט מפוקפק, השבוי , בתיאטרון בית ליסין - הבוגר ו תש"ח בתיאטרון חיפה - ועוד. 14- בקומה ה זכתה בפרסי עיצוב בפסטיבל עכו ובפסטיבל חיפה. ועוד. זהו זה ן, קשת וענ עצבה תפאורה בטלוויזיה החינוכית ביניהן ועוד. מלכת הכיתה , בלוז לחופש הגדול בקולנוע: עצבה תלבושות ל אלכס חולה אהבה, הקרב על הוועד למדה משחק בבית צבי ושיחקה במספר סרטים ( בית ליסין ועוד). ריקודו של ג'ינגיס כהן באר שבע, . L.A קיבוץ ועוד) ובהצגות ( אצרה מספר תערוכות ביניהן תערוכת רטרוספקטיבה של עיצוב למחזות ישראליים ועוד. 2015 , הביתן הישראלי לקוודראנלה בפראג 2014 - הבימה מלמדת עיצוב תפאורה בתיכון א' לאומנויות ת"א ועוד.

עונות בתיאטרון אורנה פורת לילדים 2 בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב ת"א. שיחק עונות בתיאטרון חיפה. זוכה במילגת קרן אמריקה-ישראל ע"ש שרגא 6- ולנוער, ו פרידמן ז"ל. מאת וע"פ מיכאל גורביץ, זוכה פרס נוימן-אגדת חיילים בימוי: בתיאטרון תמונע ; בסטודיו למשחק ניסן נתיב ת"א שיץ התאטרון; בסטודיו למשחק יורם לוינשטיין שמוליק של ; בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער נפוליון חי או מת, יתוש בראש הנפש (פרס במאי השנה והצגת השנה), הרטיטי את ליבי ; בתיאטרון הקאמרי זהרה (פרס הצגת השנה בהעלאה מעגל הגיר הקווקזי (פרס במאי השנה), הטובה מסצ'ואן אורזי המזוודות, בית ספר לנשים, אמא קוראז, כולם רוצים לחיות, גם מחודשת) (פרס : טרטיף, אילוף הסוררת ; בתאטרון בית ליסין הוא באצילים, כטוב בעיניכם הקיץ, ; בתיאטרון החאן: ליזוסטרטה הקומדיה של השנה); בתיאטרון הבימה: בידרמן והמציתים, בעלי המתוק ואשתי (פרס הקומדיה של השנה), נישואים הקסם הגדול, (פרס הצגת השנה בהעלאה מחודשת), היקרה, הנסיכה האמריקאית (פרס הלילה השנים-עשר, החולה המדומה (פרס הקומדיה של השנה), תעלולי סקפן . הנשים העליזות מוינדזור הקומדיה של השנה), ; זוכה פרס 2014 ,2010 ,2008 ; זוכה פרס יוסף מילוא 2008 , זוכה פרס רוזנבלום .2017 , רבינוביץ זמרת, יוצרת, מוסיקאית. בוגרת בית הספר למוסיקה "רימון", בוגרת בית הספר למשחק של סופי מוסקוביץ. זמרת יוצרת מהחשובות והמצליחות של העשור אלבומים שהגיעו למעמד של אלבומי זהב ופלטינה. כל 6 האחרון. הוציאה עד כה אלבום לווה בסיבוב הופעות ברחבי הארץ ואף מחוצה לה. מופיעה ברחבי הארץ עם רמי קליינשטיין לאחר הוצאת אלבום משותף. בימים אלו העלתה את קברט אותו כתבה הלחינה הפיקה מוסיקלית וגם באפריל 1 לילה הרוק למבוגרים בלבד  בהוצאת ידיעות אחרונות. עקודים משחקת בתפקיד ראשי. הוציאה את ספרה אם ימים בידיעות אחרונות - 7 כותבת למעלה מחמש שנים טור מצליח במוסף . אלה החיים ותכנית 2 בקשת ערוץ בית ספר למוסיקה השתתפה בשתי תכניות טלוויזיה: שבה מארחת יוצרים לשיחה אישית. שופטת באולפן עם קרן פלס 24 אישית לערוץ הלהקה שידורי קשת. שיחקה בתפקיד ראשי במחזמר 2 בתכנית "הכוכב הבא", ערוץ בגלי צה"ל. הלחינה ציפורי לילה בתיאטרון הבימה. הגישה עם ארז טל את התכנית מה שנחוץ לרווק. את הפסקול לסדרת הטלוויזיה זוכת פרס שר התרבות ליוצרת במוסיקה הישראלית. זוכת פרס מפעל הפיס לתרבות כזמרת ויוצרת. (פרס מלחינת הרטיטי את ליבי הלחינה את המוסיקה להצגות: בתיאטרון הקאמרי: (פרס מלחינת השנה בתיאטרון, הנפש הטובה מסצ'ואן ,)2008 , השנה בתיאטרון מעגל הגיר הקווקזי, אורזי המזוודות, כולם רוצים לחיות, תעלת בלאומליך, ,)2009 . תיאטרון הנסיכה האמריקאית, תעלולי סקפן תיאטרון החאן: גם הוא באצילים. נפגעי חרדה, ליזיסטראטה. הבימה:

אודי בן-משה עריכה ובימוי

ענת מסנר תפאורה

קרן פלס מוסיקה

יהודית אהרון תלבושות

10

הבתולה מלודמיר, השיבה למידבר, מילה של אהבה, דון פרלמפלין בתיאטרון החאן: ואהבתו לבליסה בגן ביתו, מלחמה על הבית, קריטון, האשליה, הקמצן, אושר, מאכינל, הקיץ, אותלו, אהובת הדרקון, הנסיכה האמריקאית, תעלולי סקפן, סדר עולמי חדש, סוף משחק, גן הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, אוכלים, מולי סוויני, חוקר פרטי, ירושלים החדשה, תהלה, החולה המדומה, האדרת, הצוענים של יפו, דוד וניה, הנשים העליזות מוינדזור, יחזקאל, כנרת כנרת, אדם הוא אדם, פילוקטטס, שיר ישן, רחוק..., חלום ליל קיץ, בוצ׳ה. אישה בורחת מבשורה, אדם לא מת סתם, מלחמה, מועדון בתיאטרון הבימה: אהבת חיי, . בתיאטרון בית ליסין: האלמנות העליזות, מבקר המדינה, בגדי המלך גוד ביי אפריקה, סרט צרפתי, מראה מעל הגשר, ולנטינו, רוחלה מתחתנת, אמא נשים לא מציירות, קומדיה של טעויות, אפריל . בתיאטרון באר שבע: מאוהבת גם הוא באצילים, מעגל הגיר . בתיאטרון הקאמרי: הקסום, השחף, הביתה הביתה הקווקזי, משפט פולארד, כולם רוצים לחיות, ארוחת טעימות, רשיון לחיים, פשוט . ארגנטינה . בתיאטרון חיפה: לאהוב על ההצגה: 2003-4 בפרס התיאטרון הישראלי, זכה בקטגורית מעצב התאורה ב הנסיכה על ההצגה: 2009 ובשנת הקיץ על ההצגה: 2006-7 , בשנת האשליה האמריקאית.

