פוטותרפיה בקהילה - נקודת מבט

נקודת מבט וטותרפיה בקהילה

וטותרפיה בקהילה

בשנה האחרונה נפגשנו מידי שבוע קבוצה של יחידים, מרביתנו ללא היכרות מוקדמת. באמצעות עבודה פוטותרפית, הפכה מצלמת הסלולרי להיות כלי לביטוי אישי, לחקירה פנימית, ולשיח המאפשר קירבה. בשילוב של כתיבה ושיח מעמיק הסרנו בהדרגה את הקליפות והפכנו לקהילה קטנה עם חיבורים גדולים ועמוקים. צעדנו יחד דרך תחנות מעגל השנה, כך שכל חג וכל עונה, הפכו להיות הזמנה להתבוננות מחודשת בסביבה ובעיקר בעצמנו. אור וחושך, פנים ומסכות, צמיחה, חופש ועוד נושאים שקיבלו הן ביטוי וויזואלי והן העמקה במקום שלהם בתוכנו בנפש. בהדרגה, הפכה הקבוצה למקום שבו כל אחת ואחד יכולים להביא את עצמם במלואם דרך תמונות, סיפורים מתוך הקשבה וחיזוק הדדי. החוברת שלפניכם היא תיעוד לחלק קטן מהדרך שעשינו. אוסף של רגעים, מחשבות ודימויים שנוצרו מתוך תהליך עמוק, אישי וקבוצתי כאחד.

תודה לכל מי שהיה חלק – על האמון, הפתיחות והלב. יחד יצרנו את המרחב הייחודי כל כך, שאיפשר לזה לקרות.

שלכם, אילה יבגי מנחת הסדנה

רב הנסתר על הנגלה. אביגיל יורמן -

עולם הפוך, הפוך עולם. - תמר בן מעש

מסע של תקווה בין גלים של חלום. צבי לייבה -

זוכרת את העבר ומייצרת את העתיד. דבורה פורת -

לעוף מעלה מעלה. נחמי זאבי -

צמיחה מבטן האדמה. שקד שחם -

מבט אל ענפי השקדיה הרכים עליזה טנג'י - מעניק תקווה לעונה המתחדשת.

כל צבע, כל ריח והזיכרון הענוג שבו. מירה רימוני -

מערבולת הזמן, לחיינו אין פסק זמן, אלא אם כן נחליט כך. יאנה לין -

סבלנות ילדה, סבלנות. שינויים לא קורים ברגע, עדיה ברקוביץ - הם צריכים הזדמנות.

כמו כינור בידי נגן בודד בשקיעה, גם המים זוכרים שמיים שמחה אלון - שכבר חלפו, וכל גל בהם נושא את הגעגוע שנשאר בלב.

צמחתי לצלילי ניגון הכינור. שולי אטיאס -

)בכל מפגש היינו מבקשים מאבא לנגן... והיום כשאבא בזקנה וקשה לו לנגן הגעגוע הולך וגדל ומתעצם...(

"הבנתי דרך העדשה משהו שלא הבנתי קודם והוא שבלי עבר אין עתיד ושגם בתמונות עצובות ניתן לראות תקווה ואופטימיות. הצילום הפך עבורי לתחביב משמעותי, שתופס חלק נכבד מזמני בכאן ובעכשיו. למדתי לעצור ולתפוס את הרגע."

"אני שופכת אור בראיית הטוב, כשאני משתפת בדרכי התמודדות חיובית עם אתגרי החיים ובנצחונות הקטנים והמשמעותיים."

"הבנתי שאני שייכת, שאני חלק מקבוצה ומהעולם גם כשנדמה לי שאני לא."

"הופתעתי לגלות שאני יודעת לצלם ואף לפסל .אני מאחלת לעצמי שאמשיך להביע את רגשותי כפי שנפתחתי בפני במשתתפים האהובים בקבוצה."

אור וחושך האור והחושך מלווים את חיינו. יש רגעים בהם אנו מרגישים מוארים וברגעים אחרים החושך עוטף אותנו. דרך הצילום ושיח נלווה בחנו את נקודות האור והחושך בחיינו. פגשנו את החושך גם כתהליך הבשלה לקראת יציאה לאור, כמו צמח המתחיל את דרכו בבטן האדמה החשוכה. נתנו לאור לבקוע מבין החרכים ורשמנו לעצמנו מילים מאירות . לרגעים מיעוטי אור

נקודת מבט וטותרפיה בקהילה

זמן והזדמנות מהו זמן ומה הוא מזמן עבורנו? האם אנו פוגשים אותו כשעון חול שהולך ומתרוקן או דווקא כמחוג מעגלי ששב וחוזר לאותה הנקודה. דרך הצילום ניסינו ללכוד רגעים חמקמקים. לעצור, להתבונן ובעיקר לשהות. חזרנו לעבר דרך צילומי ילדות ובאמצעות זכרונות נשכחים. שבנו אל הילד שבתוכנו, אל החלומות שהתגשמו ואלה שעוד ממתינים לשעתם.

נקודת מבט וטותרפיה בקהילה

שמיים – להיות בכאן ובעכשיו ביקשנו להיות בכאן ובעכשיו על ידי התבוננות בשמיים. עצרנו את שטף העשייה של היום בכדי ללכוד באמצעות המצלמה את מצב השמיים, וכך גם הזדמן לנו לעצור ולהתבונן בעצמנו. לרגע אחד לא לחשוב על מה שהיה או מה שיהיה, אלא להתמקד ולהיות באופן מלא ונוכח בהווה.

