גושפרתה - גיליון 893

- ראיון אישי איש אחד

| יאיר סיאני |

סיפורו של לוחם - משה פרייזלר 51 . משה פרייזלר, מראשוני התושבים באלון שבות, היה ממשחררי ירושלים במלחמת ששת הימים שנה לאחר המלחמה, מספר משה את סיפורו הייחודי על לחימה עיקשת ועל פתק קטן המספר סיפור של עם שלם.

"מלכתחילה לא אהבתי לדבר על המלחמה, אבל באיזשהו שלב חשבתי שמוכרחים לספר, כי אם לא נספר לא ידעו מה היה שם." במילים אלו פתח משה פרייזלר את הריאיון. משה הבין שהעברת הסיפור ומורשת הקרב חשובה למען הדורות הבאים, ובעיקר להבנת מצבה של ירושלים ומצב עם ישראל "לפני ואחרי". ,"55 "בלחימה שירתי במילואים בחטיבה פותח פרייזלר. "בראש החטיבה עמד מוטה גור. בסדיר שירתי בנחל המוצנח, והשתחררתי '. האריכו לנו את השירות הסדיר 67 בינואר בחודש משום שהייתה תקופה מתוחה בין

וכוחות היבשה נכנסים פנימה, לאט לאט מתחילות לטפטף שמועות שאולי לא נצנח. מאוחר יותר השמועות מתאמתות. במקביל מתחילות להגיע שמועות שגדוד אחד עולה לירושלים. עובר עוד זמן ואומרים שגדוד שני עולה לירושלים, לאחר מכן גם גדוד שלישי - ובעצם כל החטיבה עולה לירושלים בשעות הערב. לא נעים להגיד אבל הייתה סוג של אכזבה. הלך הרקע האדום." "במחשכייך ירושלים... באנו להרחיב גבולייך ולמגר אויב" "צריך להבין את המציאות של ירושלים הבירה. ירושלים מוקפת. מכותרת. עלינו בציר עוקף לירושלים. עברנו דרך בית הכרם, שם כיבדו אותנו בקפה ועוגות. קשה להסביר את האווירה שהייתה בארץ במשך כל תקופת ההמתנה, במיוחד ברגעים האחרונים האלו של פרוץ המלחמה. כולם היו באמת עם אחד. הייתה אחדות, הייתה אהבה. פשוט אהבו אחד את השני. עזרו אחד לשני. לא היה מצב כזה שחייל עמד לטרמפים יותר מרבע דקה. "מבית הכרם המשכנו הלאה לאזור שמואל הנביא. שמואל הנביא היה על קו התפר. כביש מספר אחת של היום בירושלים היה אז הגבול." "הגדוד, רגום, פרץ קדימה" נע 66 "באזור ההוא התפצלנו לשני כוחות. גדוד לכיוון בית הספר לשוטרים בגבעת התחמושת, , פרצנו בדיוק 71 צפונה מאיתנו. אנחנו, גדוד מול רחוב שמואל הנביא איפה שנמצאים בתי המלון היום. "היו שם גדרות ומוקשים ודברים מהסוג הזה. היה כוח פריצה ואנחנו היינו מאחוריהם. עברנו אותם אחרי הפריצה והיינו הראשונים שנכנסו ופנה 28 לירושלים המזרחית. אחרינו עבר גדוד ימינה לכיוון שער מנדלבאום ולכיוון שער שכם. המשימה שלנו הייתה לנוע לאורך הרחוב שמעל ואדי ג'וז ולנוע עד מוזיאון רוקפלר. זה היה ביום שני בלילה. הגענו לקראת בוקר ועצרנו בבית האחרון שלפני מוזיאון רוקפלר. בשלב הזה,

משה פרייזלר

ישראל לירדן. רבין היה אז הרמטכ"ל והוא אמר אמר שבמצב הזה של המתיחות בין ירדן לישראל הוא לא משחרר גדוד צנחנים בשיא הכושר. בתקופה הזאת, לקראת סיום השירות, לקחו את הפלוגה שלנו לירושלים, לאזור שבדיוק מול החומה, על גבול שטח ההפקר המפריד בין שני חלקי ירושלים. ישבנו במקום שנקרא בית טאנוס, שהיה הבית האחרון מול מגדל דוד ומול עמדות חיילי הלגיון הירדני.

האם כובשים את העיר העתיקה, או לא. בסופו של דבר, התקבלה החלטת הממשלה

גרנו שם בתוך דירה יחד עם הדיירים המקוריים. הם אירחו אותנו בחום גדול ובהכנסת אורחים מכל הלב. בינתיים ההנדסה הקרבית ביצעה כל מיני עבודות בגדר. אבטחנו את העבודות ולאחר כמה ימים חזרנו לבסיס. לאחר מכן השתחררתי." "בפברואר עשו לנו אימון הקמה לגדוד חדש . זה לא דבר מקובל שחודש אחרי 55 בחטיבה השחרור מגייסים אותך למילואים. למעשה , וזו 55 הקימו את הגדוד השלישי בחטיבה המסגרת שבה אנחנו מגיעים למלחמת ששת הימים. גדוד צעיר, הכי צעיר שהיה. היו שני ".66 וגדוד 28 גדודים ותיקים יותר. גדוד "רצף האירועים מתחיל עם הסיפור של נשיא מצרים, ג'מאל עבדול נאצר שמכניס את הצבא המצרי לסיני בניגוד להסכם, מסלק את האו"ם, סוגר את מצרי טירן וישראל נערכת למלחמה. תקופת ההמתנה מתחילה ביום העצמאות, , כחודש אחרי 21 ואנחנו מתגייסים. הייתי בן

שהתארסתי."

,1967 ביוני 5 , יום שני כ"ו באייר ה'תשכ"ז

"פורצת המלחמה, ואנחנו מתכוננים לצניחה באל עריש שבחצי האי סיני. זאת הייתה המשימה של החטיבה כולה. הכוונה הייתה , בפיקודו של 35 שחטיבת הצנחנים הסדירה רפול תיכנס עם השריון, ואנחנו נצנח בעורף האויב צניחה קרבית. המשמעות של זה עבורנו הייתה שנקבל רקע אדום מתחת לכנפי הצניחה, שזאת תהילה של ממש. בהיסטוריה של מדינת ישראל הייתה רק צניחה מבצעית אחת. במבצע בפיקודו צנח במיתלה 890 קדש, רפול עם גדוד ולהם היה רקע אדום. כל הצנחנים בשנים האלו חלמו על רקע אדום ואנחנו היינו אמורים לצנוח ולקבל אותו. הייתה אצלנו התלהבות גדולה. היינו כבר עם המצנחים עלינו, מוכנים לעלות על המטוסים בבסיס 'תל נוף'. בינתיים, בזמן שחיל האוויר כותש וכותש את המצרים

<<

|

20

פרתה גוש מבית