שחקן להקת תיאטרון החאן וכוריאוגרף. בוגר בית הספר למשחק "ניסן נתיב" בתל . בוגר בית הספר לריקוד "ארתור מארי". זוכה פרס 2010 אביב במלגת הצטיינות עבור "קברט וולטיר". 2011 הכוריאוגרפיה בפסטיבל בת ים שנת (תיאטרון שירי גן עדן (תיאטרון גשר), איי לאב יו לנצח אבל בין עבודות התנועה: (תיאטרון בימינו לא יוצאים לדו קרב (תיאטרון החאן), חלום ליל קיץ היידישפיל), (בית הספר למשחק אורזי מזוודות (מוזיאון תל אביב), החולד הקטן באר שבע), (בית הספר למשחק יורם לוינשטיין), אורידיקה, סקס סרטים וגעגוע ניסן נתיב), (בית הספר למשחק בית צבי). המתלבט, קופסה שחורה (פסטיבל עכו). הליוגבלוס (תיאטרון הקוביה), תיאורמה בימוי:

אריאל וולף תנועה

רוני כהן תאורה

זמרת ומורה לפיתוח קול והגשת שיר. למדה שירה קלאסית באקדמיה בירושלים ובלונדון. תלמידה של רחל הוכמן, הוכשרה על ידה להוראת פיתוח קול. עברה התמחות להוראת פיתוח קול בשיטתה של ג'ו אסטיל בלונדון. בוגרת ביה"ס לתיאטרון חזותי בירושלים, הוראת תיאטרון בסמינר הקיבוצים ודרמה תראפיה שנה בבי"ס למשחק יורם לוינשטיין כמורה בכירה שם הקימה 20- בתל חי. עבדה כ את המחלקה הווקאלית. בין עבודותיה בהדרכה קולית בתיאטרון: הדרכת קבוצת צעירי הבימה בתיאטרון בתיאטרון אצבע אלוהים. . בתיאטרון באר שבע: 22 מנדרגולה, מילכוד הבימה: מקום רחוק בעיר זרה, פשוט לאהוב. ב תיאטרון הקאמרי: האמן ומרגריטה. גשר: יקגו, קומפני, מתגלגלים. ב סטודיו יורם לוינשטיין: ש

ריקי בוגטין הדרכה קולית

. מולטי אינסטרומנטליסט. נגן פסנתר וכלי נשיפה, מפיק מוסיקלי, 39 מוסיקאי. בן מלחין, מעבד ומנצח. בוגר ביה"ס התיכון תלמה ילין במגמת מוסיקה קלאסית. בצבא שירת בתזמורת צה"ל. עבד כנגן בהקלטות והופעות עם אמנים רבים, ביניהם: עידן רייכל, ריטה, חמי רודנר, קרן פלס, עברי לידר, שלומי שבן, יוני רכטר ועוד. מזה שנים רבות עיקר פעילותו המוסיקלית בתיאטראות השונים. ניצח ומנצח על מצחיקונת, המפיקים, בתיאטרון הבימה. גבירתי הנאוה מחזות זמר רבים, ביניהם: בתיאטרון הקאמרי. ובהצגות בתיאטרון כנר על הגג, קזבלן וסיפור הפרברים ינטל, המלט, לילה לא שקט, קזבלן, אמא קוראז, תעלת בלאומילך, גם הקאמרי: הנאהבים והנעימים, הבבונים ועוד. בתיאטרון הבימה: הוא באצילים, מלון רנדוו חוזרים, שלמה המלך ושלמי הסנדלר, ליזיסטרטה, גבירתי הנאוה, עלובי החיים , חוקר פרטי, אהובת הדרקון. 12- מלחמה על הבית, הלילה ה ועוד. בתיאטרון החאן:

במאית תיאטרון ומשוררת. בוגרת לימודי בימוי והוראת תיאטרון בבית הספר דון פרלימפלין ואהבתו לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים. בין עבודותיה: אור עבודה / עיבוד לסיפורו של ש"י עגנון, ו פנים אחרות / לורקה, לבליסה בגן ביתו דוניה רוסיטה הרווקה / יצירה מקורית לפסטיבל אינטימדאנס – בתיאטרון תמונע. / לורקה, הסנדלרית המופלאה / לורקה – בבית הספר למשחק גודמן בבאר שבע. / פייר קורניי – בסטודיו למשחק ניסן נתיב ת"א. האשליה / סטרינדברג ו מחזה חלום שיריה פורסמו בבמות ספרות שונות בעיתונות ובאינטרנט.

אוהד בן אבי ניהול מוסיקלי, עיבודים וקלידים

ועוד. ערבים רוקדים, מסע הדוד מקס בתיאטרון חיפה: עם שירים פרי עטו ובביצועו. ״בכורה״ הוציא אלבום בשם

אנה בניאל בימאית משנה

11

. השתתף 1990 , בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב החולה המדומה, ראש משוגע, בהצגות: בתיאטרון הקאמרי - בפסטיבל עכו הכבש הששה עשר, אנטיגונה, מעופפי רשפון. מפתח הלב. בהצגת היחיד האבן והשושנים, המוזג. 1990- ; זוכה פרס תיאטרון החאן ע״ש מיכה 2014 , זוכה פרס רוזנבלום .2016 , שגריר על מצויינות אמנותית האישה שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: המופלאה שבתוכנו, טוני היפה, מיס ישראל, החתונה, צוואתו של כלב, הנסיכה איבון, אנה גלקתיה, אנטיגונה, נוף ילדות, שש דמויות מחפשות מחבר, מידה כנגד מידה, כנגן המנגן, השיבה למדבר, נדל״ן, דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, חיל פרשים אנו, לוקאס הפחדן מתוך לוקאס, הכלה צייד הפרפרים והמוות בשיתוף תיאטרון הבימה, מילה של אהבה, צל חולף, האשליה, החיים הם חלום, הזמרת קירחת יותר, בידרמן והמציתים, נישואים, אותלו, המצליחים, הקסם הגדול, סוף משחק, הקץ של העץ, מלחמה על הבית, אושר, גן הדובדבנים, אהובת הדרקון, הלילה השנים-עשר, חוקר פרטי, דוחקי הקץ, הקמצן, תמונות מחיי הכפר, הקמצן, הקומדיה של קאלאנדרו, הצוענים של יפו, המחיצה. החולה (פרימו לוי), הזהו אדם? בימים אלו משחק בהצגות: דוד וניה (שמעי), אוכלים (ד"ר דיאפוארוס), המדומה (מספר/בצלאלניק/מגדל התרנגול), כנרת כנרת (אסטרוב), חלום ליל (מרטין), שיר ישן, רחוק... (אודיסאוס), פילוקטטס (פילוסטראטוס, פק). קיץ בוגר בית הספר למשחק ניסן נתיב, ת"א. זוכה מילגת קרן שרת .2005 לשנת המכשפה בבית – יואבי ב 2012 זוכה ציון לשבח בפסטיבל חיפה (גם במדיטק). ממול בופור, איציק, בלדה ליוסף. בקולנוע: , עולם 3 , מקימי, חסמב"ה דור 2 דאוס, דני הוליווד בטלוויזיה: הבובות של גלי. יש נונו ב צבעים בחול, תיאטרון אורנה פורת: נחום גוטמן ב תיאטרון הקאמרי: רועי פצפונת ואנטון. אנטון ב ילדים זיג זג, אימא קוראז' וילדיה, גבינה שוויצרית ב אישה, בעל, בית, ב לקפוץ תיאטרון הנפש: עידו ב כולם רוצים לחיות. גולגלה ב שבע בשבע. צוותא: קול אחד. צביקה בן שושן ב מעל העננים, עורבים' אדם שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגה: . הוא אדם (אברהם הנשים העליזות מוינדזור בימים אלה משחק בהצגות: (איתי), שיר ישן, רחוק... (זרח, יסנוגורסקי), כנרת כנרת סלנדר), (קלאפ). חלום ליל קיץ

