עומר שדה
משחף שימשיך בלעדיו. שחף נאלץ להסכים והמשיך במסלול כמתוכנן. עומר חיפש אכסניה כדי שיוכל לנוח בה ולהשתקם, ומצא את "גן עדן", בבעלות בחור ישראלי, שאירח אז כמה חברים מהארץ. בין החברים היה גם חיים יצחקי שעבד כמדריך בפנימיית מבואות הנגב בקיבוץ שובל. כדרכם של ישראלים שנתקלים בבן ארצם בניכר, נפלו עומר וחיים זה על צווארו של זה, שמחים לפגישה בקצה העולם. לחיים התלוו מומו, בת זוגו ובנם הקטן. חלק משעות היום העביר המטייל הדואב במנוחת החלמה בחדרו באכסנייה, צופה בטלוויזיה, וכחלק מהטיפול של מומו וחיים, אוכל מהארוחות שדאגו להביא לו. בערב הצטרף למטיילים הישראלים שהתארחו במקום ועד מהרה הפכו כולם לחבורה שמחה ואנרגטית. "עומר הכניס אור לכל מקום שהגיע", סיפר מומו, "בדיבור, בנראות, ברוח טובה. הוא אחד האנשים הכי נדיבים שהכרתי. יש לו כישרון להתחבב על כל אחד, מבוגר או ילד, גם כשלו עצמו לא היו ילדים". בחלוף חודש המשיכו מומו ומשפחתו במסעם. עומר, שכבר התאושש מעט, הספיק להגיע לאיי גאלאפגוס, התפעל מהנוף המיוחד, וצילם בהתלהבות את בעלי החיים שאין כמוהם בכל העולם, ובמיוחד צבי הענק שחיים במקום. לאורך כל הטיול נע עומר בין הרצון להיות חלק מקבוצה, והצורך כתב בגואטמלה: 2002 להיות לבד ולאתגר את עצמו. בינואר "הרגשתי צורך להיות לבד ולטייל בטבע. ארזתי תרמיל גדול, ויצאתי לתור כמה מקומות שקראתי עליהם. תפסתי טרמפ בטנדר בדרך עפר גרועה והנהג הוריד אותי באיזה צומת. שום רכב לא הגיע להמשך הדרך. הלכתי לאיזו חווה סמוכה, מקום יפה על יד נהר, הכנתי ארוחת ערב והתארגנתי לישון על ערסל. זה היה מיוחד להיות כך לבד ויכול היה להיות נפלא אלמלא כל כלבי החווה השתגעו ונבחו ונבחו כל הלילה...למחרת תפסתי טרמפ במשאית, זאת היתה הנסיעה הכי גרועה שחוויתי אי פעם. לא האמנתי שאשרוד את הנסיעה הזו... שעתיים התאמצתי להשאר עומד על הרגליים כשהמשאית מטלטלת באופן פראי...הגעתי לבסוף לאגם יפהפה בג'ונגל ובלילה שוב התארגנתי לשון על יד איזו חווה. הכל היה טוב עד שהתחיל לרדת גשם. לא היה לי אוהל ופשוט המשכתי לשכב בתוך שק השינה שלי ולחכות לבוקר...בבוקר ייבשתי קצת את הציוד וטיילתי למערה שאליה רציתי להגיע. הייתי כבר רעב ועייף וחזרתי לעיר. למרות שזה נשמע נורא, החוויה הייתה מצוינת וראיתי מקומות נפלאים". עם החזרה לארץ, התחדש הקשר בין עומר למומו. מדי פעם טיילו יחד בשבילים ברחבי הארץ, יצאו להופעות או נפגשו עם מעגל של כמה חברים לארוחה. השיבה לארץ גם הוסיפה לסיפור ליז פרק שלישי. בחוש אמהי הרגישה ענת שעומר חסר מנוחה והבינה שמשהו בקשר עם אירלנד לא תם ולא נשלם. היא הציעה לעומר מימון כרטיס טיסה לארץ עבור ליז, לביקור של סוף שבוע, כמתנה ליום הולדתו.
40
Made with FlippingBook Digital Publishing Software