מיכה פרי

או כוח. הוא לא נבהל מפני סכנה או מכשול. הוא כאילו נולד לסייע לזולתו והוא בחר להיות מגן נלהב של ישראל, של עצמאותה, של ייחודה, של כוחה ושל ערכיה. הוא ידע שכל הדברים הגדולים בחיים נובעים ממסירות נפש, ומסירות הנפש היא שעשתה אותו ידיד לרבים, ועשתה רבים לידידיו. באותו מכתב שנשלח למשפחה אחרי מותו של מיכה העלה פרס גם את זכר האב: “הכרתי את אביו של מיכה קודם שהכרתי את מיכה עצמו. אליעזר פרי התמנה למנהל משרד הביטחון לאחר שדוד בן-גוריון תבע ממנו לעבור מעיריית תל-אביב לתפקיד המרכזי הזה של המדינה בדרך. בן-גוריון אהב באליעזר פרי את יושרו, את תומו, את כוחו הארגוני, ואת הקפדתו על קטנות כגדולות. אני זוכר את אליעזר פרי רושם כל דבר במחברת גדולה שכל עמודיה ללא קמט וכל שורותיה ישרות. כל הבטחה שנרשמה במחברת — קוימה. מעולם לא ראיתי את פרי האב זחוח דעת. ארשת פניו הייתה כשל חייל מתנדב העומד על משמרתו כאילו גורל המערכה כולה תלוי בו. את מיכה הכרתי לאחר מכן. גרנו יחד בדירה גדולה במנהטן שבניו-יורק. היה לנו שם ‘קיבוץ‘ זוטא שבין חבריו היו עמוס חורב, שפיק, גד הילב וכמובן מיכה עצמו. סוניה ניהלה את משק הבית. מיכה היה הרוח החיה בבית. עקבתי אחריו מקרוב. הוא היה במובן אחד ההפך מאביו ובמובן אחר העתק ממנו. בכל הנוגע לארשת הפנים, של אביו הייתה חמורה ואילו מיכה היה איש עליז, בעל חוש הומור, זריז ככספית, אופטימי לאין קץ. אבל בכל הנוגע ליושר וליושרה, הוא היה ממש כמו אביו — איש ללא פשרות. הוא לא סבל שקר ולא נשא זיוף. תוכו היה כברו. וברו היה יצוק מפלדה שממנה קורצו אנשים נקיי דעת ונדיבים. “זכור לי מקרה שבו האינטרס המקצועי שלו התנגש עם ערכיו. הוא בא להתייעץ. אמרתי לו עשה כפי שאתה חש. לא היה לי ספק שהוא יסכן אינטרס למען ערך וכך היה. “החומר הטוב הזה שממנו עשויים אנשים כמו מיכה, הוא חומר רב תכליתי. הוא יכול להיות לוחם עז, בנאי מעולה וידיד נפלא, בעת ובעונה אחת. הוא לא נאלץ להעמיד פנים, או לזייף. היה לו טבע שכזה: אף עם עצמו לא התפשר בכל הנוגע לערכי היסוד של חייו.“ עם שובו מארצות הברית שוב נקרא לחתום על שירות קבע בצה“ל. הוא נשלח לקורס מג“דים. חוות הדעת עליו הייתה: עובד מסור, ממושמע, בעל ניסיון קרבי. פרש משירות הקבע והמשיך לשרת במילואים. במלחמת יום 1951 באוקטובר 12 - ב הכיפורים שירת כקמב“ץ. חבריו העידו עליו שלא היה “איש צבא במובן המקובל,“ כך מיקי כהן, כך נמרוד אשל. אמרו עליו שהיה בו אותו שילוב שאפיין רבים מבני אותו הדור שנפשם נצרבה בקוד המייחד את בוגרי תנועות הנוער, חברי ההכשרות המגויסות ולוחמי הפלמ“ח שאימצו לעצמם את ההשקפה של יצחק שדה: הגבורה היא קודם כל מידה מוסרית... הצורה הנעלה ביותר של השירות וביסודה היא אהבת הזולת.

טיול עם נתן שחם לחצבה שכלל התחפרות של הג’יפ בחולית ושעות ארוכות של חילוץ. 1949 חורף

ב תום המלחמה הוצע למיכה לפקד על גדוד, ואולם הוא סירב, שכן לא היה בדעתו להצטרף לצבא הקבע. הוא החל לתכנן את עתידו כאזרח והתלבט בין הנדסה התבקש לצאת בשליחות משרד הביטחון למשימות 1949 לאדריכלות. ואולם באפריל רכש בארצות הברית ולהצטרף למשלחת הצבאית הקבועה שם. הוא שהה בארצות . ועסק ברכש ובהתקנת כלי שיט לצי הישראלי. 5.6.50 עד 20.5.49 - הברית מ באותה המשלחת השתתף גם שמעון פרס ומיכה היה משמש שמרטף לבתו. “אם לא תישני יבוא מלאך השינה ויזרוק לך חול בעיניים,“ איים בחיבה, והקטנה מיהרה להירדם, זכר שמעון פרס. והעיד עליו: “הוא לא היה איש של דיבורים רמים, אלא אדם שמעשיו כמו דבריו נבעו מרצון עמוק לשרת מטרה שאינה אנוכית. הוא לא חיפש תהילה

ת י ר ב ת ה ו רצ א 34