מיכה פרי
“יעקב אישר את התפיסה שלי אחרי שבדק את הסקיצות והמודלים שהבאתי אל משרדו שבכיכר מלכי ישראל, ואז נכנס מיכה לתמונה. הוא חישב את החישובים הנחוצים, קבע את האפשרויות ואת דרכי הביצוע וליווה אותי ואת העבודה בכל שלביה. לא אחת עזר לי לפתור בעיות טכניות שללא ספק השפיעו על הצורניות והאסתטיות של העבודה... הוא לא היה מאותם מהנדסים שאוהבים לומר על כל דבר ‘זה בלתי אפשרי‘; מיכה תמיד חיפש פתרון אחר במקום לומר ‘זה לא עומד בקריטריון הבטיחות‘ או ‘את זה אי אפשר לבצע‘. הוא שקע אל תוך תוכי הצורות והחומרים והיה הולך לבדוק את ההכנות ואת הביצוע בבתי המלאכה. כל ה‘בלתי אפשרי‘ שהיה נדחה בקלות בידי מהנדסים אחרים היה בשבילו אתגר... מיכה ידע גם להתגבר על מתחים שבין מתכנן למבצע, שהם חלק בלתי נפרד בכל עבודה שמתבצעת בידי קבלנים, כשאדריכל או מהנדס עומדים על גבו של האמן. מיכה תמיד עמד לרשות הפרויקט — בכל רגע ובכל מקום. אף לא פעם אחת היה עייף או חולה, ולא התלונן שקשה לו או שהוא עסוק. תמיד היה פנוי, וגם יותר מזה. מהר מאוד נקשרנו ומצאנו שפה משותפת. מאז הוא היה מעורב ברוב יצירותיי ובהעדרו, עצותיו חסרות לי... שש שנים היינו קשורים בפרויקט הזה, וכך נקשרנו אנו. אני הייתי באתר הבנייה יום יום במשך כשמונה חודשים ומיכה היה מתלווה אליי לעתים קרובות. הידידות בינינו הפכה לידידות בין משפחות; עם מיכה זה לא היה יכול להיות אחרת. הילדים שלו היו כמו הילדים שלנו ושלנו כמו שלו.“
, עם משפחת דני קרון בפירנצה 1974
עם תמי במרפסת על רקע כלוב התוכים שמיכה בנה
עם שאולי
עודדי על הרגל, בוקסי הכלב מתחת, וברקע התוכים
45
Made with FlippingBook Annual report