אגדות מיערות וינה, בוגר בית הספר למשחק "בית צבי". בתיאטרון באר שבע השתתף בהצגות: ועוד. בטלוויזיה לבנון, השיגעון הגדול, הבודדים, סרק סרק בקולנוע השתתף בסרטים: חלום ליל קיץ. זינזאנה, פלורנטין, הפוך, מעצר בית, החברה הטובים, השמינייה, מעורב ירושלמי, השתתף בסדרות: ועוד. , אניגמה, תנוחי, אמא ואבאז 2 הפיג'מות, פצועים בראש, ניו יורק אילומינטוס, גימפל תם, אגדת חורף, נופלים בפח, אבא שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: אובו, יובל, רופא בעל כורחו, אביב מתעורר, מי תהום, ינתי פרזי, לאונס ולנה, מה שבלב, האשה הגדולה מן החלומות, אהבה שיגעון תמונות שיקספיריות, סיפור אהבה מוזר, אתה קולט אותי?!, לס מואה ט'מה, עלילות עקביה, ירושליימה, הלילה וההר, דון קישוט, האשה המופלאה שבתוכנו, רומיאו ויוליה יש מלחמה בחוץ, צוואתו של כלב, הא..הא.., קילר ג'ו, אנה גלקתיה, (הפקה ישראלית - פלשתינית), החתונה, אנטיגונה, מידה כנגד מידה, נוף ילדות, שמיים, האשה מן הים, שש דמויות מחפשות מחבר, הבתולה מלודמיר, השחף, השיבה למדבר, נדל"ן, דון פרלימלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, מילה של אהבה, חיל פרשים אנו, חטא, האשליה, צל חולף, עירם של האנשים הקטנים, מאכינל, הזמרת קירחת יותר, אדמה קדושה, אותלו, המצליחים, סוף משחק, אושר, הנסיכה האמריקאית, מלחמה על הבית, אהובת הדרקון, גן הדובדבנים, הנון של ראש העיר ירושלים, ירושלים החדשה, דוחקי הקץ, גברים, הקמצן, הצוענים של יפו, המקצוען, יחזקאל, עורבים. הנשים (דוד וניה), דוד וניה (אליקים), אוכלים (ארגנט), תעלולי סקפן בימים אלו משחק בהצגות: (אליהו). בוצ'ה (אנטון), שיר ישן, רחוק... (הכומר אבאנס), העליזות מוינדזור .2009 . זוכה בפרס שחקן השנה בתפקיד ראשי בפרס התיאטרון הישראלי 2007 זוכה פרס קלצ'קין הקיץ, נישואים, בידרמן והמציתים, משחיז הסכינים הסיני, המצליחים, הקסם הגדול, תיאטרון החאן: חוקר (זכה בפרס התיאטרון על תפקיד משנה) גן הדובדבנים, אהובת הדרקון, הלילה השניים עשר פרטי, משחק של אהבה ומזל, דוחקי הקץ, הקומדיה של קאלנדרו, הצוענים של יפו, אדם הוא אדם. הנשים העליזות (ארגאן), החולה המדומה (סילבסטר), תעלולי סקפן בימים אלה משחק בהצגות: (תחת המלצר). חלום ליל קיץ (חיים ברוך, אביו של ליובה), כנרת כנרת (סר ג'ון פלסטף), מוינדזור בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב. שחקן להקת תיאטרון החאן. . פרודו . הפקת פרינג': (תיאטרון בטון) שוליים קשים, פלשתינאית, מקבת, גטו תיאטרון חיפה: בויטרה, אטום, החולה המדומה, שלוש אחיות, אנטיגונה, פטרה, תיקון חצות, תיאטרון הקאמרי: (זכה בפרס ע"ש רוזנבלום רצח, לילה השנים-עשר, לכול השדים והרוחות, טובים השניים, פעורי-פה מטעם עיריית ת"א) תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער: מעקב באפילה. תיאטרון ב"ש: הופס והופלה. תיאטרון הבימה: ). תיאטרון מרגניות: 2009( הקץ של העץ ). תיאטרון המדיטק: 2003( אוצר המילים, הרקדן, מוף ומוריס . מעופפי רישפון והגליל והתחתון הצגות בידור: סבא טוביה עוץ .)2009( בארץ טיק-תק, תתחילי לחייך, זבובים בחופשה, האבטיח, הקץ של העץ עיצוב-תנועה: (זכה בפרס הבמה לילדים ולנוער על מוף ומוריס (זכה בפרס התיאטרון על עיצוב התנועה) לי גוץ לי עיצוב התנועה). חדר מלחמה, ראש גדול, מגדלים טלוויזיה: שורו, ביפ, איש החשמל, אוסטרליה שלי, סבנה. קולנוע: באוויר, החיים זה לא הכול, כבודו. תתחילי לחייך, זכה בפרס הבמאי בפסטיבל הצגות הילדים בתיאטרון חיפה). בארץ טיק-תק ( בימוי: (פסטיבל מחזות קצרים בצוותא). סדר מוכרח להיות, כמו אצל צ'כוב (חני הפקות). קוביות של שוקולד בתיאטרון המדיטק (זכה בפרס הבמה מוף ומוריס (תיאטרון החאן). הדלת ממול (צוותא). רוצי איילה לילדים ונוער על הבימוי).

ארז שפריר נפוליון המת

ניר רון זאני, שד, דון פליפו מסקרילו נפוליון הגרמני

אריה צ׳רנר הברון סאמדי

איתי שור זמבוליני, שד דון פפינו נפוליון הגבוה נפוליון האמיתי זונה צאר

12

.2007 , בוגרת בית הספר למשחק בהנהלת ניסן נתיב . צוות אזולאי , עבודה ערבית : בטלוויזיה

. בין ההצגות בהן השתתפה – 2012 , בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב, תל-אביב . בתיאטרון יפו: תתחילי לחייך . בתיאטרון חני: מסע הדוד מקס בתיאטרון חיפה: . קובי האפס . בתיאטרון צוותא: אולי פיל . בתיאטרון מופע: הציפור שעפה מאחור למר וייסברג אין רגל. פסטיבל תיאטרון קצר, צוותא: פעם היתה ילדה. בקולנוע: , איפה אתה חי. 80- שנות ה בטלוויזיה: עורבים. שחקנית להקת תיאטרון החאן. השתתפה בהצגה: , החולה (סוניה) דוד וניה (היאסינט), תעלולי סקפן בימים אלה משחקת בהצגות: חלום ליל קיץ (אביגיל), , שיר ישן, רחוק... (טניה) כנרת כנרת (אנג'ליק), המדומה . ).D.J (ליידי

בידרמן והמציתים, בעלי : שחקנית להקת תיאטרון החאן. שיחקה בהצגות המתוק ואשתי היקרה, נישואים, אותלו, המצליחים, הקסם הגדול, סדר עולמי חדש, גן הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, משחק של אהבה ומזל, המחיצה, עורבים. , הקמצן, גברים, הצוענים של יפו (איזבל), אוכלים ט, נרין), ֶ ינ ִ רב ֶ (ז תעלולי סקפן : בימים אלה משחקת בהצגות (הלנה). חלום ליל קיץ (אילנה), שיר ישן, רחוק...

