ניצת הדובדבן - יולי 2024

נוספת כחלק מתוכנית העבודה. השנה, למשל, היא רצה חצי מרתון ומייד אחריו זינקה גם למרתון. מה האתגרים הכי גדולים בריצות כאלה? "הקור והעייפות הם האתגרים הכי גדולים עבורי". לתמר יש צוות לוגיסטי שמלווה אותה גם בריצות ומגיע לאזור עצירה שבו היא מתרעננת ככל האפשר. בריצות ארוכות במיוחד קיים אתגר משמעותי נוסף - נושא המזון. בריצות כאלה המירוץ הופך למירוץ אכילה: מי שמצליח לאכול יותר נשאר עם כמות מספקת של אנרגיה, ומי שלא מצליח לאכול מתעייף ולא ממשיך. מה היחס שלך לריצה? "אני שונאת לרוץ". בניגוד למה שאפשר לדמיין היא לא קמה בבוקר ונהנית מהמחשבה על ריצה, אבל היא מדמיינת את תחושת השחרור שמתלווה אליה. תמיד שואלים אותה למה היא רצה, ולמה שעות, ועל זה היא 36 הריצה נמשכת עונה: "אין דרך להגדיר את זה. זה חלק ממני כמו לאהוב את היד שלי. הכול יותר טוב אחרי שרצים: הקפה יותר טעים, ויש לי יותר כוח לעשות דברים". איך נראה סדר יום לפני תחרויות ובכלל? "בתקופה רגועה אני קמה בחמש בבוקר ולפני תחרויות אני קמה בשלוש לפנות בוקר, אבל כמעט תמיד אני ישנה שמונה שעות, כך יוצא שאני הולכת לישון לקראת שמונה בערב. אני רצה שישה ימים בשבוע שגרתי, ולפני תחרות אני רצה שבעה ימים אימונים בשבוע." 12 ומגיעה עד ל יש לה שגרה קשוחה. בכל שבוע במשך לילה אחד, לרוב בלילה שבין שלישי לרביעי, היא רצה ריצה רצופה כל הלילה, משש בערב ועד חמש לפנות בוקר, מה שהופך את יום שלישי ליום השנוא עליה, ואת יום חמישי, אחרי שעברה את המשוכה, ליום האהוב עליה. מרבית הריצות מתרחשות סמוך לבית, ואליהן מתלווה מיילו, כלב סלוקי גזעי שנהנה לרוץ, אבל גם הוא רץ איתה 'רק' קילומטרים ואז היא מחזירה אותו 40 הביתה וממשיכה לרוץ.

מה מביא מישהי מהיישוב, או במקרה הזה מקיבוץ מעלה החמישה, עורכת דין ואימא לחמישה ילדים, לרוץ למרחקים ארוכים מאוד מאוד ולשבור שיאים? גם אחרי השיחה לא בטוח שהצלחנו להבין את זה, אבל גילינו כמה דברים מעניינים. איך בכלל הגעת לריצה? "הריצה הייתה תמיד חלק מחיי" אומרת תמר שי. "כילדה בכיתה ג' רצתי שני קילומטר, ובחטיבה רצתי חמישה קילומטר, אך במשך השנים הריצה זזה קצת הצידה. כשנולדה ביתי החמישית, בן זוגי היה בתקופה פחות טובה, ואז זכרתי שהריצה הייתה משהו מאוד מהנה ולכן הצעתי לו שנתחיל לרוץ". מהר מאוד תמר נדבקה בחיידק והוא המשיך לדברים אחרים. התחלת לרוץ למרחקים שגרתיים, איך קרה שהמשכת הלאה? "מה ההבדל בין אדם שעושה ריצות ארוכות לאדם שפשוט רץ? אפשר בלי עזרה להביא את עצמך לרוץ עשרה קילומטר ולעשות את זה שלוש-ארבע פעמים בשבוע", אבל תמר לא עצרה שם. היא התחילה מחמישה-עשרה קילומטר, ואז במקרה היא הצטרפה לקבוצת ריצה מהאזור. בהתחלה היא הייתה הכי גרועה אך בהתמדה הפכה לרצה הכי מהירה, כמעט, בקבוצה. יום אחד מאמן הקבוצה, אורן צדקיהו, הודיע שהוא עוזב, ותמר ביקשה להתאמן אצלו באופן פרטי. הוא אמר לה שהיא לא צריכה את עזרתו אלא אם כן יש לה מטרה. תוך שבוע היא חזרה אליו עם מטרה - מרתון. אחרי אימונים של שנה היא רצה את 'מרתון ירושלים' ו"כשסיימתי אותו הייתה לי הרגשה של סבבה, אחלה, אבל אני רוצה יותר מזה". וכך נולד חלום האולטרא מרתון – 'הספרטתלון' שאליו היא הגיעה תוך שלוש שנים. עבור אחרים מרתון הוא הישג אבל אצלך זהו רק חלק מהדרך "מרתון זה הישג אבל אני לא רצה מרתון בשביל התוצאה. לרוב זהו חלק מתוכנית האימונים". לפעמים היא מתחילה בריצה ארוכה יום לפני המרתון, ואז רצה את המרתון, ובערב יוצאת לריצה ארוכה

"הכול יותר טוב אחרי שרצים, הקפה יותר טעים, ויש לי יותר כוח לעשות דברים"

| 02-5473584 | www.nizat.com |

63 |