גושפרתה - גיליון 889

מהשטח

פסק דין מקומם למבצע פיגוע בצומת הגוש

, בשיא גל הטרור שקיבל אז 2015 בסוף אוקטובר את השם 'אינתיפאדת הסכינים', נדקרה נירית זמורה בצומת הגוש, סמוך למתחם רמי לוי. באותו החודש נרשמו קרוב לחמישים אירועים בכל רחבי הארץ – אירועים של דקירה, דריסה ואף ירי. יום לפני אירוע הדקירה, שני מחבלים דקרו חייל בצומת הגוש ופצעו אותו בינוני. לפי עדי ראייה, המחבל הדוקר, חמזה פאיז, הגיע במונית למתחם בגוש עציון וכנראה תכנן להיכנס אל תוך המתחם, אך נרתע מהמאבטח שבכניסה. לרוע מזלה של נירית היא הייתה הקרובה אליו ביותר באותו הרגע והמחבל התנפל עליה תוך כדי קריאות 'אללה אכבר' ונעץ בכוח את הסכין בגבה. למרבה המזל, מעוצמת המכה נשברה ידית הסכין והמחבל לא הצליח לשלוף אותה מגבה של נירית ולהמשיך במסע הדקירה. המאבטח שבמקום פעל במהירות ופתח בריצה לכיוון המחבל. המחבל הדף את נירית לכיוון המאבטח והחל לברוח. המאבטח צעק שמדובר במחבל ולמרדף הצטרפו חיילים ואזרחים נוספים ששהו במקום. נירית קיבלה טיפול ראשוני במקום והמחבל נתפס ונאזק. רק לאחר פינויה של נירית זמורה לבית החולים התבררה המורכבות של הפציעה שפגעה בעמוד השדרה ובחוט השדרה. ד"ר עופר מרין, מנהל יחידת הטראומה בבית החולים שערי צדק, התראיין בזמנו בנושא וסיפר: "מזל גדול שאנשים בשטח פעלו נכון ולא נגעו בסכין. הסכין נמצאת בחזה, באזורים קריטיים ביותר". בניתוח מורכב הצליחו לחלץ את הסכין מבלי לגרום נזק נוסף לחוט השדרה, ונירית החלה בתהליך שיקום ארוך. בערב יום השואה השנה, הגיעה נירית זמורה לבית המשפט למה שאמור היה להיות סגירת מעגל – משפטו של המחבל, אלא שבמה שנראה כמו עיוות דין משווע, זיכו השופטים את המחבל מעבירת הרצח והרשיעו אותו בחבלה בכוונה מחמירה ובהחזקת סכין בלבד. שופטי בית הדין הצבאי קיבלו את טיעוני הסנגוריה על כך שמתעורר ספק בכוונה להרוג כיוון שהיה מדובר 'רק' בדקירה אחת, וזאת תוך התעלמות מכך שהסכין נשברה. בפסק הדין הם כתבו: "גם בעת ביצוע עבירת דקירה על רקע לאומני יש להצביע על קיומה של כוונה להמית". לעומת זאת, בחקירתו הראשונית של המחבל הוא לא אמר בצורה חד משמעית כמה פעמים הוא התכוון לדקור, וענה לחוקריו: "מאיפה לי לדעת כמה? מאיפה לי לדעת כמה אני הולך לדקור.." כמו כן, השופטים התייחסו למיקום הדקירה ולאופייה: "אין בעומק חדירת הסכין כדי להצביע על דקירה בעוצמה גבוהה", טיעון שאף

הוא מעורר תמיהה מכיוון שהוא לא מתייחס לשבירת הסכין ולפגיעת הלהב בעמוד השדרה. בנוסף, אי אפשר שלא לתמוה מהידע האנטומי שהשופטים ייחסו למחבל וטענו שמכיוון שהדקירה הייתה בגב ולא בחזה זה גורם לספק בנוגע לכוונת המחבל לגרום למותה. המחבל, לעומת זאת, מבלי לדעת על תוצאות הדקירה, סיפר לחוקריו בעדותו הראשונית שלדעתו הוא דקר את נירית בצווארה, ואף אמר לחוקריו "בטוח שהיא )הסכין( יכולה להרוג איזה אחד". כמו כן, מחקירתו עלה שלפני ביצוע הפיגוע צפה המחבל בתכנים מסיתים שאפיינו את מרבית מבצעי הפיגועים באותה התקופה - פוסטים הקוראים לרצוח יהודים בדקירה ומהללים את הרוצחים. אלא שמבחינת בית המשפט כל הסימנים והעובדות אין בהם כדי לקבוע מה עבר בראשו של המחבל. "נחדד. קיומו של מניע לאומני לביצוע הדקירה אינו מביא, מיניה וביה, לקביעה כי בצידו כוונה להביא למותו של הקורבן. כפי שהטעים הסנגור המלומד, גם בעת ביצוע עבירת דקירה על רקע לאומני יש להצביע על קיומה של כוונה להמית, ומשעה שמתעורר ספק האם עניין לנו בכוונה להמית דווקא או בכוונה, לגרום לחבלה פועל הוא לטובת הנאשם. כך נהגנו במקרה זה", כתבו השופטים. מהכרעת הדין ניתן ללמוד שאין זו הפעם הראשונה שבה נאשם בפיגוע על רקע לאומני מזוכה מניסיון לגרימת מוות, ואכן הסנגור של המחבל הביא לראיה מקרה שבו שוטר מג"ב נדקר בצווארו פעם אחת, סמוך למערת המכפלה, ובאותו המשפט הוחלט לזכות את המחבל מסעיף