נטלי אליעזרוב אדליידה, שדה, אלנה

נילי רוגל לילית

). בוגרת ביה"ס התיכון לאומנויות "תלמה ילין". בין 2007( בוגרת סמינר הקיבוצים שונאים סיפור שחקנית תיאטרון גשר, שם שיחקה בהצגות: 2009-2013 השנים – (הצגה ברוסית). בתום אהבה, רומן בעבודה, דון ז'ואן, הארווי, פרימה דונה, וואסה המחלוקת, דיבוקים לימודיה התקבלה לתיאטרון "הבימה" שם שיחקה בהצגות: (בתפקיד המערב הפרוע, קרקס קוראז' . בתיאטרון הערבי–עברי: בת ים טיקוצ'ין ו- בתיאטרון הארצי הרפתקאה בקרקס. . בתיאטרון אורנה פורת: , גריניץ אמא קוראז') . תיאורמה . בתיאטרון הקוביה: לה מריפוסה . בתמונע: מזריץ' לנוער: – סרטו של דובר קוסאשווילי. בתפקיד הראשי, עליו זכתה רווקה פלוס בקולנוע: פנסיון .2012 בפרס תא המבקרים בפסטיבל חיפה לשחקנית הטובה ביותר לשנת (סרטה של תמר ירום). פראכט . פלפלים צהובים בטלוויזיה: . זוכת שתי 2005-6 ,2004-5 מלגות: זוכת שתי מלגות מטעם קרן שרת בשנים .)2006-7( מלגות הצטיינות מטעם ביה"ס לאומנויות הבמה - סמינר הקיבוצים .2011 בפסטיבל תיאטרונטו נחמודת זוכת ציון לשבח על משחק בהצגת היחיד קצרים וחתול, הצוענים של 2 שחקנית להקת תיאטרון החאן. השתתפה בהצגות: יפו, המקצוען, יחזקאל, אדם הוא אדם. (גברת פוגצ'ובה, אמא של אקאקי, פקיד האדרת בימים אלה משחקת בהצגות (גברת מרגרט פייג'), הנשים העליזות מוינדזור בלשכה, שרת, אורחת במסיבה), (הרמיה). חלום ליל קיץ

בוגרת ביה"ס לאומנויות הבמה "בית צבי". , מלגה ע"ש משה 1996 מלגות: זוכת מלגות לימודים: קרן אמריקה ישראל .1994/5 , מלגה ע"ש ירון ירושלמי ומלגה ע"ש עדה בן נחום 1996 זעירי ויאמר תפקידים בתיאטרון: תיאטרון הקאמרי - קבוצת אנסמבל עיתים: (ההצגה הועלתה בארץ וכן בפסטיבלים בארה"ב, גרמניה, אנגליה, וילך .)1997 (ההצגה זכתה בפרס התיאטרון הישראלי וישתחו וירא שוויץ ועוד), . סוחרים - 2010 . פסטיבל תיאטרון קצר ממתינות תיאטרון הפרינג' - החיים זה לא הכל, המקום, גירושים נפלאים, רמזור, רביעית רן, בטלויזיה: בשבוע, ג'וני ואבירי הגליל, רון, משיח, ויקי ואני. 2.3 וביום השלישי, התחלפות, את לי לילה, מנפאואר, בורג, ארץ בקולנוע: הדקות, אנטנה, הבן-דוד. 90 פצועה, שבוע ויום, מלחמת הזמרת קירחת יותר, שחקנית להקת תיאטרון החאן. השתתפה בהצגות: החיים הם חלום, מאכינל, עירם של האנשים הקטנים, בידרמן והמציתים, בעלי המתוק ואשתי היקרה, המצליחים, משחיז הסכינים הסיני, סדר עולמי חדש, אהובת הדרקון, חוקר פרטי, ירושלים החדשה, דוחקי הקץ, תמונות מחיי הכפר, תעלולי סקפן, עורבים. (איזבל), אוכלים (בלין), החולה המדומה בימים אלה משחקת בהצגות: (גברת הנשים העליזות מוינדזור (ריבה, זלטינה), הדלת ממול, כנרת כנרת (היפוליטה, טיטניה). חלום ליל קיץ מרגרט פייג׳),

כרמית מסילתי-קפלן - שדה, פולצ'ינלה סוזט, זונה לורד נלסון

יעל טוקר מריה פון מנרסדורף שדה, פולצ'ינלה פרנקה טריפה

13

בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב. השתתף בהצגות: בתיאטרון הקאמרי עלובי החיים, עוץ לי גוץ לי, המלך ואני, החלילן מהמלין, שלוש אחיות, החולה - כולם ועוד. בתיאטרון בית ליסין - המדומה, נכנע ומנוצח, שירה, אבודים ביונקרס . בתיאטרון המחזמר יוסף וכותונת הפסים . בתיאטרון העממי - היו בני חוץ מנעמי ועוד. הכפיל, בית הקפה של ירח אוגוסט, המיליונרית מנפולי חיפה- ועוד. הקרב על הוועד, ארץ חדשה, החתול במגפיים בקולנוע השתתף בסרטים: לשון המראות, ארץ מולדת, - ליאור שליין, הלילה בטלוויזיה השתתף בסדרות: ועוד. מה שנקרא, זהו זה, החיים זה לא הכל, כל שבת שניה, המסודרים, סברי מרנן עורך ומגיש תכנית היחיד על מורים ותלמידים, וניגונים ומעשיות עם כליזמרים. הנסיכה איבון, שיחות אחרי לוויה, שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: אנה גלקתיה, מידה כנגד מידה, הבתולה מלודמיר, האשה מן הים, קולות אחרים, השחף, נדל"ן, דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, קריטון, מילה של אהבה, - הצגת יחיד, האשליה, החיים הם חלום, עירם של האנשים הקטנים, הקיץ, שימון בידרמן והמציתים, נישואים, אותלו, משחיז הסכינים (עגנון), אסתרליין יקירתי הקסם , הסיני, מלחמה על הבית, אושר, המצליחים, הקץ של העץ, אהובת הדרקון קצרים וחתול, תמונות מחיי 2 , הגדול, סוף משחק, הלילה השניים-עשר, הקמצן הכפר, הקומדיה של קאלאנדרו, הצוענים של יפו, עורבים. תהלה, החולה (אחאב), אוכלים ט), ְ 'רוֹנ ֵ (ז תעלולי סקפן בימים אלו משחק בהצגות: (פרנק פורד), הנשים העליזות מוינדזור (סרבריאקוב), דוד וניה (בראלד), המדומה (אגאוס, ספונג'), חלום ליל קיץ - הצגת יחיד, מתחזקים (פייטלזון), כנרת כנרת (ניסן). בוצ'ה

