עומר שדה
עם סיום התיכון, הגיע רגע ההחלטה על המשך המסלול. עומר, כמו רבים בקבוצתו, החליט על שנת שירות, שנקראה גם שנת י"ג. הוא נשלח למוסד החינוכי עיינות ירדן בקיבוץ עמיר. השמועה היתה שעומד להגיע קליבר רציני, אך החניכים לא תלו בכך הרבה תקוות. רק משהגיע עומר, הבחינו מיד עד כמה טעו ביחסם הספקני. המדריך החדש התגלה כמנהיג, ליכד את האנשים סביבו, הביא לשינוי והחל להניע תהליכים. כמו אחיו הדרומי, היה עיינות ירדן מוסד משותף לארבעה קיבוצים בצפון: שמיר, עמיר, דן ולהבות הבשן. אלא שבאותם ימים ממש הפך המוסד החינוכי לבית ספר דמוקרטי לכלל ילדי המועצה האזורית גליל עליון, מצב שהכתיב בנייה מחודשת של הקן הצפוני. בתנועה ביקשו לעשות הכול כדי שהחניכים ימשיכו להגיע ולקחת חלק בפעילות, והאתגר הוטל על עומר. בצעד ייחודי ראשון של בניית אמון, עבר להתגורר באחד הקיבוצים שפרשו מבית הספר, מתוך מחשבה שכך יחזק את הקשר בין בני הנוער בקיבוץ לתנועה. עופר רימסקי היה אחראי על עומר, וריכז את הסמינר הצופי של השומר הצעיר. מדובר באירוע גדול ומורכב, הנמשך שבועות ודורש גם כוח פיסי וגם יכולות הדרכה והובלה של חניכים, המגיעים מכל הארץ ואמורים לעמוד יחד במגוון משימות מורכבות וחלקן אף מפחידות כמו אומגה גבוהה וארוכה או הליכה בנחל כנגד הזרם. "נהגו לומר", מספר עופר, "שלמעשה עומר הוא הרכז של הסמינר ואני
22
Made with FlippingBook Digital Publishing Software