נקודת מפגש גיליון 10 ינואר 2016
למידה ורכישת מיומנויות, רווחה רגשית, השתייכות חברתית צורך בהגנה מפגיעה והפגנת התנהגויות מסכנות. ילדים על קצה הרצף בתכנית הלאומית התכנסה ועדת משנה לילדים 2013 בשנת ולנוער בקצה רצף הסיכון. הוועדה הוקמה על–פי החלטתה של הוועדה הארצית הבין–משרדית בעקבות דיון במאפייני הילדים ובני הנוער המשתתפים במענים המופעלים במסגרת התכנית הלאומית. בדיון זה התרשמו חברי הוועדה שילדים ובני נוער בקצה הרצף לא זכו לתשומת הלב שהם ראויים לה. : חשוב להבין כי מטרת התכנית דולב לא הייתה לשפר תכניות עבור ילדים בקצה הרצף. אכן, חסרים מענים, מכיוון שהתכנית הלאומית לא יועדה למצבי קצה אלא למצבים שבין הקצה לאמצע, כי שם רוב הילדים. לא הייתה כוונה לייצר תכנית לילדים בקצה הרצף, אלא להתערב התערבות מוקדמת - לפני שמגלים את הדברים הקשים, וכך כתוב גם בדו"ח של ועדת שמיד. התכנית הלאומית, מטרתה לשפר את השירותים לכלל הילדים ובני הנוער בסיכון, בדגש על מניעה, שירותים עם זאת, בקהילה ושירותים להורים. המשמעות איננה שילדים בקצה הרצף לא יוכלו לקבל שירות בתכנית הלאומית. מהי סמכותן ואחריותן של הרשויות המקומיות, והיכן בא לידי ביטוי חלקם של ילדים על קצה הרצף? לרשויות המקומיות ניתנת אפשרות לבחור את המענים הנחוצים ביותר לילדים בסיכון שבתחומן. הרשויות מחויבות לתהליך מיפוי ולתכנון בין–מקצועי מובנה ושיטתי. הממשלה והמחוזות אחראים
כקבוצה אחת שלרבים ממנה יש צרכים מגוונים וקשיים מגוונים. בעבר הייתה נטייה לראות בעיקר את הילדים שעל קצה הרצף - ילדים שסובלים מנטישה, מהזנחה קשה או מהתעללות, ואילו השיח המקצועי המתפתח התייחס לרצף של מצבים - ילדים שסובלים ממצב מורכב וממגוון קשיים, אך אינם ממוקמים על קצה הרצף. כך למעשה התרחבה ההגדרה של ילדים בסיכון. על אף ההתפתחויות הללו, המדיניות הממשלתית לא תאמה את השינויים בתקופה שקדמה לוועדת המתרחשים. שמיד רוב אנשי המקצוע היו ערים לפער שהיה בין הגישות המקצועיות הרווחות (תחילת ההתערבות מגיל מוקדם, טיפול בקהילה, טיפול במשפחות) ובין האופן שבו הוקצו התקציבים. מרבית התקציבים והתכניות בשטח הופנו לשירותים עבור ילדים בקצה הרצף או להשמה חוץ–ביתית, והרבה פחות תקציבים הופנו לאיתור ומניעה בגילים מוקדמים ולמענים בתוך הקהילה. מינו ראש הממשלה דאז, 2004 בינואר אריאל שרון, ושר הרווחה דאז, זבולון אורלב, ועדה ציבורית בראשות פרופסור הלל שמיד לבדיקת מצבם של ילדים ובני 30– . בוועדה היו כ 4 נוער בסיכון ובמצוקה חברים שייצגו משרדי ממשלה, ארגוני המגזר השלישי, אקדמיה ומחקר. במהלך עבודתה התפצלה הוועדה לוועדות משנה שבהן השתתפו עוד אנשים רבים. הוועדה למדה את המצב הקיים ולמעשה תרגמה את המצב להמלצות פרקטיות שניתנות ליישום הן מבחינה תקציבית והן מבחינה ביצועית.
הסתכלות רב–ממדית : אחד הדברים שגילינו במהלך עבודת דולב הוועדה היה שנוסף על הילדים שבקצה הרצף, שהם אכן בסיכון גבוה, יש אחרים על הרצף הזה של סיכון שסובלים מהזנחה קשה הפוגעת בהתפתחותם. גילינו עוד שלרוב ישנו קשר הדוק בין בעיות חברתיות לבעיות רגשיות ומשפחתיות, כך שמדובר על תופעה מורכבת. התכנית הלאומית נתנה חיזוק למגמות ולתפיסות החדשות שהתמקדו בהסטת משאבים לטיפול בגיל הרך, בהורים ובקהילה. התכנית נבנתה כך שתסייע גם להגברת התיאום והעבודה המשותפת בין משרדי הממשלה השונים העוסקים . התכנית הלאומית בנויה 5 בילדים בסיכון כך שהיא מקצה תקציב לרשויות מקומיות שנבחרו על–פי קריטריונים חברתיים– כלכליים. כך קיבלו הרשויות המקומיות תקציב גמיש של כל המשרדים יחד ויכלו להפעיל את שיקול דעתן בהפניית התקציבים הנדרשים לפי צורכי היישוב. שיתוף הפעולה בין המשרדים השונים בתכנית הלאומית משקף בעצם את ההכרה בתופעה כתופעה רב–ממדית ואת הסתכלותנו על הילדים מכמה נקודות לתכנית מערך בקרה המושתת על מבט. מערכת מחשוב מרכזית של התכנית ועל מערך של "תשתית מידע יישובית" - . על כל ילד שמקבל מענה במסגרת 6 תמ"י התכנית הלאומית ממלאים טופסי מעקב פעמיים בשנה לבחינת מצבו. הפרופיל שנקבע במערכת תמ"י משקף את ההגדרה - המוסכמת על כל המשרדים השותפים - של ילד ונער בסיכון. המערכת מתייחסת למגוון תחומים ולהסתכלות מקיפה על כל ילד: בריאות פיזית והתפתחות, השתייכות למשפחה וקשר עם ההורים,
הגישה הוועדה דין וחשבון בנושא, ובספטמבר באותה השנה החליטה הממשלה לאמץ את המלצות הוועדה ולפעול ליישומן על–פי תכנית 2006 במרץ 4 - התכנית הלאומית לילדים ולנוער 360 0 פורסמה התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון ובמצוקה ( 2007 שתגבש ועדה בין–משרדית. בנובמבר בסיכון). התכנית משותפת לחמישה משרדי ממשלה: משרד הרווחה המוביל, משרד החינוך האחראי למחצית המחוזות, משרד הבריאות, המשרד לעלייה 5 ולקליטה והמשרד לביטחון הפנים. נוסף על משרדי הממשלה, שותפים גם המרכז לשלטון מקומי, כל הרשויות המקומיות וג'וינט. מערכת זו נוגעת לשבעת התחומים הנכללים בהגדרה של ילדים בסיכון: קיום פיזי, בריאות והתפתחות, השתייכות למשפחה, למידה ורכישת 6 מיומנויות, רווחה רגשית, השתייכות חברתית, הגנה מאחרים, הגנה מהתנהגויות של סיכון עצמי. בכל תחום הוגדרו כמה מצבי סיכון על–פי השאלות שממלאים בטופס. כמו כן נאסף מידע על מאפיינים דמוגרפיים ואישיים של הילדים והמשפחות וכן על המענים עצמם.
32
Made with FlippingBook Online newsletter