עומר שדה

"וכאילו לא די בשלל התכונות הנפלאות שלו, עומר היה גם בשלן נהדר. אני זוכרת את ארוחות הערב אצל עומר ודקלה בימי שישי, בהם דאגו לפנק כל אחד מאיתנו במאכל האהוב עלינו. עומר, שהכיר את חיבתי לגבינות ויין והיה דואג להפתיע אותי בכל ארוחה. הוא היה מארח מופלא ומשקיע מבוקר יום שישי ביצירת מנות טעימות. זה היה עונג שישי בלתי נשכח שהסב לי הנאה עצומה. עומר עשה את דקלה מאושרת וזו היתה ללא ספק התקופה היפה בחייה". גם דקלה מגדירה את התקופה כאחת הטובות בחייה, בה התגשמו כל ציפיותיה. נראה היה כאילו עומר אצר בליבו את כל הטוב והאהבה כדי להעניק לבת הזוג הנכונה. עכשיו, משמצא אותה, יכול היה לפרוק את המטען, להפתיע, לפנק, ולהרעיף. דקלה הצטרפה למנהג הקבוע של יום שישי בבוקר – סיור בשוק הכרמל לקראת הבישולים של ארוחת שישי, וזה הפך למסורת משותפת לשניהם. טקס קבוע נוסף - מדי בוקר שישי פתח עומר את עיתון הארץ במדור המסעדות, התרשם מהמלצה על המסעדה התורנית וסימן אותה לבחינה מקרוב. גם גיחות לחו"ל היו אהבה משותפת. דקלה בחרה את היעד ועומר נענה ברצון. כשהיה ברור שהיחסים תופסים כיוון רציני, החליטו השניים לערוך ביקור אצל משפחת ברק בחיפה. בני משפחתה של דקלה המתינו בהתרגשות לקראת ביקורו הראשון של עומר. אמה של דקלה בישלה וטרחה, ואפילו שיפצה קלות את הבית - הכול כדי להרשים את החבר החדש, שאיכויותיו הנדירות כבר הגיעו לאוזניה. כל בני המשפחה נשבו בקסמו. הם התרשמו במיוחד מהצניעות, מטוב הלב וגם עבורם היתה זו התגשמות כל מה שאיחלו לביתם. ביום הכיפורים הראשון לאחר ההיכרות, כשהסכים עומר, שהגדיר את עצמו כחילוני אדוק, לנסוע לחיפה ולעבור את הצום עם משפחתה של דקלה, היה זה אות וסימן לכולם, במיוחד לבני משפחת שדה, שהפעם זה רציני. אורי זהבי, שעבד עם עומר באייפקס, היה מלא התפעלות מהיכולת של עומר לזגזג בין העבודה התובענית, העיסוק בספורט, הבילויים והיחסים המתפתחים עם דקלה, ניסה לתאור איך נראה יום בחייו: לפנות בוקר. עומר אהב להתחיל מוקדם. נפגשים בשדרות בן גוריון, מתחילים לרוץ 4:45 השכמה ב מערבה לכיוון הים. איך שיורדים לטיילת עולים צפונה ושם עומר פותח מרחק. גם עם כפות רגליו 180 השטוחות, קרסוליו וברכיו החבוטות הוא דוחף אותי לקצבים שאני לא עומד בהם. הדופק שלי על ועומר נראה כאילו הוא מרחף בנחת. בפינה לפני הירידה מזרחה לפארק, עוצרים כרגיל להגיד שלום לחתולה ולגוריה הטריים. עומר תמיד היה מלא פליאה מכמה הם קטנים וחמודים. נפרדים בכיכר מילאנו ומשם ישר הביתה, מקלחת ולעבודה. המנכ"לית זהבית מחכה. אני בפול ספיד להגיע למשרד ואיך שאני נכנס רואה את עומר כבר שם, אחרי קפה וכבר על המחשב. תמיד צעד לפני. מתחילים את יום העבודה. פגישות עם חברות מטרה, צעקות, ריבים, מתח בלתי פוסק. אני בסטרס

81