בוגר בית הספר למשחק "בית צבי". זכה במלגות ע"ש: ירון ירושלמי, עדה בן- מריוס, הברווזון נחום, קרן אמריקה ישראל. השתתף בהצגות: בתיאטרון הבימה: , מופע 22 מנדראגולה, מילכוד . ב"קבוצת הצעירים של תיאטרון הבימה": המחזמר : עם הצגה זו הופיע בפסטיבל אימפרוביזציה, מלחמת אחים, מעגל הגיר הקווקזי ילדי העגלות, רימון בין למחזות גרמניים, פראג. בפסטיבל חיפה להצגות ילדים: . לבבות אנחנו לא כאלה, נוימן, גנרל שוורצפוט במדבר סהרה, בטלוויזיה השתתף בהפקות: . עשרים פלוס, ספי, הדיפלומטים, המיוחדת, כבודו . בית לחם, מפריח היונים, הבן דוד בקולנוע: חטא, מילה של אהבה, האשליה, שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: מאכינל, החיים הם חלום, בעלי המתוק ואשתי היקרה, אותלו, הקסם הגדול, סדר עולמי חדש, מלחמה על הבית, גן הדובדבנים, אושר, הנסיכה האמריקית, הנון של ראש העיר ירושלים, ירושלים החדשה, דוחקי הקץ, הקמצן, הקומדיה של קאלאנדרו, המקצוען, הצוענים של יפו, המחיצה, אדם הוא אדם. (תזאוס, חלום ליל קיץ (נבות היזרעאלי), אוכלים בימים אלו משחק בהצגות: אוברון). - שחקן בתפקיד משנה על תפקיד יאגו בהצגה 2007 זוכה פרס התיאטרון הישראלי . אותלו

יהויכין פרידלנדר אמיליו פנטלונה, שד 3 נפוליון האמיתי

יוסי עיני דון בריגלה, שד

בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב, תל אביב. . סבנה . טלויזיה: התגנבות יחידים, ילד טוב ירושלים קולנוע: ‎

2010 בוגר סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב, במלגת הצטיינות, בשנת . התגנבות יחידים טלויזיה: כוונות טובות, משפחה טובה. קולנוע: (פסטיבל עכו). הליוגבלוס (תיאטרון הקוביה), תיאורמה בימוי: הלילה השניים-עשר, חוקר פרטי, שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: קצרים וחתול, הקומדיה של קאלאנדרו, 2 , משחק של אהבה ומזל, הקמצן, גברים הצוענים של יפו. (מלצר, איש בטחון), אוכלים (ליאנדר), תעלולי סקפן בימים אלו משחק בהצגות: איוּס), ַ (דוקטור ק הנשים העליזות מוינדזור (תומאס דיאפוארוס), החולה המדומה שיר ישן, רחוק ... (נאופטולמוס, בנו של אכילס), פילוקטטס (אליעזר), כנרת כנרת (ליסנדר). חלום ליל קיץ (אריאל), . תיאורמה , על עיבוד ההצגה 2016 ״ זוכה בפרס ״קיפוד הזהב

. זוכה פרס השחקן פסטיבל חיפה הגמדים מתחת לשמיכות תיאטרון חיפה: אלעזר ב . תיאטרון תמונע: בבל . תיאטרון האינקובטור: הברון\ המדען ב 2014 להצגות ילדים . מסע של יום ארוך אל תוך הלילה אדמונד ב אדם הוא אדם. שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגה: כנרת כנרת (פיסטול, רוברט), הנשים העליזות מוינדזור בימים אלה משחק בהצגות: (משוגע). בוצ'ה (דמטריוס), חלום ליל קיץ (גיא), שיר ישן, רחוק... (מרדכי),

אריאל וולף שד, פולצ'ינלה זונה אפיפיור 4 נפוליון האמיתי נזירה

גיא גורביץ׳ שד, פולצ'ינלה דון רופיאנו נפוליון הגבוה נפוליון הזמר 2 נפוליון האמיתי

14

תיאטרון!

זאני:

!21- הו קהל נכבד, שפוי... מסתורי... קהל של המאה ה אנחנו פה, בתיאטרון, הלא תמיד מראים לכם באור את מה שקורה בחושך... אז נראה לכם הלילה - זאת אומרת היום נראה לכם פה - בעולם החיים - אבל גם שם - בעולם התוהו - אם אתם מאמינים או לא - ואתם מאמינים!... או לא?... את הרדיפה אחרי התהילה - אחרי השיגעון - אחרי נפוליון!

