עומר שדה
השיבה לארץ סימנה תחילתו של מסלול חדש. התלמיד-שלא-רצה-ללמוד, עובר את המבחן . הוא נרשם ללימודי תואר 775 הפסיכומטרי בקלות עד שאפילו הוא עצמו התקשה להאמין בציון הסופי - ראשון במדעי המחשב במרכז הבינתחומי, (אוניברסיטת רייכמן) בתוכנית הבינלאומית, שהלימודים בה התקיימו באנגלית והסטודנטים היו תלמידי חוץ בצירוף כמה ישראלים. בימים הראשונים ללימודים, ניסו הסטודנטים הטריים לאתר פרצופים מוכרים. עומר לא נמנה עליהם. הוא סקר את הקבוצה מהצד, לא מתאמץ ליצור קשר - עד שהתחיל קורס ראשון - פרזנטציה. בשיעור הראשון התלמידים התבקשו ". עומר הקשיב, צפה, I am what I eat להכין מצגת על עצמם. אורי לוינשטיין הכין מצגת שנקראה" והבין מי הם מבחינתו "הפנים המוכרות" ועם מי נכון לו להתיידד. בסוף השיעור ניגש לאורי, הביע את הערכתו למצגת, והשניים הפכו לחברים קרובים. מיום שנפרץ מחסום ההיכרות הראשונית, התגלה עומר החבר, "האדם שכולו טוב", כפי שמעידים החברים, כבעל אינטלגנציה רגשית, שאפשר להישען עליו במצבי משבר אישיים, מלווה במילים הנכונות ואם צריך, גם בשתיקות. עומר, אורי ועוד שלושה סטודנטים - דיויד גל, מיכה אופיר ובן מצקל - הפכו לקבוצה מגובשת וקרובה למשך שלוש שנים, בדרכם אל התואר. באותה תקופה עמדה לרשותו של
עם סבתא גילה
46
Made with FlippingBook Digital Publishing Software