נקודת מפגש גיליון 10 ינואר 2016

1 מפגש משפטי

מהימנות ילדים - משקל הערכתו של חוקר הילדים על המחלוקת הקיימת בנושא בבית המשפט העליון

1 עו"ד תמר פרוש בבית המשפט העליון יש מחלוקת בנוגע למשקל שיש לתת להערכתו של חוקר הילדים את מהימנותו של הילד - כאשר הילד עצמו מעיד. נראה שהמחלוקת בקרב השופטים נובעת מתפיסות שונות של מעמדו ותפקידו של חוקר הילדים. האם הערכת חוקר הילדים קבילה גם כאשר הילד עצמו מעיד? האם בית המשפט רשאי לתת לה משקל במצב שבו הוא יכול להתרשם מעדותו של הילד ולהעריך בעצמו את מהימנותה? מפסקי דין שניתנו בבית המשפט העליון במקרים שונים עולות שתי גישות שונות. החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), , קובע כי ילד שגילו פחות 1955– התשט"ו ימסור עדות בבית משפט על אחת 14– מ מהעבירות המנויות בתוספת לחוק רק אם חוקר הילדים התיר את עדותו. במצב שבו חוקר הילדים לא התיר את העדות, בית המשפט רשאי להרשיע על סמך חקירתו של הילד בידי חוקר ילדים, חקירה שהיא קבילה כראיה אף על פי שהילד אינו מעיד, ובלבד שקיימת ראיה מסוג סיוע. גם דו"ח החקירה של חוקר הילדים קביל כראיה. בעשורים האחרונים פירשו בתי המשפט ככאלה המסמיכות את 2 את הוראות החוק חוקר הילדים להעריך את מהימנות הילד הנחקר בדו"ח החקירה שהוא עורך. בתי המשפט הכירו בכך שבמסגרת קבילות הדו"ח כראיה בבית משפט, אפשר לקבל כראיה גם את התרשמותו של חוקר הילדים ממהימנותו של הילד. בית המשפט הדגיש בפסיקתו את המובן מאליו - כי ההכרעה בשאלת המהימנות לעולם תהיה בידי בית המשפט, ומסקנות חוקר הילדים אינן קובעות ואינן מחייבות אותו. עם זאת, בית המשפט רשאי בהחלט להתחשב בהערכת חוקר הילדים, עו"ד תמר פרוש ממונה על עניינים פליליים 1 בפרקליטות המדינה, והיא חברת מערכת . נקודת מפגש בעיתון (א) לחוק. 9– (א) ו 8 סעיפים 2

הפסיקה, שהכירה בהתרשמות חוקר הילדים כראיה קבילה שניתן לתת לה משקל, דנה במצב שחוקר הילדים לא התיר את עדותו של ילד שטרם מלאו לו שנים, ועל כן בית המשפט מקבל את 14 עדותו באמצעות "כלי שני", עדותו של חוקר הילדים. כך נפסק גם כשעדותו של הילד הופסקה באמצע בגלל קושי נפשי 5 להעיד. ואולם האם התרשמות חוקר הילדים קבילה גם כאשר הילד עצמו מעיד? האם בית המשפט רשאי לתת לה משקל במצב שהוא יכול להתרשם בעצמו מעדותו של הילד ולהעריך בעצמו את מהימנותה? שאלות אלה מתעוררות הן במקרה שחוקר הילדים התיר את העדת הילד והילד העיד במשפט והן במקרה שחוקר הילדים אסר את ההעדה והוגשה החקירה 14 - אלא שבמהלך המשפט מלאו לקטין שנים. בשני המצבים נפסק כי עדותו של הילד בפני חוקר הילדים היא עדות קבילה אף ואולם 6 על פי שהילד העיד בבית המשפט. שופטי בית המשפט העליון חלוקים בשאלה אם התרשמותו של חוקר הילדים ממהימנות הילד קבילה ומהו המשקל שאפשר לייחס לה. מחלוקת זו התחדדה לראשונה בע"פ פלוני נ' מדינת ישראל. באותו 337/13 מקרה דובר בערעור של אדם שהורשע בביצוע מעשים מגונים רבים בבתו הקטינה, מעת היותה בכיתה ג' ועד הבת הקטינה העידה הגיעה לכיתה ה'. במשפטו של אביה לאחר שחוקר הילדים התיר את עדותה. אחת הטענות בערעור הייתה שבית המשפט טעה בהרשיעו את המערער, בין היתר - על סמך הערכת חוקרת הילדים את מהימנותה של הקטינה, אף שהקטינה העידה בבית המשפט. סימן טוב מזרחי נ' מדינת 3904/96 רע"פ 5 . ישראל ; רע"פ פלוני נ' מדינת ישראל 3750/94 דנ"פ 6 . סימן טוב מזרחי נ' מדינת ישראל 3904/96

והיא תישקל עם שאר הראיות, הנסיבות והשיקולים שלפני בית המשפט. מדובר בחריג כפול לדיני הראיות. החוק מאפשר הסתמכות על חקירתו של ילד שאינו מעיד, דבר שהוא חריג לכלל האוסר קבלת עדות מפי השמועה, וכאמור לעיל, הפסיקה אף הוסיפה וקבעה כי חוקר הילדים לא רק מעיד על העובדות - מהלך החקירה, השאלות שנשאלו, האופן שהילד השיב עליהן והתנהגותו במהלכה - אלא הוא רשאי גם למסור עדות מומחה על האופן שיש לפרש את תגובות הילד בחקירה ואם הן מלמדות שהגרסה שמסר היא גרסת אמת. בית המשפט נימק את קביעתו בדבר קבילות התרשמותו של חוקר הילדים בכך שלא תמיד אפשר להבחין בין תיאור התנהגותו של הילד בעת מתן עדות לבין ההתרשמות ממהימנותו. תיאור האופן שהילד השיב על שאלות חוקר הילדים ואופן התנהגותו בחקירה קשורים ושלובים, לעתים באופן הדוק, בהתרשמותו של חוקר הילדים מהמהימנות, עד כי קשה לקבוע מה 3 הסיבה ומה המסובב. הפסיקהציינהעוד כי כאשר הילד אינו מעיד בעצמו, ניטלת מבית המשפט האפשרות לגבש התרשמות ישירה מאופן מסירת הדברים, מפרטי התיאור, מהבעותיו, מהיסוסיו, מאופן הצגת השאלות ומעוד נתונים המסייעים ביצירת ההתרשמות שהיא היסוד לקביעת מהימנות דברי העד. נקבע כי המחוקק הציב את חוקר הילדים לפני בית המשפט לא רק כאדם שגבה את ההודעה מהילד ומגיש אותה לבית המשפט, אלא גם כמי שמעמיד לרשות בית המשפט את התרשמותו מדבריו של הילד - לאור ניסיונו והבנתו המקצועיים. בכך נוצר פתח להתרשמותו העקיפה של בית המשפט, התרשמות שלא הייתה 4 אפשרית בלי סיוע זה.

. משה דנינו נ' מדינת ישראל 694/83 ע"פ 3 ; ע"פ פלוני נ' מדינת ישראל 3750/94 דנ"פ 4 . פלוני נ' מדינת ישראל 1121/96

47