מתוך המחזה

ניר רון, איתי שור, גיא גורביץ׳

15

יצחק בן-מרדכי את טעויות העבר אי-אפשר לתקן

וד בחייו, ובמיוחד לאחר מותו, הפך נפוליון למיתוס. יונג, למשל, תיאר אותו כאדם עליון. אישיותו של נפוליון ע העסיקה לא רק היסטוריונים אלא גם סופרים, אמנים, פסיכולוגים ופילוסופים. הוא נחשב לגיבור הבלתי מעורער של תקופתו, דמות הירואית, גם טראגית. הוא שבה את ליבם של הרומנטיקנים באירופה. על אישיותו וקורותיו . כבר מתחילת הקולנוע הוא כיכב כדמות ראשית בסרטים. השוו אותו לדמויות 19 - כתבו גדולי היוצרים במאה ה מיתולוגיות ולדמויות היסטוריות. ... גדוש אף יותר ממחזות אחרים של נסים אלוני. בחזרה הכללית של , המחזה "נפוליון - חי או מת!" גדוש במיוחד נמשכה ההצגה חמש שעות. ניפוי המחזה מן העודף והמיותר בו, היה מנוגד לפואטיקה של אלוני 1979 הפקת הנוטה לגודש, לסבכים ולמורכבויות. כמעט כל הדמויות, במיוחד נפוליון ובריגלה, פועלות אלוני יצר במחזה את עולם התעתועים שהוא נשמת אפו. בתוך מציאות שמתעתעת בהן. ומכיוון שהצופה וגם הקורא מתקשים לפענח את סבך התעתועים, ובוודאי מתקשים להבין את פשרו, נמצא כי התעתוע פונה גם אל עבר הקהל, ודומה שגם אלוני עצמו נפל למלכודת התעתועים שיצר. הקושי במציאת פשר למחזותיו נובע בדרך כלל מכך שאת ליבה הקשה של המשמעות עוטף אלוני בשלל עטיפות צבעוניות, מסווה אותה בהסוואות ומסיט את הדברים לכיוונים מטעים, קרנבליים במהותם... ה המשמעות ָ בו צפוּנ ֶ דוגמה נאה לתעתועים היא שם המחזה, הממקד את תשומת-הלב בנפוליון ומכוון לכך ש העיקרית. אלא שבמחזה עצמו מתברר כי בריגלה, בן-העניים האלמוני, חשוב לא פחות אולי אף יותר מנפוליון אולי משום שאת הדברים החשובים ביותר אלוני בדרך כלל מסתיר. המפורסם. דמות נפוליון מבוססת בראש וראשונה על מאפיינים מיתיים . צריך עוד לומר כי המחזה אינו דרמה היסטורית וארכיטיפים, גם כאשר הללו מוצגים בצורה פארסאית. הוא רץ בעקבות ההיסטוריה כדי לתקן אותה – ואליה אין הוא מגיע. מורכבות ותעתועים מורכבותו של "נפוליון – חי או מת!" ניכרת בריבוי העלילות, בזמנים השונים ובמקומות הרבים שבהם הוא אלוני מפר את האחדויות הקלאסיות באופן מורכב ביותר. הוא משלב את העלילות זו בזו, מערב זמנים מתרחש. והופך את הזמן למרחב בו נעות הדמויות. שפע הדמויות לקוח מתחומים שונים של המציאות והתרבות, והן קשורות זו לזו בקשרי עלילה ובקשרים מטאפוריים. המערכת המורכבת הזאת של עלילות, זמנים ומקומות היא דינאמית וחלים בה שינויים מהירים, לפעמים הדמויות נעות כל הזמן, מחליפות זהויות, משתנות, מתחפשות, מוכפלות, מתאחדות ומתפצלות. והכול תזזיתיים. מתרחש במציאות המוצגת בעליל כתיאטרלית, ולא קיים בה גבול המפריד בין אמת לזיוף, בין שפיות לשיגעון. ... כך קורה למריה האוהבת את נפוליון, לכלה אדלאידה המחכה לחתנה, ואפילו . כל הנשים במחזה הופכות לזונות לפולצ'ינלות. בראשן עומדת לילית, הזונה האולטימטיבית, זונה באופן עקרוני. הזנות קשורה כאן להתחפשות, לתעתוע. הזונות המחופשות הן תיאטרליות, הן מתעתעות באנשים הכמהות שיתעתעו בהם. לזנות במחזה אין הקשרים מוסריים וכמעט אין לה הקשרים חברתיים. היא מסמלת את הדומיננטיות של הנשים. הזונות הן עצמאיות ואין הן זקוקות לגברים. הגברים הם הזקוקים להן, אין הן נזקקות לאהבה, ולכן הן יכולות להתחזות, לפתות גברים, לתעתע בהם.

נילי רוגל , אריה צ׳רנר

16

העלילות במחזה חלק מן התעתועים במחזה נובע משילובן של ארבע עלילות זו בזו ומעבר הדמויות מעלילה לעלילה באופנים שונים. נפוליון המת הבורח מעולם התוהו כדי לתקן את עלילת נפוליון – כישלונו הגדול ברוסיה. כדי לתקן את כישלונו ההיסטורי, מבקש נפוליון, בהיגיון אבסורדי, לחזור במאה העשרים על אירועים מן העבר. אך תחת זאת הוא שב אל המאה התשע-עשרה, אל נפוליון החי. השיבה אל העבר מתאפשרת באמצעות הפיכת הזמן למרחב שבו הדמויות יכולות לנוע הלוך ושוב. הדמויות נעות גם במרחב הגיאוגרפי. זירות ההתרחשות משתנות ללא גראם, עולם התוהו. ָ הרף: נפולי, מילנו, ורשה, ו למרות ששמו לקוח מן הקומדיה דל'ארטה, בריגלה היא עלילת בריגלה – דמות בדויה, מסוגננת, המבטאת מציאות חברתית נטורליסטית. עלילתו ועלילת נפוליון מתעמתות זו עם זו ובו בזמן הן גם מקבילות. בן-עניים קיסר, להתעמת איתו, לרצוח אותו. ַ שבא מן התחתית ורוצה להגיע ל ההקבלה בין השניים נובעת מרצונם העז לתקן את הכישלון הגדול של חייהם. שניהם מוצגים כרוצחים, שניהם רודפים זה אחרי זה. זוהי עלילה קומית מובהקת. לעומת הבעיות עלילת סאמדי ולילית – הרציניות המעסיקות את נפוליון ובריגלה, פעילותם של סאמדי ולילית נינוחה ומשעשעת את שניהם. בנימה מבודחת הם מתקוטטים זה עם זה ובו בזמן מכתיבים, וכמו בתיאטרון גם מבייימים, את מהלך האירועים. עלילה זו משקיפה כביכול מבחוץ על שתי העלילות העיקריות. מקור הקומיות הוא בהבדלים שבין השניים. הקומיות שלהם נובעת גם מן התעלולים שבאמצעותם הם מחזירים את נפוליון לעולם התוהו. הם אחראים לכפילויות, לטעויות בזיהוי, לשפע הנפוליונים. מקורה של לילית - במיסטיקה היהודית. היא וסמאל הם שדים השליטים על ממלכת הטומאה. בקבלה לילית מכונה "הזונה", ואלוני הולך במחזהו בעקבות איפיון זה. מכאן נובעת גם מגמתה של לילית להפוך נשים לזונות, כפי שעשתה למריה ולאדלאידה. מקורם של סאמדי וזומבי הוא בדת הוודו ופולחנה. הברון סאמדי הוא אל המתים, המתגורר בבתי-קברות ושומר עליהם. הוא אל פשוט ומבדח, פטפטן, חביב ואהוב על הבריות. הזומבי בדת הוודו הוא מת שהוצא מקברו באמצעות כשפים ושב לעולם החיים כמת-חי. נציגיה הבולטים הם שלוש מטא-עלילה תיאטרלית וקרקסית – הפולצ'ינלות, זאני וזמבוליני. עלילה זו משמשת כמעטפת תיאטרלית של המחזה. הפולצ'ינלות הצבעוניות והגרוטסקיות, המגיחות משום- מקום, קשורות במישרין לקומדיה דל'ארטה.

