גושפרתה - גיליון 889

דבר העורך

החודש האחרון והאירועים המרכזיים שבו – יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות, תמיד גורמים לי להביט אחורה אל ההיסטוריה – האישית, הלאומית והעולמית, ולהתמלא ברגשות מעורבים של עצב ושל הכרת תודה. בתור חובב היסטוריה מושבע אני לא יכול שלא לתהות מה היה קורה אם ההיסטוריה הייתה מתפתחת לכיוון אחר, במיוחד כאשר נראה שמה שהוביל את כולנו לחיים המוכרים לנו היום הם לא רק פעולות גדולות של מנהיגים ומדינות, אלא גם תוצאה של החלטות חסרות משמעות של אנשים מן השורה, ששמותיהם אפילו לא נכנסו לספרי ההיסטוריה. דוגמא מוכרת לכך היא חברי הסגל האקדמי באוניברסיטת וינה, אלו שהיו אמונים על קבלת הסטודנטים החדשים. הם אלו שדחו ברוב קולות את עבודותיו האומנותיות של סטודנט צעיר בשם אדולף היטלר שרצה להתקבל לשם כאומן מהשורה ולפתח קריירה בציור. מספר חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא צוטט כך: "אני לא פוליטיקאי אלא אומן. לאחר שנפתור את בעיית פולין אני רוצה לסיים את חיי כאומן". ייתכן שכל ההיסטוריה הייתה נכתבת אחרת אילו היטלר היה מגשים את שאיפותיו האומנותיות. אך מבחינתי, האדם המשפיע ביותר על חיינו כיום, שבעקבות מעשה אחד שלו החלה שרשרת 'טרגדיות של טעויות' הכוללות שתי מלחמות עולם, התפוררות אימפריות והקמת מדינות לאום, הוא לא אחר מאשר אדם שעבד במשרת נהג, וגם שמו לא נכנס לספרי ההיסטוריה. תפקידו היה להעביר את יורש העצר האוסטרי, בתחילת המאה העשרים, ממקום פגישתו בסרביה בדרך הבטוחה ביותר בחזרה לאוסטריה, וזאת לאחר ניסיון התנקשות כושל שאירע מוקדם יותר באותו היום. אותו הנהג התבלבל בדרכו וכך קרה שצחוק הגורל הפגיש בין יורש העצר לאחד המתנקשים המאוכזבים שכבר היה בדרכו לביתו. אותה התנקשות הציתה את מלחמת העולם הראשונה אשר עם הזמן שאבה אליה עוד ועוד מדינות שאף אחת מהן לא באמת רצתה להילחם, שינתה את העולם ופירקה את האימפריות. ההסכמים שנחתמו בסוף המלחמה השפילו את גרמניה ויצרו אצלה תאוות נקם, כפי שהזהירו רבים מההיסטוריונים ומהכלכלנים של אותה תקופה, וזה מה שגרם בסופו של דבר לעליית הנאצים לשלטון ולפרוץ מלחמת העולם השנייה. מלחמת העולם הראשונה הייתה גם הגורם להצהרת בלפור. זו נכתבה בעיקר על מנת שיהודי ארצות הברית יצדדו בבריטים וכדי שיהודי הארץ לא ישתפו פעולה עם העות'מאנים, אך דחיפה משמעותית להקמת הבית היהודי בארץ ישראל נוצרה בעקבות מלחמת העולם הראשונה. סבי, דוד בן דוד, נפצע בקרבות בכפר עציון לפני שבעים שנה והועבר למרפאה במשואות יצחק יום לפני הטבח שאירע שם. סבתי ברחה מפולין לכיוון רוסיה בתחילת המלחמה, אך נתפסה על ידי הנאצים. את השואה היא הצליחה לשרוד, ואילו אחרים שהצליחו לעבור את הגבול נרצחו מאוחר יותר על ידי פלוגות המוות של הנאצים - האיינזצגרופן. אם דברים אלו היו קורים אחרת, אולי לא הייתי יושב וכותב פה את השורות האלו. נראה שזה בלתי אפשרי לנבא איזו השפעה תהיה לכל בחירה או מעשה שלנו על העתיד הרחוק. 'נסתרות הן דרכי האל', אומרים. ולנו נותר אלא להכיר תודה על מה שיש ולהבין עד כמה שום דבר לא מובן מאליו.

כאלף נשים רקדו באלון שבות בשער: שנה 70 בשעה בה הוכרזה המדינה לפני גרשון אלינסון צילום:

נעים להכיר 6..................... מפסיקה לשתוק

מהשטח 10 .................... מהנעשה בגוש

בלב העניינים 16 ............. כשלון פסח בחברון

איש אחד 18 ..................... דב גולדשטיין

תוכן

מסע בזמן 24 ........................... צומת הגוש

לוח פרסומידע 26 ....... דירות, דרושים ושונות

תיירות 28 ................... פסטיבל האוכל

תושבים כותבים 30 ...................... יום העצמאות

מוציא לאור:

50029 . ת.ד 02-5808885 . טל 02-5808886 . פקס p-meida@zahav.net.il דוא"ל: חפשו אותנו בפייסבוק! פרסומידע עיצוב והפקה: יאיר לביא עורך: שלמה יגר מגיה: יעקב אילוז, אפיק קארו, כתבים: יאיר סיאני, עדי מנטל גרשון אלינסון צלם:

קריאה מהנה יאיר לביא gushfrata@gmail.com

להיות מעודכן לפני כולם! p-meida@zahav.net.il מעוניין לקבל את הגליון ישירות לתיבת המייל? שלח מיל ל: ונצרף אותך ללא חיוב לקבלת הגליון במהדורה הדיגטלית מידי שבוע.

02-5808885 : מודעות פרסום

רוצים להתעדכן בזמן אמת בכל מה שקורה באזור? הצטרפו לעמוד הפייסבוק החדש שלנו: גושפרתה – המגזין של גוש עציון, אפרת וקרית ארבע

תוכן המודעות, סגנונן, אמיתותן ו/או חוקיותן באחריות המפרסם בלבד!

|

4

פרתה גוש מבית