ניר הרלב פרדקין
ניסיתי...באמת שניסיתי! ניסיתי לשחק את המשחק, להמשיך בהכנות למסיבת יום ההולדת של אוריקי, שציפתה לזה כל כך. ולי? אלופה באפיה- שום דבר לא הלך. הראש לא שם, הראש בפוסט "המקרי" שפתחתי בפייס לרגע, הפוסט ששמט מידיי את הנייד ושמנע ממני להאמין למילים הכתובות. לא מאמינה, חוזרת ושוב קוראת... ואז בפרץ של בכי מודיעה לאסי. חייבת להתאפס. עוד מס' שעות המסיבה...אבל... ניר...איננו ? מה פתאום? איך? למה? הרי חיכינו שתתעורר. היית אמור להתעורר לכבוד יום ממך? אין סיכוי ! לא יכול להיות !! הולדתך שיחול מחר. ומה? ביום הזה...להיפרד נירי יקר, נלחמת וניצחת. לא היה ספק שזו עוד מהמורה בדרך וש"קטן" עליך. חיכינו השבועות האחרונים שתפקח עיניים, כי די, מספיק. נחת מספיק. בפגישתנו 3 כל האחרונה, סיפרת לי שאתה מנסה להשמין, כי ירדת במשקל בעקבות כל הטיפולים ושזה לא פשוט. צחקנו והאמנו שהרע חלף. נראית מעולה וכל כך שמחנו לראותך, לראות את כולכם, אחרי תקופת הטיפולים הממושכת בארה"ב. והילדים ? אדם וסופיה ? אין דברים כאלה. ומה עכשיו ? איך
ממשיכים ? איך נפרדים מאדם נפלא שכמוך? מבטיחים להיות שם תמיד בשביל ליאור והילדים. נוח בשלום על משכבך, אהוב יקר אוהבים וכואבים
פותחת במקרה ת'פייס וקוראת...לא קולטת את הכתוב ועוברת שוב. רק לפני כחודש נפגשנו וניראית נהדר. אהוב יקר שלי, אנחנו בהלם. כמו כולם. באמת שהאמנו שינצח. אין מילים. הדמעות.... כל דבר שצריך, אבל כל דבר. אנחנו כאן
אפרת ורדי
- 270
Made with FlippingBook Publishing Software