עלילה זו היא מעין מעטפת שנייה וממקמת את המחזה במציאות ששולט בה היגיון מטורף. ארבע עלילות המחזה שלובות זו בזו. השתיים הראשונות הן העיקריות, ואפשר לכנותן עלילות פנימיות, שתי האחרות הן חיצוניות. דמויות רבות עוברות מעלילה לעלילה. כל אלה יוצרים במחזה נקודות-תצפית והרכבים אנושיים שונים ומגוונים. על המשמעות של המחזה מגמתו של אלוני להסוות את האמירה של מחזותיו מגיעה לשיא ב"נפוליון – חי או מת!". זו כנראה הסיבה העיקרית לתחושתם של רבים שלסבך התעתועים במחזה אין משמעות. אף-על-פי-כן יש האמירה היא רצינית ומתייחסת לגורלם למחזה אמירה ויש לו משמעות. של בני-האדם ולמציאות שבה הם חיים. לכל אחת משתי העלילות העיקריות, זו של נפוליון וזו של בריגלה, יש ושתיהן מצטרפות לתפיסה פסימית בדבר מוגבלותו אמירה משל עצמה, את נקודת המוצא של אלוני היא היסטורית, ועל-פיה של האדם. התבוסה, מעצם טבעה, היא שלב הטעויות מן העבר אי-אפשר לתקן. הכרחי המתחייב מן הניצחונות. אלוני מעמת היסטוריה קשיחה שאינה ניתנת לשינוי, עם אישיותם הגמישה, הנזילה והמשתנה של בני-האדם. על-פי תפישה זו, שלל הנפוליונים האמיתיים והמזויפים, החיים והמתים, לא יוכלו לשנות את העובדות ההיסטוריות ואת קו התפתחותה ההכרחי של ההיסטוריה. במקביל לכך נכשל ניסיונו של בריגלה להיחלץ מן הנסיבות החורצות את גורלו. בריגלה הוא בן-עניים השואף להגיע לפיסגה – ואינו מצליח. נפוליון מייצג בשבילו את הפיסגה הזאת. כשבריגלה מבין את כישלונו ומפנים אותו, לא נותר לו אלא להשתגע ולהתאבד. וכך, רק בשיגעון ובמוות הוא מצליח להגיע אל נפוליון. נפוליון ובריגלה, למרות השוני ביניהם, אינם מסוגלים לקבל את חוקי המציאות המכתיבים את גורלם. מאחורי שתי הדמויות ושתי העלילות יש תפישת-עולם מובחנת. כישלונו של בריגלה הוא ברוח הנטורליזם הגורס שתורשה ונסיבות סביבתיות חורצות את גורלו של הפסימי, האדם.

כישלונו של נפוליאון ברוסיה הפלישה של צרפת לרוסיה הינה אחד האירועים הקשים בתולדות נפוליון, מי שנחשב אחד מגדולי המצביאים בהיסטוריה. היא סימנה מהפך עצום ביחסי הכוחות ומערכת הבריתות באירופה. מכאן התחילה נפילתו של קיסר צרפת.  נפוליאון, עתיר הישגים צבאיים, תקף את רוסיה 1812 בשנת אלף חיילים צרפתים ובעלי בריתם. כישלונו 700־ בראש צבא של כ במערכה נבע מתכנון מוטעה לחלוטין של מתקפה זו. בעיקר בשל העובדה שנפוליאון העדיף לתקוף ולכבוש את מוסקבה הפחות חשובה ולא את הבירה הרוסית באותו זמן, סנט פטרסבורג. הוא כבש אותה בקלות, אבל הרוסים לא התרגשו ושרפו אותה על צבאו. הצבא הצרפתי נחלש, ובעת נסיגתו הותקף על ידי צבא רוסיה, ה רבים נוספים.  ָ ב ָ שהטביע חיילים צרפתים רבים וש כשהגיע החורף הרוסי הקשה, חיילי צרפת לא הצליחו להתקדם, הם המשיכו להיחלש, וכך - בשלגים של רוסיה איבד נפוליאון את מרבית חייליו. הוא חזר מובס לצרפת, עם חיילים מותשים וקפואים. פלישה זו של נפוליאון לרוסיה הייתה לנקודת שבר משמעותית במלחמות נפוליאון, שעד אז הלכו מהצלחה להצלחה. הצמצום הדרמתי בכוח הצבאי של צרפת, בעקבות הפלישה הזו, הפך אותה ואת בנות בריתה לחלשות ביחס לעבר. תבוסתו הסופית של נפוליאון הייתה מעתה רק עניין של זמן.

יצחק , עיון ביצירתו של נסים אלוני, ליידיס אנד ג'נטלמן אנד ליידיס מתוך 2004 , , הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע בן-מרדכי

איתי שור, גיא גורביץ׳, ניר רון

17

סים היקר, נ ה. נדמה לי שפעם ציינת, בתשובה ָ אוּז ָ כאן, בשפת התיאטרון, צריך היה כנראה לכתוב - פּ לשאלה, כי באחד ממחזותיך אתה אוהב במיוחד איזו פאוזה; אחת מן הפאוזות; כלומר, לא ייה הקטנה שביניהן, הדממה היורדת על השחקנים, על ִ יךָ –אלא את השה ֶ את המילים – מיל הבמה, ועל פני הקהל הנשואות אליה – מוארות באור הנופל ממנה אל האולם. כפי שאתה רואה, מצטיירת בדמיוני פאוזה פואזית – אתנחתא חצי-חשוכה-חצי-מוארת שבה, לרגע והרי כלל איני בטוח אם באמת אמרת זאת! אבל כן, נסים – פּאוזה זה יפה. אם כי גם אתה לא תוכל להכחיש את כוחה הנובע, לעתים מן המלים שלפניה; הרי לא כל משפט יכול לשאת, להחזיק, פּאוזה. אגב, מהו בדיוק אורכה של פּאוזה? זה לא משהו קבוע, נכון? אם למשל פתחתי מכתב זה ב"נסים היקר", ואחר-כך בהיתי בדף הריק כיומיים – אז זוהי חתיכת פּאוזה, לא? כמעט קוֹמה, הייתי אומר; אבל לא ידעתי מה לעשות. הייתי – ומי כמוך יכול לשער זאת – בצרות צרורות. אני – לך – בעיתון?! – שאלתי את עצמי מעדנות, ובפלצוּת, חזור ושאול; מכתב? גלוי? וכי איך יתייחס לכך מי שאולי מבכר בכלל פאוזות? והרי כאשר אתה כבר מגלה יחס של שביעות רצון כלפי שורה משלך, כי אז זוהי – כלל לא במקרה – שורה שנאמרת על-ידי דמות לא נראית... על-כל-פנים, כשאני מנסה ללמוד מכל הדבר על טעמך, אני מסיק שאם כבר נפרדים בצער ר, ריחוק. שמשהו ייוותר ֵ תּ ְ ס ֶ מן הפּאוזה כדי לומר משהו מפורש – אז שיהיה לפחות איזה ה עלום; והרי זו עוד סיבה לא לכתוב את המכתב הזה, כי מה יותר חשוף – ובוהק ושטוח – מנייר עיתון בצהרי היום? במיוחד כאשר כוונת המכתב אינה רק לבטא הערכה או הוקרה או התפעלות – אלא גם לאזכר לפחות רגש נוסף, שגם אדם שחבוי בחושך, יהסס אולי לקרוא אוֹת בצרורות, ָ אנחנו מוכנים לירות שנ בשמו, לומר את המלה. נראה לי שזה באמת לא פשוט: "ללכת נגד אם איני טועה, העצה שלך במקרים כאלה היא – אבל מתקשים להודות באהבה. זה באמת אולי הסיכוי היחיד; אם כבר נואלתי הטקסט"; לבטא בקרירות את הרגש החם. כאן לשבחך בפניך – כי אז לפחות כדאי לעשות זאת בקור-רוח צונן, יבש, מנומק, קצת סקפטי; כמעט עוין, בעצם. וגם אם לא יעלה בידי – הרי אפשר לפחות לנסות. בכלל, אחת הסיבות לכתיבת מכתב מעין זה, חרף כל הנימוקים המצוינים לא לעשות כן, היא ההתגברות על הקושי הכרוך בכתיבתו. כן: לנסות; דווקא; על-אפי-וחמתך; גם אם לא יצלח בידי; גם אם לא יהיה לך לרצון; גם אם בבחירת המכותב נחבאת אולי יומרה מסוימת להּ מטיל בי מורא: הרי שנים התקשיתי בעצם ִ רבה, שאפילו צ ִ מצד הכותב – לפחות יומרה לק לדבר איתך בטבעיות מרוב מרחק מלא השתהות וכבוד; הייתי תמיד נכון להאזין, כמובן, אבל מה פתאום לומר? מה כבר יכולתי לחדש לך? גם כיום, אחרי שהמתח הזה רפה מעט עם השנים, עודני מעדיף בלבי לראותך – כפי שמכנה אותך אחד מידידינו ״מייסטר״: רב אמן, שעל סניוֹריוּתוֹ, בכירותו, אין מערערים כלל. תנאי פתיחה כאלה אכן עלולים לדרדר כל מכתב לפּאוזה שאין ממנה מוצא; אבל ההתגברות על הקושי היא כאמור נימוק לעצמו; אפילו פיתוי. יתר על כן, אילו הייתי מבקר ספרות מוסמך, הייתי אולי מתפתה לומר כי כתיבתך היא בעצם ניסיון להתגבר על הקושי, או התעקשות מתמשכת לומר את הקשה מכל. דווקא אותו ורק אותו. קל, אולי נח על במה ואולם כאחד הקסם הנדיר של התיאטרון. "פּאוזה - זה יפה," אני מדמה שאמרת פעם. "פּאוזה זה יפה, לא?"

