מיכה פרי

תעלת סואץ מלחמת יום הכיפורים

מיכה עם דדו וברן

נחום שריג, ר‘ העיר באר שבע אליהו נאוי, הנחת אבן הפינה אנדרטת חטיבת הנגב

מכתבים למערכת “הארץ“

1989 מרס 3 יוצאי המחתרות אינם ראויים להתנצלות בעקבות מכתבו של זאב שחם בעניין אי-נכונותם של אנשי ההגנה לשתף פעולה עם יוצאי האצ“ל, התפרסמו בעיתון מספר מכתבי תגובה ובהם הביעו יוצאי אצ“ל ולח“י את הזדעזעותם מכך שאיש ההגנה אינו מרגיש עצמו חייב להם התנצלות ובקשת סליחה, ואינו זקוק למחילה ו/או לשכחה. זה שנים חזרו וסיפרו על העוול הגדול שעשתה ההגנה לאצ“ל ולח“י בהסגרתם לשלטון הבריטי במה שנקרא “הסזון“. כאיש ההגנה והפלמ“ח (אמנם באופן אישי לא לקחתי חלק בפעולות אלה), אני מנסה בזה לסלק את מעטה הצדקנות הנשמע בכל פעם שמועלית מלת הגנאי “הסזון“. לא “ההגנה“ היתה בעלת הפטנט של ההסגרה. קדם לה האצ“ל, שהסגיר לשלטונות הבריטים . שני הארגונים לא סלדו אף מהוצאה להורג של יהודים 1940-42 לוחמים משורות הלח“י בשנים ), מסיבות שנראו להם אז כמוצדקות. המניעים והשיקולים שגרמו אז להנהגת הישוב 10- (יותר מ לתת להגנה את ההוראה לפעולה נגד הפורשים, שכללה באין מוצא אחר גם את הסגרתם, נבעה מהסכנות בהן עמד אז היישוב היהודי הקטן והחשש של ההגנה מפני תוצאות הרות-אסון מתגובת הבריטים ופעולות הפורשים. את התגובות ספג ושילם היישוב כולו, עד שהיה חשש רציני להיפגעותו של כוח המגן העברי ויכולתו להתכונן למלחמה עם הערבים, שמיששה ובאה. הנפנוף החוזר בהאשמת “הסזון“ אינו נובע מאהבת אחים ומשנאת מלחמת אחים. מניעיו נטועים ברצון לנגח את “הממסד“ ובעקיפין, לעשות מזה הון פוליטי. דרישתם של לוחמי האצ“ל להכרה בחלק שנטלו במאבק ההירואי להקמת המדינה מובנת ומוצדקת, על אף חילוקי הדעות באשר לחשיבות פעולותיהם ותוצאותיהם. עם זאת, אין לטשטש את ההבדלים בדרך ובעקרונות שהנחו אז את הפורשים ואשר את פירותיהם יכולים אנו לזהות עד עצם היום הזה, בעיקר בשניים: הענקת לגיטימיות להתארגנות מחתרתית צבאית לפעולות של יחידים הבטוחים בצדקת דרכם, והכרת הטרור כדרך לגיטימית להשגת יעדים לאומיים, שהתירה בזמנו פגיעה באנגלים ובערבים. כיום, אותן הנמקות מצדיקות ומנחות את הטרור הערבי חסר — האבחנה, שאותו אנו נוהגים, ובצדק, לגנות כפגיעה בחפים ובתמימים. המכתבים הרבים לעיתון וניסוחם מוסיפים ומעידים שהפצעים שנפתחו אז טרם הגלידו. דומני כי זאת בעיקר בגלל ההשלכות הפוליטיות העכשוויות והתייצבותם של יוצאי האצ“ל כגוף בצד הימני של המפה הפוליטית. בנוסף לאלו, הניסיון הנואש לקבוע כי מחתרות הפורשים גירשו את הבריטים ובכך הביאו להקמת המדינה היא קביעה יומרנית של יוצאי המחתרות הפורשות, המזכירה את המסופר במשלי קרילוב על הזבוב שישב על השור מיכה פרי תל-אביב והכריז, בערבו של יום עמל, “חרשנו“.

, צילום אפרים ארדה 1959 מרס

49