גושפרתה - גיליון 882

נעים להכיר

האולפנא, ששם הכל מגיע מוכן, היינו צריכים לחשוב על תפריט מא' ועד ת' כלומר לצאת לקניות והתרמות של אוכל. הרמנו צוות אוכל שעזר בהכנות, וככה הצלחנו לחבר לשתף עוד בני נוער." "התייעצתם עם חבר'ה שעשו את זה בשנים שעברו?" "כן," אומרת בן עמרם "אחרי כל קייטנה יש ישיבה של הפקת לקחים ומסקנות לשנים הבאות. אפשר לומר שאנחנו נשענים על כל הידע של הקודמים לנו." "והכל בהתנדבות מלאה?" "כן. לא ציפינו לשום תמורה, מלבד זו שבלב." "יש לכם עזרה מבחוץ או שזה רק הנוער?" "עם ישראל מוכיח את עצמו כל פעם מחדש." אומרת רוני מור. "אנשים שאנחנו בכלל לא מכירים תורמים בשמחה. תושבי הקריה עזרו בתרומות, הקפצות ברכבים כשהיה צורך, וגם בתמיכה כללית. מלאכי לוינגר, ראש המועצה שלנו, עזר לנו הרבה תמך, והיה בקשר לאורך כל הקייטנה." "למה זה חשוב?" "לפעמים במשפחה שצריכים לטפל בילד עם אתגר, נגמר הכוח, והם צריכים לצאת לאגור כוחות ולהתאוורר, כאן אנחנו נכנסים." אומרת רוני מור. "מה היה הרגע שהיה הכי מרגש ומשמעותי עבורך בקייטנה?" תורגמן: לראות את כל בני הנוער מתגייסים לכל עזרה שצריך, לא משנה מאיזה מקום אתה מגיע. וגם לראות את החניכים מודים לחונכים. בסיום השבת כל אחד קם בתורו וסיפר כמה הוא נהנה בקייטנה. אריאל: לראות את החניכים מחייכים, בשביל זה באנו. והעזרה העצומה של הנוער, זה חיזק מאוד לאורך הדרך. קריה: העובדה שכל הנוער השתתף. מור: שהגיעו חבר'ה שבדרך כלל לא מגיעים לפעילויות של הנוער, ובקייטנה הם היו מאוד שותפים ופעילים. וגם הרגע בסוף הקייטנה כשהודו לחונכים, וכמה חניכים פרצו בבכי ורצו להישאר מרוב שנהנו. שירן: החניכים חזרו שמחים ומאושרים הביתה, וזה גרם לנו סיפוק ורצון להמשיך את המסורת הלאה לעוד קייטנות.

כנוער. יצרתי קשרים עם אנשים שלא הייתי בקשר איתם לפני כן. אריאל: מלבד הסיפוק שלנו לשחרר את ההורים ולשמח את החניכים, הקייטנה גיבשה אותנו והביאה חיזוק עצום לנוער. גם מי שלא היה שותף בהכנות, בקייטנה עצמה בא והטה כתף, בטח בכל מה שאנחנו היינו צריכים מבחינה טכנית. איזה תגובות קיבלתם מההורים? רודריג: "המון הורים התקשרו להגיד כמה שהקייטנה הזו משמעותית לחניכים שממש נהנים, וגם להורים כמובן. היו כמה אמהות ששלחו הודעות תודה אחרי הקייטנה. מה מתוכנן הלאה? מור: בקיץ יש קייטנה הרבה יותר גדולה ומושקעת, וכבר מתחילים להיערך אליה בכל הכוח. יהיו פעילויות כמו ספארי, הפלגה, באולינג ועוד. בקיץ יש ועדה נוספת 'ועדת שבת', הוועדה אחראית על כל התוכן של השבת, מזמירונים ועד שיחה בערב. באירוע הזה כולם שותפים. כמה זמן לוקח להרים פרויקט כזה? קריה: ארבעה חודשים בערך. קצת לפני פסח מתחילים. ומה מקורות המימון שלכם? קריה: מלפני פסח ועד לחופש הגדול כל הנוער מתחיל בגיוס כספים, אם זה אומר להתקשר לתורמים או לעמוד בתחנה המרכזית ולעשות התרמות. חלק עוברים בבתים, עושים מה שצריך כדי להגיע לסכום הנדרש. כאשר אני שואל "יש חששות?" ההסכמה היא כללית בנושא הזה, ביחד, הם יכולים לעבור הכל. מרואני: לפני הקייטנה הנוכחית, היו את כל הסיבות שבעולם שהיא לא תתקיים כמתוכנן. אם עברנו את זה, והיה חמשוש מטורף ומושקע, אין סיבה שלא נצליח. הם מוכנים להשקיע את כל הזמן, הגרון, והמרץ שיש להם, ואני מקווה שתוכלו לפתוח את הלב וגם קצת את היד, ולעזור להם לתת כל כך הרבה אור לאחרים. 0584773806 לתרומות: הודיה ישורון

אוריה ויערה יוניאן

רודריג: כשהתקשרתי לאחת האימהות היא סיפרה שהבת שלה מרוב התרגשות וציפייה לקייטנה קיבלה התקף אפילפטי. הם רצו שאדבר איתה למתן לה קצת את ההתרגשות. מרואני: הגיוון בסוג הנוער שהשתתף, חבר'ה מכל הסוגים. "כמה אתה מרגיש שהקייטנה תרמה לך?" לוינגר: אני מבין עד כמה אנחנו נוער חזק ופועל. אני רואה שאנחנו מסוגלים להרים עוד פרויקטים כאלו, באמצעות שיתוף פעולה עם חבר'ה מכל הגוונים. בן עמרם: הקייטנה הזו גרמה לי להבין עד כמה חיוך הוא דבר משמעותי. כמה הילדים האלו צריכים אותנו, להיעזר בנו. גם העובדה שאנחנו עוזרים למשפחות להתמודד, בעזרת החופש שאנחנו מאפשרים להם. קריה: הקייטנה חידדה לי שלא הכל מובן מאליו, ושכל יום צריך להודות מחדש על שנולדתי בריא. מרואני: קודם כל, זה פשוט כיף. זו גם זכות גדולה לעשות משהו משמעותי עבור החניכים וגם ההורים. וחוץ מזה שזה מאוד מגבש אותנו

|

18

פרתה גוש מבית

Made with FlippingBook flipbook maker