ניר הרלב פרדקין

!‬ לאמא ‫ ‬25.5.90 תל אביב ‫ .‬ אני עכשיו יושב לי באפסנאות של שט״ל ומגלגל חוט, חוט לבן פשוט ‫ זה הזכיר לי כל כך אותך, את ימי השישי שלנו ביחד אחה״צ, כשהיינו יושבים וצופים בסרט בערבית, את כהרגלך ‫ .‬ היית סורגת ואני הייתי עוזר לך לגלגל את חוט הצמר היפה והרך כל דבר שמתרחש וכל דבר שאני עושה מזכיר לי בדרך זו או אחרת אותך. אמא אני לא מאמין שכבר כמעט שנה ‫ .‬ שאת איננה כאן איתי, והרי הבטחת לי, הבטחת לי שלא תמותי כל כך מהר כשגילו לך את הסרטן אז אמרתי לך: אמא מה יהיה, מה יהיה אם תמותי לי״ ואמרת ״אני לא אמות כל-כך מהר, אל ‫ .‬ תדאג״. תמיד, תמיד בניגוד אלי היית כל כך אופטימית וקיווית רק לטוב תמיד אמרת לי לקחת את החיים יותר בקלות, לא להיות רציני כל-כך. תמיד תמיד תשארי אצלי סמל ודוגמא ‫ לחופש, חיים, אהבה ושמחה. תמיד כשחזרתי מבי״הס בצהריים הייתי מתקשר אליך לרון ומבקש ״אמא, תביאי לי משהו טוב״ ואז היית חוזרת עם איזו טבלת שוקולד תוצרת חוץ ושנינו אהבנו לחסל יחדיו. תמיד היית נכנסת בי: ״יש פה מישהו בבית, מה כבר לא אומרים שלום״ וכשהיית נכנסת לחדר שלי ורואה שאני קצת עצוב תמיד הרגשת והתישבת על המיטה ושאלת מה קרה. וכשזה היה ריב עם אבא אז תמיד אמרת: ״אתה יודע שהוא אוהב אותך, הוא .‬ תמיד יתן לך מה שהוא יכול, הוא לא יחסיר ממך מאום״ וכו׳ וכו׳. תמיד ידעת לפשר ולתווך בין אנשים ‬. אמא אני כל כך מתגעגע אליך, לאותם רגעים קטנים של אושר של משפחה מאוחדת, חמימה ‫ .‬ תמיד ליכדת סביבך אנשים רבים ‫ בזכותך הבית תמיד היה פתוח לכולם, אנשים באו ואנשים יצאו והיית מארחת למופת. והיום, היום כל זה מאוד ‫ .‬ חסר לי תמיד אירגנת טיולים ומסיבות עם חברים ותמיד כולם אמרו שרה׳לה, שרה׳לה ושרה׳לה והיום כל כך חסר לי שאני ‫ .‬ כבר לא שומע את שמך מרחף לו באויר .‬ הוא איננו מהדהד אך אצלי הוא תמיד יזכר ‫ תמיד שאלת אותי אם מה שאת לובשת לטעמי או לא, היינו הולכים ומטילים יחדיו, תמיד קנית לי כל מה שרציתי ‫ .‬ וגם כשלא היה לך בדיוק, תמיד ידעת להסתדר .‬ אהבנו לאכול פלאפל ביחד, והמבורגר עם צ׳יפס של מק-דיויד ‫ אהבנו לעשות המון דברים ביחד והיום, היום כבר הכל שונה. מאז שנפטרת אמא, לא יכולתי להעלות ולו דבר אחד ‫ ‬. על הכתב וגם לא לדבר על כך הרבה .‬ המון דברים התרחשו אמא מאז שנפרדת מעולמינו, הן בעולם שלנו בכלל והן בחיינו הפרטים בפרט ‫

- 61