גושפרתה - גיליון 889

- ראיון אישי איש אחד

ספר לי מה אתה אוהב במדינת < ישראל. "שאני יהודי, פשוט מאוד. שאני לא משועבד לגויים. אבל יש לי גם ביקורת על המדינה שלנו. יש פה אנשים שאינם מתנהגים כיהודים. תמיד כששואלים אותי אם אני דתי אני אומר - אני לא דתי, אני יהודי. ואני חי כמו יהודי ולא כמו גוי. אולי במשך הזמן זה יסתדר." מה אתה חושב שהמשימה של < הדור הצעיר היום?

בחדר ביחד עם פומבלוב שהיה המזכיר של חיל האוויר של היטלר ועם אלפרד קרופ, שהיה ראש התעשייה הצבאית של היטלר. אלה שני הגויים שישבו איתי בחדר. היו לנו ויכוחים לא מעטים. אני הייתי אומר להם – 'איך אתם נושאים את המצפון שלכם? איך אתם, האינטליגנטים, בעלי התרבות הגרמנית חייתם ככה? איך הגעתם להתנהגות כזאת, כמו אחרוני האנשים?' הם מלמלו: 'לא אנחנו.. כל הציבור.. לא אנחנו...' הם ישבו קצת זמן ושחררו אותם. אותנו

סכסוכים עם הערבים. לאחר מכן ישבתי בבירייה עוד קצת זמן, עד שבא הקיבוץ הדתי ופירק את בירייה. הכריחו אותנו לעזוב. ישבתי שנה בעין צורים עד שנמאס לי מהקיבוץ, ואז יצאתי העירה לתל אביב. התחלתי לעבוד, וגם עברתי קצת לירושלים. אחר כך התגייסתי עוד פעם כי הייתי חייב קצת יותר משנה לצבא והייתי צריך להשלים גיוס. לאחר הצבא התחלתי ללמוד, ועסקתי בהוראה בעיקר. התחתנתי בירושלים, עברנו לבת-ים והייתי מורה בבת-ים." תמיד כששואלים אותי אם אני דתי אני אומר - אני לא דתי, אני יהודי. ואני חי כמו יהודי ולא כמו גוי. גוש עציון "בתחילת שנות השמונים חליתי מאוד ושכבתי שבועיים בבית חולים. אחרי שהבראתי אמרתי לעצמי שאני חייב לעזוב את בת-ים ולעשות משהו. הלכתי להיות מראשוני עין דוד – נוקדים. הקמנו את נוקדים. ישבנו בנוקדים חודש ואז שנה פה. אני 36 עברנו לאלון שבות. מאז אנחנו חושב שהתאקלמתי די טוב בגוש עציון..." אתה כבר הרבה שנים נוסע עם < תלמידים למסעות לפולין. יש מסע משמעותי שאתה זוכר במיוחד? כולם היו משמעותיים. אתה הולך עם ילדים ומספר להם. אתה מנסה לעורר בהם את הדבר הזה שהם צריכים להבין, ולשאת עם עצמם את הגאווה היהודית שאנחנו מחזיקים. עם כל הצרות שלנו אנחנו מחזיקים מעמד ויש לנו מדינה. זה מה שחשוב. זה מה שהייתי מנסה להחדיר לילדים האלה." מדינה ועם

הבריטים העמיסו על משאית והעבירו לברגן-בלזן. ברגן-בלזן הפך להיות מחנה פליטים." עלייה "בברגן-בלזן עשיתי את אחת הטעויות הגדולות שלי. בקבוצה שהייתי - קבוצת האסירים קראו לנו, כולם היו אנשים מבוגרים ממני, אני הייתי הכי קטן. שם הייתה קבוצה של חניכי 'בני עקיבא' בני גילי, פחות או יותר. הצטרפתי לקבוצה של בני עקיבא. את קבוצת

"לשמור על המדינה. אוי ואבוי אם אנחנו לא נשמור על המדינה. מפני שהגויים עומדים עלינו כדי 'לאכול אותנו', וכל פעם שהם מראים פרצוף יפה זה רק כלפי חוץ." מה אתה רוצה לאחל < לתושבי הגוש לכבוד יום העצמאות השבעים למדינה?

"שיתפתחו, שיגדלו ושיהיה לנו טוב. שתהיה פרנסה טובה, שלא יזדקקו לצדקות ולתרומות אלא כל אחד שיחיה טוב. שיהיו לנו חיים יהודיים מלאים וטובים בארץ." מה אתה מאחל לעצמך לשנים < הבאות? בחודש מרחשוון הקרוב. 89 "אני הולך להיות בן אני מבסוט שיש לי ילדים ונכדים, זה מה שבנה אותי. נשארתי הרי בלי משפחה, לבד." מה הניצחון שלך על הגרמנים? < "שהקמנו מדינה. לו הייתה מדינה בזמן המלחמה, זה לא היה קורה." איך המדינה תראה עוד שבעים < שנה? "המדינה היא חשובה, וזה חשוב לנו. אני מקווה שהיא תהפוך להיות קצת יותר יהודית. כשאני השתחררתי מהמחנות התלבטתי. הייתה לי בעיה. להמשיך להיות יהודי או לא. אבל אמרתי לעצמי - אם אני אעזוב את היהדות שלי, הרי אני נותן להיטלר את הניצחון. אני מטשטש את עצמי והופך לגוי, ואני לא רוצה. לכן אני מוכרח להיות יהודי, אני מוכרח לנצח את היטלר הזה. אז החלטתי לחיות כמו יהודי."

האסירים שלחו ישר לארץ ואני הסתובבתי עוד שנה וחצי בדרכים עם בני עקיבא. אחרי שנה וחצי הגעתי עם אניית 'ארבע חירויות' לחופי תל אביב. אנחנו, שניים או שלושה חבר'ה, קפצנו לים וניסינו לשחות לתל אביב. באה סירה בריטית והתחילה להיאבק איתנו. הם לקחו אותנו למשחתת שלהם וסחבו אותנו עד חיפה שם שלחו אותנו לאניית השבויים והביאו אותנו לקפריסין. ישבתי בקפריסין שבעה חודשים במחנה קיץ באוהלים. הגעתי לקפריסין עם שני זוגות מכנסיים. זוג אחד כיסה את החור של הזוג השני. בקפריסין היו אוהלים שהבטנה שלהם הייתה עם בד כחול. הבנות הורידו את הבד הכחול ותפרו לנו ממנו חולצות ומכנסיים וככה הצטיידנו בבגדים." ארץ ישראל "כשהגעתי לארץ, קודם כול, הכניסו אותנו לעתלית. ישבנו חודש בעתלית. כשהשתחררתי ישר הלכתי לישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה. הצטרפתי לגרעין ו' של בני עקיבא ובמלחמת השחרור יצאנו לגליל, לבירייה, והגנו על בירייה. במהלך המלחמה שלחו אותי לתגבור לבארות יצחק בנגב. ישבתי תקופה בנגב ושם היו כמה

|

22

פרתה גוש מבית