נקודת מפגש גיליון 11 יוני 2016

חמורים יותר, יימנעו מלעשות כן. הנפגעת העיקרית תהיה אותה אוכלוסייה הנזקקת לסיוע ולהגנה, אוכלוסייה שמתפקידנו להשמיע את קולה ולהילחם למענה. התוצאה: השתקת קולם של הילדים, לא רק של העובדים מאחר שעובדי ציבור חשופים לביקורת על מעשיהם, המחוקק הישראלי מצא לנכון לתת להם הגנה מיוחדת ולכלול בחוק העונשין עבירה של "העלבת עובד ציבור". המטרה – להגן עליהם מפני גלישת הביקורת לכדי העלבה. למרבה הצער, המרחב החוקי והמשפטי הקיים היום אינו מספק מענים מתאימים להתמודדות עם התופעה ואינו מאפשר לגורמי אכיפת החוק למגרה, על אף ניסיונותיהם. עד כה נראה כי התלונות שהוגשו במשטרה לא הועילו, וצווי ההגנה והסרת הפרסום שנתנו בתי המשפט סייעו אך במעט. ובינתיים ההכפשות והנאצות מתרבות "כפטריות לאחר הגשם" וממשיכות לעלות אל הרשת; נראה כי הפתרונות החוקיים–משפטיים הקיימים כיום אינם נותנים מענה מלא וראוי לתופעה. מצב זה מייצר בקרב העובדות הסוציאליות חוויה של דמורליזציה וחוסר אונים, וכל אחת מהן רואה בעצמה וביקיריה נפגעים פוטנציאליים. התוצאה היא שאנו עדים היום לקושי בגיוס עובדים חדשים לתחומי העבודה על–פי חוק, תחומים שעיקר התגמול עליהם הוא תחושת השליחות והאתגר המקצועי. התופעה אף גרמה לעזיבתם של עובדים ותיקים ומקצועיים לאחר שחוו השמצות חמורות שאף כללו חדירה למרחב חייהם הפרטי, עניין שעורר דאגה גדולה לשלומם ולשלום יקיריהם. כינויי הגנאי וביטויי השטנה והבלע שנוקטים המשמיצים אינם אלא אלימות מילולית ורגשית, שבינה ובין הזכות לחופש הביטוי מרחק רב. לעתים אף מדובר בהסתה של ממש, שיש בה כדי לכרסם ביסודות הדמוקרטייםשעליהם מושתתת התערבותם המקצועית של העובדים הסוציאליים, הנעזרים בחוקיה של המדינה ובמערכת המשפט שלה לשם הגנה על ילדים ובני נוער. החוויה הכללית היא שקולם המקצועי של העובדים הסוציאליים – העושים לילות כימים בהגנה על האוכלוסיות המוחלשות ביותר, במסגרת התפקיד שהטילה עליהן הניסיון להשתיק את המדינה – אינו נשמע. קולם אינו אלא ניסיון להשתיק את קולו של

תגבר החרדה האישית על השיקול המקצועי ותשמוט את הקרקע המוסרית שעליה כולנו עומדות. לראשונה בחיי המקצועיים עלתה בי מחשבה בלתי נמנעת, נוכחת, אמִתית – לעזוב את העיסוק שהקדשתי לו כה הרבה מעצמי . ) הוא חשיפת מידע Shaming ביוש פומבי ( ופרטים אישיים על אדם כדי לביישו, ללעוג לו ולהגחיכו, לגנותו ולהוקיעו. תופעת ההכפשות של עובדות סוציאליות על רקע מילוי תפקידן אינה חדשה, אך בשנים האחרונות היא מתפשטת כאש בשדה קוצים, בעיקר באמצעות רשתות חברתיות ובלוגים הזמינים לכול. במרחב זה יש לא מעט קבוצות ובלוגים המאגדים הורים שתופסים את עצמם כמי שנפגעו מהתערבות מקצועית של העובדות הסוציאליות ושל בתי המשפט. אלה מכנים אותן בכינויי גנאי, משמיצים ומסיתים נגדן, מציגים את דמותן בקריקטורות ובסרטונים מלעיגים, חושפים פרטים אישיים שלהן (כתובות, פרטי חשבון בנק, פרטים על ילדיהן ועוד) וקוראים להטרידן במרחב חייהן האישי. כל העובדים הסוציאליים המושמצים אינם אלא נציגי המדינה המבצעים את תפקידם המקצועי על–פי חוק ודין. ברובם המכריע של המקרים אף מעורבות ערכאות שיפוטיות. לא מדובר באירועים נקודתיים וזניחים אלא בתופעה הולכת ומתרחבת אשר השלכותיה מרחיקות לכת במישור המקצועי והאישי כאחד. פרסומים אלה מייצרים, בראש ובראשונה, אווירה של אלימות, איום וטרור, ואלה עלולים לפגוע בשיקוליהן המקצועיים של העובדות הסוציאליות בבואן לתת את המלצותיהן המקצועיות. מטבע הדברים, תפקידן של העובדות הסוציאליות על–פי חוק נוגע במקרים קיצוניים שבהם קטינים וחסרי ישע נתונים בסיכון גבוה. מצבים אלה מצריכים רגישות רבה לצד נחישות מקצועית כדי לחלצם ממעגל הסיכון, לא אחת – באמצעות החלטות מקצועיות באווירה המתוארת לעיל קשות ואמיצות. גובר החשש שהעובדים הסוציאליים יימנעו מקבלת החלטות כאלה, גם אם לא במודע ולא במכוון. מסעות טרור והכפשה אלה מייצרים דה–לגיטימציה חמורה של שירותי הרווחה, מצב שיגרום לאוכלוסייה הנזקקת לסיוע להימנע מקבלתו ויגביר את התנגדותה . כך משפחות באופן שלא יאפשר לעזור לה שיכלו להסתייע בעזרה מקצועית, שלעתים יש בכוחה גם למנוע משברים משפחתיים

הניסיון להשתיק את קולם אינו אלא ניסיון להשתיק את קולו של הילד. Shutterstock צילום:

הילד. כנגד ניסיון זה איננו יכולים להחריש, הן כפרטים בחברה דמוקרטית והומנית והן כאזרחים במדינה שקיבלה עליה את עקרונות האמנה הבין–לאומית בדבר זכויות הילד. ביקורת היא עניין לגיטימי והכרחי, המסייע לשמור על האיזון העדין שבין פרטיות ואוטונומיית התא המשפחתי ובין ההכרח להפר זכויות כדי להגן על חסר ישע. עם זאת, נראה כי הגבול בין זה ובין חופש השיסוי הפך לדק ביותר, עניין המצריך בחינה מדוקדקת ושרטוט של סייגים חדשים. בימים אלה יושבת על המדוכה הוועדה הציבורית לגיבוש אמצעים להגנה על הציבור ועל נושאי משרה בשירות הציבור מפני פעילות ופרסומים פוגעניים ובריונות ברשת, בראשותה של כבוד השופטת בדימוס עדנה ארבל. נקווה כי ועדה זו, שהוקמה לאחר שתופעת הביוש (שיימינג) כבר גרמה לאובדן חיי אדם, תסייע בהתמודדות עם תופעה נלוזה זו ובמיגורה.

13