נקודת מבט וטותרפיה בקהילה

פנים ומסכות ומה שבינהם כולנו במידת מה עוטים מסכות בחיים. לעיתים הן מסייעות לנו להתמודד ולהשתלב, אך לא פעם הן עומדות בדרכנו, מסתירות את הפנים- את הפנימיות האוטנטית שלנו. דרך הצילום ועבודה עם מסכות התבוננו במתח שבין הפנים הגלויות למסכה שאנו בוחרים לעטות. חקרנו מה אנחנו רוצים שייראה, ומה אולי מבקש להישאר מוסתר.

נקודת מבט וטותרפיה בקהילה

ים הים הוא מקום שמייצג שינוי מתמיד, גאות ושפל ומצד שני הוא מהות קבועה עם נוכחות מתמדת ויציבה.

חקרנו את היכולת שלנו להשתנות ביחס למקומות שאנו מבקשים לשמר כפי שהם וללא שינוי.

השתמשנו בכדורי זכוכית ככלי לעבודה עם התבוננות ייחודית והיפוך של נקודת המבט.

הסביבה הטבעית של החוף אפשרה מרחב פתוח לחקירה רגשית וכן לצילום הדורש התמודדות עם תנאי תאורה המשתנים מרגע אחד למשנהו ודורשים התאמה לנתונים החדשים...ממש כמו בחיים.

נקודת מבט וטותרפיה בקהילה

ידיים – חיבור ומסוגלות ידיים הן כלי לפעולה, ליצירה וגם לקשר וחיבור עם הזולת. דרך צילומי הידיים חיפשנו את התנועה, את המגע, את הרגש שעובר דרך מחווה. גילינו כמה עוצמה, רוך וסיפור יכולים להיות בתמונה של יד המתחברת אל זולתה.

נקודת מבט וטותרפיה בקהילה

צבע ושחור באמצעות משחקי צבע והמרה לשחור-לבן, התנסינו בהדגשה ובבחירה. בתוך הימים הלאומיים, על הציר שבין יום השואה ויום העצמאות נענו בין האישי ובין הקולטיבי, תוך מתן דגש לחיבור למה שאבד לנו ברמה האישית והלאומית וכל מה שזכינו לו כיחיד וכאומה.

נקודת מבט וטותרפיה בקהילה

"מהיום, אני מביטה אחרת על כל מה שסביבי – רואה את הטבע בעיניים חדשות, עוצרת לרגע, מתבוננת, מתמלאת התפעלות... ומצלמת. הסדנה הזו פתחה לי חלון לעולם שקט, עמוק ומלא יופי."

"הופתעתי לגלות שדרך הצילום הצלחתי להגיע אל נבכי נפשי מאחלת לעצמי חוזק נפשי לעתיד."

"דרך העדשה התחדדה לי הראייה בפרטים, השתקפויות ועוד. תהליך הכתיבה אפשר לי לחזור לילדות. הכמוסה חידדה לי את הדרך שעשיתי במהלך החיים."

"הצילום הוא כלי יצירתי ומראה עמוקה לנפש. גילנו כמה אנשים זרים יכולים להתחבר. צריך תמונה אחת."

"במהלך הסדנה התחדדה בי ההבנה שכיף מאוד לשחזר תקופות מהילדות ועד היום, בעבודת עומק, ביצירתיות, בתחושות ורגשות נעימות ולקחתי את זה ליום יום."

"הופתעתי לגלות שיש לי את היכולת להתרכז ולהיעלם לעולם אחר כאשר אני מסתכלת דרך המצלמה. למדתי להתייחס לכל פרט קטן כגדול.״

מהיום אני לוקחת את היכולת לשתף יותר את העולם הפנימי עם העולם החיצוני, כמו שהוא משתף אותי בעולמו החיצוני היפה. גם אם זה מאוד קשה לשתף, זה מאוד חשוב.

"אני לוקחת איתי את היכולת להתבונן ולהתמקד באובייקטים. מאחלת לעצמי שאמשיך להתפתח בעוד ענפים בעולם הצילום."

״כשיחידים הופכים לקהילה״

)אפלטון( ״הנפש, כדי לפגוש את עצמה צריכה נפש אחרת.״ סדנת פוטותרפיה קהילתית היא מיזם של רשת המתנ״סים בקרית אתא ותכנית עמיתים לבוגרים במטרה לחזק את התקווה והחוסן הקהילתי בימים מורכבים אלה. יחד יצרנו מרחב ייחודי לביטוי אישי, יצירתי וקהילתי ולחיזוק התקווה והאמונה בכוחות הנפש וברוח הקהילה. זכות גדולה היתה ליצור, ללוות ולהיות חלק מן המרחב הזה .

אודליה מרקוס רכזת הסדנה

וטותרפיה בקהילה

הינה תכנית ארצית של החברה למתנ״סים ומשרד הבריאות, הפועלת לקידום ״עמיתים לבוגרים״ החלמה של א.נשים המתמודדים עם מגבלה נפשית, באמצעות השתלבותם בפעילויות פנאי, חברה והתנדבות בקהילה. כל זאת לצד העלאת מודעות ושינוי סטיגמות בבריאות הנפש.