מיכה פרי
“אפשר לספר עוד ועוד על נאמנותו כחבר ועל כישרונו המקצועי, סיפורים שיחשפו את יופיו של האיש ואת טוהר מידותיו, את רגישותו והבנתו באדריכלות ובאמנות. מיכה היה גם צלם מופלא של נופים, של פרחים, בעלי חיים ובני אדם. “המשכנו לעבוד יחד. מיכה ליווה את כל עבודותי בארץ ובחוץ לארץ ולחלקן שימש כמהנדס הפרויקט, כמו למשל בפסל בגבעת בטיחי שעל גבול תל אביב רמת גן, בכיכר לבנה, שניצב בגן שתכנן אדריכל הנוף צבי דקל. כך נקשר גם הוא למיכה. בכיכר לבנה השתמשנו אולי לראשונה בארץ בבטון לבן לא רק כקישוט אלא כמבנה שלם, ומיכה היה מעורב כל כולו בניסיון המיוחד הזה. כשהכיכר נחנכה, היו שחשבו שהיא בנויה משיש לבן. “גם לפסל שאני מכנה ‘אוהל‘, המוצב בכניסה לבית החולים תל השומר, היצוק אף הוא מבטון לבן, תכנן מיכה את הקונסטרוקציה ואת דרכי הביצוע. יחד עם מארק חישבו איך ליצוק את ארבעת המשולשים על הקרקע ולהרים אותם
בשיפוע שקבעתי, שייצור הרגשה של יריעות אוהל גדול. מיכה מצא פתרון מזהיר. בבסיס המשולשים הלחים צירים, כך שכשהיציקה התייבשה הרימו את המשולש והלחימו אותו ברגע שהגיע לזווית הנתונה. גם בגן המייסדים ויד לבנים שבחדרה, שאותו תכננתי עם אדריכל הנוף צבי דקל, היה למיכה חלק. כך גם בשביל השלום בניצנה, שאותו ליווה בתהליך בחירת החומרים, יציקת העמודים, חקיקת האותיות בהם והצבתם בשטח. חבל שלא זכה לראות את הפרויקט המוגמר שכל כך אהב. “הפרויקט מורכב ממאה עמודים שעליהם חקוקה המילה שלום במאה שפות. הוא משתרע לאורך שלושה קילומטרים בין ניצנה העתיקה לניצנה החדשה, כשבתחילתו מוצבים ארבעה עמודים המסמלים את רוחות השמיים וכך גם בסופו, על יד מעבר הגבול ישראל-מצרים. מאה ושמונה עמודים בסך הכול. את העמוד המאה ותשעה הנחנו בחורשת האקליפטוסים שעל יד הכביש והקדשנו אותו למיכה.“
מיכה יורה, נשען על הגב של עודדי
תמי ושאולי 1986 בביקור מארה“ב, כל האחים יחד
Made with FlippingBook Annual report