ניצת הדובדבן אוגוסט 2021
אניצָ'ה (ארעיות) איך נתרגל את הארעיות בשלושה שלבים
בתקופת הקורונה כולנו חווינו לא מעט תסכולים, חרדות וכאבים פיזיים ורגשיים. שהינו בבתינו, נודדים מחדר לחדר, ממציאים לעצמנו עיסוקים מעיסוקים שונים. בתקופה זו מצאתי את עצמי מהרהרת ומהלכת עם גוטמי הקטנה (שסיפורה מובא בהמשך). הבודאיזים, כבר ידעתי בוודאות מוחלטת שהקורונה תגיע לקיצה מטבע הדברים, מטבע היקום, מטבע גלגל החיים (והמוות). הסתובבתי בעולם שקט שהטבע צמח בו בפראות וידעתי שגם הפריחה הזאת תנבול, גם העשב הרענן הזה יהיה יתייבש בקרוב ושגם הקורונה תיעלם ביעף בדיוק כפי שהיא הגיעה. אני זוכרת שראיתי סביבי אנשים מעטים וכולם היו חרדים, ומאחורי המסכה אני חייכתי אליהם: בסוּפר, ברחוב, בטבע ובקופת החולים. חייכתי מתוך ידיעה יציבה ונינוחה - ידיעת הארעיות, שמלמדת אותנו איך לצעוד בדרך הקיום והחיים ולהבין שהיא רצופה מהמורות וסבל, אך הקבלה וההכלה שלהם מפחיתות אותם עוד כשהם באיבם, בשורש לידתם. תרגול הארעיות מדיטצית גוף - נשימה - הכרה, בשלושה שלבים הנה הצעה לתרגול יום-יומי שמזה שנים אני מלמדת את תלמידיי, והוא אף מרומז בסופו של המאמר בסיפור על גוטמי וזרע החרדל. ההצעה היא לפרוש מדי יום בשעה קבועה ונוחה לזמן מדיטציה, זמן איכות עם עצמי. למצוא מקום שקט ונוח, מקום שבו תוכלו לעצום את העיניים ולהיכנס למחוזות המדיטציה בשלושה שלבים: עוד בתחילתה של תקופת הסגר כשהרהרתי בארעיות, האניצ'ה לפי
גוף - השלב הראשון - אנה מיה קושה (מעטפת הגוף ברגע זה) אנו מפנים את המודעות או את תשומת הלב אל הגוף שלנו כחומר, ואט אט עוברים על איברי הגוף מכף רגל ועד ראש ואומרים לעצמנו: "הנה כפות רגליי ברגע זה, הנה רגליי, ירכיי, האגן, חוט השדרה, זרועותיי, כפות ידיי, הנה ליבי, גרוני, ראשי", וכן הלאה. תשומת הלב עוברת מאיבר לאיבר ובודקת מה שלומם עכשיו, לומדת להכיר אותם, לשוחח עימם, להקשיב ולדעת איפה כואב לי: בלב? בראש? בברך? איפה לא נוח לי: בגב? במפשעות? במקומות הכואבים נתעכב מעט ונזרים אליהם אנרגיות חיוביות של ריפוי והרפיה, של אהבה עצמית ושל קבלה עצמית. כך נשב בערך חמש דקות ונקשיב לחומר שממנו אנו עשויים, ואז נעביר את תשומת הלב אל השלב השני. נשימה - השלב השני - פראנה מיה קושה (מעטפת הנשימה ברגע זה) אחרי שבדקתי שמצבי החומרי יציב ונינוח, אני עוברת להתבונן במצבי אנרגיית = הנשימתי או הפראני (פראנה נשימה את צורתי ַ חיים). הנשימה כמו מ החומרית ומפיחה בה חיים, ומצבה המשתנה לעיתים מעיד על מצבי המנטלי הנוכחי. קודם אפנה את המודעות אל מעטפת הנשימה ואתבונן בה כפי שהיא עכשיו: האם נשימותיי קצרות ומהירות? אם כן, האם יש ביכולתי להאריך ולהעמיק אותן? ככל שאעמיק ואאריך אותן יותר, כך אנקה את ריאותיי וארגיע את הכרתי. אחרי שהבנתי את נשימתי כפי שהיא ברגע זה, אנסה לשאוף אוויר כמו בלגימות קטנות, לאט ובתשומת לב, להכניס עוד ועוד אוויר, ולהרגיש איך בית
| 02-5473584 | www.nizat.com |
61 |
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online