להישיר מבט לעבר המחבל שניסה לרצוח אותה סיפרה על תחושתה הקשה בצאתה מהמשפט: "כבר שנתיים וחצי שאני מסתובבת עם 'סכין בגב'. ההתמודדות שלי ושל כל המשפחה היא יומיומית וההשלכות כבדות. התחושה היום היא ששופטי בית המשפט מחזיקים בסכין הזו. זו סכין בלב של כולנו, סכין בלב של כל המשפחות נפגעות הטרור, וחס וחלילה של הנפגעים הבאים בחסות בית המשפט, שלא נדע. ציפינו שמבית המשפט תצא אמירה ברורה וחד משמעית שבית המשפט במדינת ישראל לא נותן יד לרצח יהודים, אך לצערנו זה לא מה שקרה כאן. חשוב לנו להדגיש שהדברים נכתבים באהבה גדולה למדינה שלנו, ודווקא משום כך הזעזוע עמוק". דבריה אלו של נירית לא נאמרים אל תוך חלל ריק, ועל סמך מקרי העבר ידוע לה שבעתיד יהיה אפשר להשתמש בהכרעת הדין הנוכחית כתקדים על מנת לזכות מחבלים נוספים מאישומי כוונה להרוג. בנה של נירית, ידידיה זמורה הוא דמות מוכרת במסדרונות הליכוד ופעיל חברתי שאוהב להתמקד בדברים הטובים שבמדינה, אך גם הוא לא הצליח להסתיר את תסכולו מהתנהלות בית המשפט, וכתב בפייסבוק פוסט כואב: "היום, פעם ראשונה בחיי, אני מתבייש במדינה הזו. מדינה הזויה." בפוסט הוא כתב בין השאר: "היום, ערב יום השואה, בו אנו מציינים את הירצחם של יהודים רק בגלל יהדותם - שופטים של צבא ההגנה לישראל לא מכירים בניסיון רצח של יהודייה רק בשל יהדותה. אמא שלי לא הלכה מכות עם איזה ערס. את אמא שלי ניסו לרצוח על רקע לאומני. בבית המשפט עוד העזו להתווכח לגבי אורך הסכין ולא לקבל את דברי הפרקליטה לגבי האורך. רק קיבלו את טענת הסנגור של הרוצח בעניין! ואני שואל -מה זה משנה מה אורך הלהב שאיתה תכנן לרצוח את אמא, להפוך אותנו ליתומים ואת אבא שלי לאלמן? לפי העדויות הוא רץ אל אמא שלי בסכין מורמת תוך צעקה "אללה הוא אכבר". מה לדעתם הוא התכוון לעשות?" בשבוע שעבר הגיעו בני המשפחה ותומכים להפגין מול מחנה עופר נגד הכרעת הדין. אחד מהתומכים היה דורון מזרחי ששכל את בנו ששירת במחנה עופר, בפיגוע שאירע בתחנת הדלק הסמוכה למחנה: "אני איבדתי את הבן שלי, זיו זכאי מזרחי, בגלל דקירה אחת." זיו הספיק לפני מותו לירות במחבל, ובכך הגן על קצינה נוספת ששהתה במקום. בפרקליטות הצבאית החליטו לערער על החלטת בית המשפט, וייתכן שההליך המשפטי ייפתח מחדש.

ניסיון ההריגה מכיוון שהיה מדובר בדקירה אחת בלבד שבה הסכין נשארה נעוצה בעורפו של השוטר. נירית זמורה שנכחה במשפט ולראשונה העזה

הסכין השבורה צילום: הצלה יו"ש

המשפחה בהפגנה מול מחנה עופר )מתוך עמוד הפייסבוק של ידידיה זמורה(

|

10

פרתה גוש מבית