גושפרתה - גיליון 889

- ראיון אישי איש אחד

איך היה לשמור < על הדת בשואה? "לא רציתי לאבד את היהדות שלי. לא רציתי לתת לגרמנים לנצח. הרגשתי שאם אני אעזוב את היהדות שלי אני נותן ניצחון לגרמנים." הצלחת מדי פעם < לשמור על החגים? "במחנה הריכוז עצמו עבדנו במפעל ועבדו איתנו גם גרמנים. היו נבלות שם שצעקו, אך היו מדי פעם כאלו שהיחסים איתם היו בסדר. אחד החבר'ה שלנו

שנהייה שקט איש אס-אס עלה על כיסא ושאל איפה גיזי פליישמן. גיזי פליישמן הייתה הסגנית של ויסמנדל בקבוצת עבודה. היא מיד הרימה את היד ואמרה 'אני פה'. הוא שלח שני אנשי אס-אס שלקחו אותה ישר לקרמטוריום. מיד אחר כך התחילה הסלקציה. כשהגעתי לפני מנגלה אבא שלי היה לידי ופתאום הוא נעלם לי. לא הספקתי להגיד לו מילה." עבודה "ישבנו בבירקנאו בערך

לומד דף יומי עם נכדו לפני טקס הדלקת המשואות

אני ישנתי בחדר ביחד עם המזכיר של חיל האוויר של היטלר ועם ראש התעשייה הצבאית של היטלר. היו לנו ויכוחים לא מעטים. אני הייתי אומר להם – 'איך אתם נושאים את המצפון שלכם?

הצליח לשכנע את הבוס שלו שייתן לו חופן קמח. עם חופן הקמח הזה אפינו מצה, ובליל הסדר כל אחד קיבל פירור מצה. הצלחנו לשמור על איזשהו דבר מהפסח. הרבה לא יכולתי לעשות."

שבוע ואז העלו אותנו לקרון ונשלחנו לגרמניה. בגרמניה הגענו למחנה ליד בוכנוולד בשלושים )בשלב זה דב מראה 1944 באוקטובר לי את המסמך שמראה את השמות והפרטים של כל מי שהועבר איתו ברכבת(. הגענו למחנה העבודה והתחלנו לעבוד. העבודה הייתה 12 להרכיב כנפיים למטוסים. עבדנו שעות ביממה, במסגרת של שבוע עבודה ביום ושבוע בלילה. האוכל ליום היה דל מאוד: עשרה אנשים גרם, ובערב 900 קיבלו כיכר לחם של קיבלנו כף מרק. עם זה היינו צריכים

תקומה ניסיונות עלייה

"הסתובבתי עד אחרי החגים בסלובקיה, עד שהחלטתי שמספיק לי. נסעתי לגבול הגרמני, התגנבתי ונכנסתי לגרמניה עם עוד שני חבר'ה. נכנסנו למחנה פליטים. ישבתי

את המכנסיים למטה והכנסנו לתוך המכנסיים תפוחי אדמה שיהיה לנו לדרך. בסוף אחרי הליכה של למעלה משבוע הגענו למחנה. לא כולם הגיעו." שחרור "הגענו בסופו של דבר לבוכנוואלד יומיים לפני השחרור. היינו רעבים וחלשים, אבל מה שראינו שם היה הרבה יותר גרוע. אתה רואה אדם באמצע הרחוב ופתאום הוא נופל ומת. אחרי השחרור חליתי בטיפוס בגלל הכינים. עד שהתאוששתי לקח שבועיים ובסוף החלטתי לחזור הביתה. הגעתי הביתה. הוא היה שדוד לגמרי חוץ מהספרים. אז הבאתי את כתבי היד של אבא שלי מהבית."

שעות ביום. העבודה עצמה 12 לחיות ולעבוד הייתה קשה ומעייפת. עבדנו עם פטיש אוויר ששוקל בין קילו וחצי לשני קילו והיינו צריכים לחבר פח עם פח. עבדנו ככה כמה חודשים עד שהצבא האמריקאי הכריע אותם." מסע מוות "למרות שהגרמנים נכנעו, אותנו הם לא שחררו. הם ברחו בכל דרך שהייתה להם – עם מכוניות, אופנועים, אופניים וגם ברגל. הם ברחו על הכביש ואותנו הובילו בצד הדרך אנשי אס-אס. אם מישהו נפל, הוא נורה בראש. אחד ניסה לברוח וירו בו. באחד הלילות הכניסו אותנו לאסם והיה לנו מזל ומצאנו שם ערימות של תפוחי אדמה. לא קיבלנו אוכל בדרך וזה הציל אותנו. קשרנו

שם כמה שבועות עד שבא אליי שליח, חייל מהבריגדה היהודית, ואמר לי: "מתאספים על יד פרנקפורט בבית מלון מסוים חבר'ה כמוך, ומתאגדת עלייה. אנייה מחכה לכם בבלגיה כדי להביא אתכם לארץ ישראל." החלטתי לנסוע. בקבוצה השיטה הייתה כזאת - כל כמה ימים היו חבר'ה לגבול ההולנדי, 30-35 לוקחים קבוצה של שם פסי הרכבת נגמרו על יד הגבול, נכנסו ליער, עקפו את משמר הגבול ובצד השני חיכתה משאית של הבריגדה שלקחה אותם. לקבוצה שלי היה ביש מזל. הגענו ליער וירדנו מהרכבת אבל חיילים בריטים תפסו אותנו והכניסו אותנו לבית סוהר. ישבנו שם כל אחד בתא נפרד, מבודד, תשעה ימים. אחרי תשעה ימים לקחו אותנו למחנה עם שבויים גרמנים. אני ישנתי

<<

|

20

פרתה גוש מבית