עומר שדה
בין לבין נחלץ לזמן מה ממערבולת העבודה והשקעת האנרגיה האין סופית, בחברת מעגל חברתי שהלך והתרחב מאז חזר מניו יורק. היו בו החברים החדשים שרכש בעיר, חבריו הטובים מהצבא, מהלימודים, גם חברי ילדות שהזדמנו לעיר. אולי כי כבר התמכר אז לאדרנלין, לגירויים מתמידים, לאינטנסיביות ששלטה בחייו, וכך, בבר הקבוע או בארוחה באחת המסעדות היותר נחשבות בעיר, זו היתה דרכו להרפות. השעות שבהן יכול היה לפשוט את הז'קט, לשחרר את העניבה וליהנות עד אובדן חושים מכוסית ויסקי או וודקה, עזרו לו לפרוק את הלחץ המתמיד והמתח. לחלק מהחברים כבר נולדו באותה תקופה ילדים, והשיחות סביב השולחן היו על גידולם, איך מחנכים, עד כמה עוזרים בבית. רחוק מדיונים על ירידת ערך והשבחת נכסים. היתה זו התפרקות, לא פריקת עול. לאחר כל לילה הגיע הבוקר, שבו קם, לבש שוב את חליפת העסקים והיה מוכן לעוד יום עבודה.
עם החזרה לארץ, נפגשו עומר ושירה, שלתקופת ביניים חזרה לישראל, ושיחזרו את השפה המשותפת והתקשורת הקרובה ביניהם, שהלכה והתחזקה עם השנים. אז, באותן שיחות שניהלו, דיבר עומר בגילוי לב ובקול רם על הקמת בית, על בת זוג וילדים. למילוי המשאלה הזו תר וחיפש, כשהעיר וכל מה שהציעה לו פתוחה ומזמינה. היה גם המקום הקבוע שלו באחד הברים, שלכיסא אחד בו אפילו הוצמדה לוחית שנשאה את שמו ותמיד אפשר היה להתחיל את הערב במקום אחד ובהמשך לעבור למקום הבא. עומר אהב ספורט ובין השאר השתתף בטריאתלונים. בגיל מאוחר יחסית הצטרף החבר שחר ובטריאתלון לספורט האתגרי הראשון שלו בתל אביב התייעץ עם
עומר ומומו
עם האחיין הצעיר תום
77
Made with FlippingBook Digital Publishing Software