ניר הרלב פרדקין
הספד של ליאור בלוויה
זו היתה אמורה להיות מסיבת יום ההולדת הגדולה ביותר. מסיבת הניצחון. רציתי מסיבה גדולה, הכל היה מתוכנן בראש. ככל שהזמן עבר הבנתי שהמסיבה עלולה להידחות.
את כמות האנשים הבאתי אך במיקום נכשלתי.
נירי שלי, נירי שלי. מה אני אעשה בלעדייך?
העצבות היא סרטן מתפשט, והכאב הוא הגרורות שנשלחות לכל חלקה בגוף.
הריאות שלך, אלו שקרסו, מסמלות יותר מכל את קריסת הגוף הסימביוזי שיצרנו. אותן ריאות שסיפקו חמצן להרבה מעבר לגופך אתה, השאירו אותנו חסרים, גדועים. אהוב שלי, הלב מסרב לקבל שזה הסוף. אתה הרי כל כך היית בטוח שניצחת. כמה תוכניות תכננת בשנה האחרונה. כל סיבוך הוליד תוכנית חדשה. לפני שלושה ימים קבלנו באימייל מארצות הברית את התשובות לקליטת השתל. התשובות היו טובות ומעודדות. אנחנו במסלול הנכון הם קבעו. יודע שאם זה היה תלוי בך לא היית הולך. לעולם. נלחמת שלא ירדימו אותך ממש השתוללת והתנגדת, כנראה ידעת שלא תקום. ההכרה שלך הייתה מכונת ההנשמה הטובה ביותר. בהירדמותך נגזר דינך. . ״ כל ההחלטות של ליאור ״ לפני שהרדימו אותך, השארת לרופאים הוראות מדויקות והספקת אף לחתום.
וכך שלשה שבועות אני נושא על כתפיי את האחריות לחייך, לא שונה מכל השנה שעברנו.
האמנתי באמונה שלמה שננצח את המוות. שננצח את אלוהים.
שהרי לא היה דבר בחיינו שממש רצינו ולא השגנו.
אין תרופה, אין ניסוי, אין איבר, אין מוסד, שלא היה בהישג יד. בנחישות. בגבורה.
כמה אנשים קרובים אלינו , התקשרו והציעו לתרום לך ריאה שתעזור לך לנשום. זה טריוויאלי? זה מראה איזה איש אתה. ענק שכמותך. תמיד הקנטתי אותך ואמרתי לך שנולדת זקן. מי פותח עינו בבוקר ומתחיל לדסקס על מערכת החינוך, או על סבל של עם אחר? או על עוולה כזו או אחרת? איש אשכולות בעל ידע כללי אדיר מתעניין ואמפתי רחמן קשוב ואוהב. כמה אוהב. כשהיינו מנהלים קולגות הייתי שואל אותך, איך יכול להיות שעל כל שיחה שאתה עושה עם עובד, אני מספיק לפחות חמישה. מה יש לך לדבר איתם לעזאזל כל כך הרבה.
היית עונה לי, אני לא מדבר, אני מקשיב.
תשובות מעצבנות שגורמות לך תמיד להרגיש שאתה לא מספיק טוב לידו. מה שנכון. תמיד דיברת על מנהיגות, שכולם פיתחו ציניות אתה פיתחת שיטה, האמנת במשאב האנושי בכל ליבך אהבת אנשים אין סופית , יצרת
- 234
Made with FlippingBook Publishing Software