ניצת הדובדבן דצמבר2022

חקלאים טיפחו את צמחי המזון היפים והיצרניים ביותר שלהם ושמרו מהם זרעים לעונה הבאה. באופן הזה התפתחו בכל רחבי העולם החקלאי עשרות ואף מאות זנים אשר הפכו לבסיס המורשת הקולינרית, הכלכלית והתרבותית

וניסיון חקלאי, התפתחו בכל רחבי העולם החקלאי עשרות ואף מאות זנים של ירקות, של פירות ושל צמחי תועלת מגוונים אשר הפכו לבסיס המורשת הקולינרית, הכלכלית והתרבותית. התפתחות החקלאות המודרנית התעשייתית גרמה להרס המרקם הכפרי, וזני מורשת רבים אבדו מעל מפת ההיסטוריה. החקלאות החדשה נזקקה לגידולים בעלי תכונות שונות מאלו אשר טיפחו חקלאים זעירים וקהילות כפריות מקומיות: במקום הבשלה הדרגתית המספקת יבול רציף לאורך זמן, השדה המודרני נזקק להבשלה אחידה של כל היבול כדי לאפשר קטיף ממוכן וחד-פעמי באמצעות קומביין; במקום שונוּת גנטית המאפשרת התאמה לתנאי אקלים מגוונים, המודרניזציה דורשת חד-גוניות גנטית של מוצרים (פרי/ירק) אחידים בגודלם, בצורתם ובטעמם עבור צרכן מרוחק שאיננו מכיר את עובד האדמה המייצר לו את מזונו; רשתות המזון המהיר שהופיעו 20 של המאה ה- 80 וה- 70 בשנות ה ונשארו איתנו עד כה (למרבה הצער) דורשות חומרי גלם (תפוחי אדמה, תפוחי עץ, בשר עוף ועוד) אחידים לגמרי כדי שניתן יהיה לעבד את כולם באותו אופן ובמהירות שיא. כל אלו ועוד הביאו כליה על אלפי שנות טיפוח חקלאי מסורתי. אמרנו כליה? נו, טוב....למרבה המזל החלה ברנסנס 21 רק כמעט. המאה ה נפלא של זני מורשת. גנני מזון חובבים וקהילתיים, חקלאים זעירים, חוות עירוניות ובתי ספר החלו לדרוש ולחפש את הזנים המקוריים שעליהם התענגו הורי ההורים ואף ההורים שלהם. חברות

זרעים החלו לאתר ולגדל זני מורשת ולמכור אותם לכל דורש. קורסים וסדנאות בשמירה ובטיפוח זרעי ירקות החלו לפרוח ולשגשג ולהפיץ את בשורת ההתחדשות והחזרה למקורות. מדוע? כי זני המורשת, לבד מהיותם מעניינים, טעימים ומשמעותיים היסטורית ותרבותית הרבה יותר מהזנים המודרניים שפותחו לחקלאות כימית, ממוכנת ומתועשת, הם בראש ובראשונה אוצר גנטי הטומן בחובו ביטחון תזונתי גדול יותר אל מול תנאי אקלים משתנים. זני המורשת הם בבחינת 'חומר גלם ביד היוצר', שממנו ניתן לטפח צמחים (זני המזון שלנו) המותאמים מקסימלית לסוג הקרקע, לטופוגרפיה, לתנאי מזג האוויר (הבדלים קיצוניים בין מידות החום ביום ובלילה, מידת הלחות באוויר, כמות המשקעים ועוד), חסינים מפני מזיקים ומחלות מקומיים, חסינים כנגד יובש, ומכילים, כמובן, את הטעם האנושי המקומי. יכולת התאמה זו שמבוססת על השבחה מסורתית ועל יצירת זנים מותאמים מקומית - היא היא ההבטחה הגדולה והחשובה מכל בעידן הנוכחי שמשתנה כה מהר. אל מול משבר האקלים והשלכותיו ההרסניות הרבות לעולם הטבע ולאדם. זני מורשת הם הבטחה פוטנציאלית ממשית ליציבות, לשפע, לבריאות טובה יותר ולכלכלה יציבה יותר. יצרנות חקלאית סדירה היא הבסיס והתנאי ליציבות ולהתפתחות כלכלית טובה. השימור של זני המורשת נעשה באמצעות גידולם והשימוש בהם - בכל קנה מידה, בכל מקום, בכל הזדמנות. זני מורשת משמרים את העבר 0 כדי לטפח את העתיד.

משבר אקלים, משבר אנרגיה, היעלמות דבורי הדבש, ואפילו, כן, תעשיות פוד-טק! ועדיין, זרעים תמיד היו ותמיד יהיו בבסיס אספקת המזון האנושית שלנו. למה זה ככה? כי מטבע בריאתם זרעים נועדו להיות קפסולות זמן המשמרות את הערכים, את התרבות, את הזהות והייחודיות שלנו כיצורים תבוניים חברתיים, כבני אדם. מאז הולדת החקלאות, כפי הנראה, אלף 10-12 באזור 'הסהר הפורה' לפני כ שנים, חקלאים (בעיקר נשים, יש לציין) טיפחו את צמחי המזון היפים והיצרניים ביותר שלהם ושמרו מהם זרעים לעונה הבאה. באופן הזה, וללא שום רקע או ידע מדעי-בוטני, אך עם שפע של ידע

| 02-5473584 | www.nizat.com |

53 |