ניר הרלב פרדקין

יניב בכר | החיים שלי עם ניר בבבלי

אני מרגיש שהייתי עבור ניר צוהר לחוסר הרצינות הדרוש על מנת לשרוד את העולם הזה. כל מה שהוא לא הצליח בעצמו צעיר זקן שכמותו. ניר היה מופנם ושמור. היה שופע דיבור ורצינות אך בים המילים לא חשף כלום מעולמו הפנימי. מעטים ידעו מה מתחולל בנפשו כולל הקרובים ביותר. ידענו שהמשפחה אמידה, לאביו היה רכב אמריקאי גדול, לימים נשמע על מורכבות אביו, אלכוהוליסט, לעיתים אלים כלפי אשתו שמצידה העריצה אותו. הוא היה ידען מגיל צעיר מאוד, ידע עצום בפוליטיקה, במדע המדינה, נכנס לדיוני עומק עם המורים, בעל דעה עיקשת ולא מתקפלת מה שבנה סביבו סוג של הערכה גדולה מהסביבה מהתלמידים ובמיוחד מהמורים ובראשם קובי שימשי שהיה המחנך והמורה למדע המדינה. אמא שלי ואמא של ניר היו החברות הטובות ביותר. זוכר מקרה שנסענו בחיפושית הוורודה של שרהלה לקיבוץ בצפון. בדרך חזרה נתקענו עם הרכב. אמא שלי, בתיה, נלחצה, שרהלה נקרעה מצחוק והדביקה את כולנו באופטימיות הזו. אני לא זוכר איך חילצו אותנו. יחסי הורים וילדים אז היו שונים, לא יודע להגיד בדיוק במה, פשוט שונים. זכור לי במיוחד הערצה של ניר לאמו. היינו מסיימים לדיזינגוף 5 את בית הספר ביום שישי, נוסעים בקו לשבת עם האימהות שלנו בבית קפה "שרי" בפינת בן גוריון ושם היה פרלמנט הבנות. לשרהלה אמו היה תמיד מה להגיד, ניר היה משתתף בשיחות , תמיד לצד שרהלה. מותה המוקדם של אמו ליווה אותו כל החיים וצבע את חייו לעד. המוות הפך את חייו לזמניים, זה שבר אותו. לאחר מות אמו הרצינות המובנית שלו הפכה להיות מלנכולית.

רחוב הזוהר בבלי. המרחק הפיזי היה מספר בלוקים בודדים. אני במספר .12 וניר ב 24 החיים שלנו בבבלי היו בעיקר ברחוב, כולם כל הזמן, היא שכונה 1980 בעיקר אנחנו הילדים. בבלי שנת בורגנית, סגורה, עם אוכלוסייה הומוגנית, בועה של ישראל הראשונה. , בית הספר היסודי בבלי. בתקופה שבה 9 היינו בני כינים היו בושה. אם היה לך כינים, שלחו הביתה גם את האחים. כששלחו אותנו מבית הספר הביתה, מהבושה היינו חוזרים דרך הגבעה כדי שלא יראו אותנו. הרחוב משופע, היינו משחקים "פינות" כדור שקופץ בין הרכבים מצד אחד של הכביש למשנהו. "עמודו" , "דג מלוח", "מחבואים", "חבל", היינו ילדי הברזלים העברנו שעות רבות. אני זוכר את שעות הצהריים, הן היו קודש הקודשים. לא היה נפש חיה ברחוב. כולם היו בבתים. 14-16 בין ההורים נחים. "שמים את הראש". כיבדנו את התרבות הזו. ירדנו כולם חזרה לרחוב. 16 בשעה כשהייתי עם ניר, שיחקנו במשחקי הרחוב, כשניר לא היה באזור, שיחקתי כדור רגל, משחק אותו ניר שנא. היינו שונים כל כך והיינו קרובים כל כך. ניר אתגר אותי, הוא היה כל מה שאני בתקופה זו לא הייתי. ניר עשה שיעורי בית אני העדפתי את הכדור, ניר היה רציני מאוד, אני ילדותי. ניר היה דעתן ואני שטוטניק. כה שונים. כה קרובים.

- 30