ניר הרלב פרדקין
המחשבות מפוצצות, את הזריחה הם מרחיקות
גורמות רק לבכות לראות את השחור.
השחור המפחיד שרוע על מיטתי ועיני דומעות זולגות להן טיפות. זולגות אמרתי, טיפות, אבויי! ברז, ברז הם עיניי ברז שנפתח ולא נסגר ולא, לא חבל על כל טיפה.
המוות הוא שחור אצלי הוא רק אדום כי אדום הוא אהבה ושחור היא לא סבלה. זהב היא חיבבה אהבה את הזריחה אך שקיעה רק ראתה ומחילות באדמה. בוץ, בוץ היו חיי ועתה הם מלט שנדם.
- 54
Made with FlippingBook Publishing Software