מכתב לנסים אלוני מאת עלי מוהר

כרמית מסילתי-קפלן, אריאל וולף, ניר רון, איתי שור, גיא גורביץ׳

18

הייתי אפילו ממשיך ואומר, כי גם סגנונך שאין דומה לו – על העושר, הברק והפיוט שבו – הוא פרי המאבק בקושי הזה; פרי הניסיון העיקש, המפרך, לומר – כאילו בפעם הראשונה אב, בן, מלכות, גלות, אהבה, מוות. ובמדויק ככל האפשר – דברים שאי-אפשר לומר: זהו הטקסט שלך; ואילו קסם הלשון – אותם זיקוקים מפורסמים שהיללוך וגם האשימוך בהם – מה-הם אם לא ההליכה ההכרחית שלך נגד הטקסט הזה? האיש שציווה לשרוף את גופתו והטמין זיקוקים בכיסיו – כי אז ההליכה נגד הטקסט הזה היא משפטיך המתפוצצים באוזניים, כאותם זיקוקים שהרהיבו עין, שעה שלמטה, בדממה, אוּכּלה כל העת, עד תום, גופתו של המת. ואצלך, למטה, בתשתית הדברים, בעוּמקם, תמיד לוחש כגחלת כאב חי, וכל מעשה האומנת שלך הוא הליכה נגד הטקסט – כלומר, צינון הגחלת הזאת, כדי שאפשר יהיה לגעת בה מלאכה בעודה בוערת, כיסוי הכאב במגע פלאים של משורר כדי שנוכל, כן, להתענג עליו. קשה אתה עושה עבורנו. אמנם יש אחרים, רבים, שאינם זקוקים לכל מעשה הלהטים הזה. הם אינם שולחים ידם אל האש, אלא מעופפים בחוֹמרה מעל לראשינו בגזיר עץ קריר למדי. כך אכן נראה לרוב התיאטרון שלנו, במחזות שעומקם אינו עולה על עוביו של נייר עיתון שעליו נכתבו. כמובן – שם הדברים ישירים, בוטים ובעיקר "רלוונטיים" יותר, כביכול; שם גם "מעבירים מסרים" אני מתקשה להיזכר אפילו במסר חשובים, בעוד שאצלך, נסים, תרשה לי לציין בצער, אחד... ואולם בהעדר מסרים – חקוקים בי מעמדים, תמונות, שורות מהצגותיך, אשר את אמנם, לו הייתי מבקר ספרות מוסמך, יופיים שובר-הלב לא אנסה כלל להסביר או לנתח. כאמור – ייתכן כי חייב הייתי לעשות זאת; אך נטשתי את החוג לספרות בטרם עת, וקצת בגללך, אתה יודע? העבודה הפרוסמינריונית שברה אותי. אמנם המצאתי לי דווקא נושא נהדר – "מיתוסים ב'נסיכה האמריקאית'", וגם תרתי אחרי מיתוסים אלה בהנאה ובנפש ר, שאותם ַ חפצה, אבל לכתוב אותם אחר-כך לא רציתי וגם איני רוצה בכך עכשיו. רק אומ מעמדים לא נשכחים מהצגותיך אינם בשבילי "רגעי תיאטרון גדולים" – הם רגעי חיי, חלק מחוויות חיי, מתמונת עולמי, כמו זיכרון ילדות, או אהבה, או זיכרון מפגש ראשון עם עיר חדשה בארץ רחוקה... ... בעידן שכבר אין כותבים בו טרגדיות אתה אולי יחיד השואף אל המרומים האלה, וכמובן, ך כנפיים; מתעקש לנשום את אוויר הפסגות החמוּר, הדליל, הטהור הזה. במחזותיך ֵ חור מהלכות עדיין, בשמות חדשים, בבואות – גרוטסקיות אולי – של הגיבורים הטרגיים הגדולים... וכל כתיבתך, וכל שתיקתך, הרי הן בעיני חתירה עיקשת לומר את הקשה מכֹּל. ח את הקושי נראה כמעט ֵ ואולי הדברים אף נעשים עם הזמן קשים יותר ויותר, והמאבק לנצ הרואי, כלומר, כמעט אבוד. במאבק הזה איני יודע איזה משקל יש, אם בכלל, לכמה מלות תודה, פליאה, עידוד. אבל ם ָ רֹא עוֹל ְ ב ִ ה, ל ָ צוּר צוּר ָ רציתי לאמרן. לוּ תוסיף – אם לסיים בלשונו של המלך הגולה – "ל נוּ." ֵ מ ָ ת עוֹל ֶ ק א ַ ח ׁ ְ ש ִ בּיר, י ְ ד ַ ר י ֶ שׁ ֲ ר, א ֵ קוֹם אח ְ ף, י ָ נוֹס

מעשה בסופר יפני, שנהג כל ימי חייו לשעשע ולהצחיק בני-אדם. כשנטה למות והסובבים אותו היו עצובים מאוד, אמר להם: יום מותי יהיה יום של שמחה גדולה יותר מכל ימי חיי". איש לא ידע למה התכוון, והסופר נשא את סודו עמו עד יומו האחרון, וכשמת ונפתחה צוואתו, היה כתוב בה כי הוא מצווה לשרוף את גווייתו. כשהחלו שורפים את הגופה, נתגלה כי הלץ היפני מילא את כיסיו זיקוקי אש, וככל שנאכל גופו כך התמלאו השמיים ב"להטים צבעוניים".

כרמית מסילתי-קפלן, אריאל וולף, יהויכין פרידלנדר, יעל טוקר

עלי מוהר במוסף מיוחד של "חדשות", שערך דורון רוזנבלום, "ישראלים כותבים לזולתם") 29.5.90 - (התפרסם ב

19