גושפרתה - גיליון 871

- ראיון אישי איש אחד

| רחלי רוזן |

הרב לוכד הפרפרים עברו מעל לשלושים יום מאז פטירתו של הרב ישראל רוזן, רבות דובר על פועלו האדיר, תרומתו ומורשתו, אך עבור המשפחה מדובר באובדן אישי – אובדן של אב וסב אהוב. כתבתנו רחל רוזן, הנשואה לנכדו של הרב, מביאה את הצד האישי והפחות מוכר בדמותו של סב המשפחה.

"רק כשהתחתנו, היה ראש השנה ארוך, של שלושה ימים. היינו זוג צעיר מאוד, ובכל ארוחה אכלו איתנו לפחות שבעה, שמונה אנשים נוספים. אז מה אם היינו צעירים? לנו היה בית, ולהם לא היה. אז נתנו להם בית." פתיחות הלב, והשותפות האמיצה בין ישראל ושלומית יצרו בית שהיה פתוח לכל והיווה מקום מפלט ובטחון עבור רבים שהרגישו תמיד שיש להם מקום, שבן רגע ובפשטות הצטרפו ונהיו חלק בלתי נפרד מהנוף המשפחתי. וכמובן יותר מכולם ילדיהם - משואה, אביה, יקהת, גיתית, לביאה, ושוש שהפכה להם לבת. כשמסתכלים על ילדיו של ישראל אפשר ממש להרגיש אותו. חריפותו וכישרונו שזורים בין המילים שלהם כשהם מדברים. את היצירתיות, המעשיות והדעתנות הם ירשו ממנו. וגם את השיגעון. כל הילדים כבר אינם ילדים והם מובילים במקצועותיהם בייחודיות ובחשיבה עצמאית - משואה עוסקת בתכנות, יקהת סופר ילדים ומנהל הוצאת ספרים, אביה הוא ראש מדרשת נטור שבגולן, גיתית מנהלת משאבי אנוש, ולביאה אומנית. משואה הבכורה, גרה בשדמות מחולה. נשואה למוטי ואמא של רחל שירה, עדית, רננה, אסף, פדות ונתנאל. עבור ילדיה, שגרים רחוק, היה הבית של ישראל ושלומית בית שני. משואה עוסקת בתכנות. היא הדתייה היחידה במקום העבודה שלה השייך ל'שומר הצעיר'. את היכולת לפעול בהרמוניה עם אנשים ועם מגזרים שונים היא קיבלה מאביה. גם את כישורי הניתוח הלוגי והחשיבה על הפרטים שלמדה בבית והפכה למקצוע. הערך המשמעותי ביותר שהיא חונכה אליו בבית היה לפעול בלי הפסקה, ואף פעם לא רק למען עצמה. לפרוץ ולצאת החוצה. היא מספרת שבכל מקום שבו היא גרה, בכל פעם שעברה דירה, תוך שלושה ימים מקסימום אבא שלה כבר התייצב, חייב להכיר את הסביבה ואת

צחוק - חיוּת - שבת - מורה דרך - קשר- אהבה - גודל - חבריקו - אמת בוערת - אבא של כולם - מעגל אינסופי של מוח, ידיים ולב - טירוף - חיבוק - מציאות. כך מנסים בני המשפחה האוהבת והגדולה לכמת למילים את דמותו של סבא-אבא ישראל רוזן. רבות סופר על מפעליו המהפכניים, על גישתו החדשנית, על אהבת הגר והכנסת האורחים של הרב רוזן. פיתוחיו הטכנולוגיים עשו שינוי בקנה מידה עולמי בשמירת השבת, ומערך הגיור שהקים צירף לעם ישראל אלפי גרים. גם עבורי היה הרב רוזן רב חשוב, מנהל מכון צומת, איש ציבור. כשהתחתנתי עם נכד למשפחת רוזן, הוא הפך להיות גם לי – "סבא ישראל". פטירתו בחודש האחרון הייתה כואבת ומפתיעה לקהילת אלון שבות ולמגזר הדתי כולו, אך עבור המשפחה זהו אובדן של עמוד התווך המשפחתי. מלבד היותו איש ציבור, רב חשוב ומהפכן, הרב רוזן היה יותר מכול איש משפחה. המסירות האמתית והעמוקה של הרב רוזן הייתה דווקא בחייו האישיים, דרך הזוגיות עם שלומית, בניית הבית וחינוך ילדיו. הבית במהלך ימי ה'שבעה' עמוס וגדוש. בני משפחה, חברים קרובים, וגם מכרים רחוקים שהיו חייבים לבוא ולהכיר תודה, לספר על המפגש הנדיר שלהם עם אותו איש ייחודי. התמונות והמראות מכוסות, אבל ישראל מחייך מכל פינה. את הקירות מעטרים ציורים שציירו בני המשפחה - בגן, בסטודיו, בבית החולים. דרכם הוא קרוב ונוכח. החוט המחבר בין כולם הוא כמובן שלומית. ראש המשפחה, יד ביד עם ישראל. זה לצד זה תמכו וחיזקו בכל חידוש, בכל הקמה, מאמינים זה בזו ובדרך. "מיד כשהתחתנו ישראל אמר לי - לא חשוב לי מה יהיו הרהיטים בבית, אבל בסלון יהיו ספרים. לא סגורים בחדר העבודה, בחוץ, במרכז."

הרב ישראל רוזן צילום: גרשון אלינסון

"באמצע הלילה, שנינו יושבים מול התרגילים המורכבים, אבא מאתגר אותי, ואני הילדה

ישראל ושלומית חלמו יחד על בית של תורה, שכל מהותו היא עם ישראל. "הכנסת האורחים הייתה במעלה הראשונה", אומרת שלומית. מנסה לפתור את התרגילים בעצמי."

<<

|

12

פרתה גוש מבית