גושפרתה - גיליון 901

'

בלב העניינים

ראיתי. סרקתי את האוטובוס וניגשתי ליוסי הנהג לבקש מטף על מנת להתחיל ולכבות את האש. יוסי סרב בתוקף לכל יוזמה לכבות את האש." עקיבא מספר על הציוד שלו: "מלכתחילה לא התכוונתי לשים את התיק הגדול שלי בתא המטען. בסוף הנהג אמר לי לשים את התיק בתא המטען וכולו נשרף." עודד מתאר את המשך האירוע: "נהג שעבר במקרה באזור עצר בדרך, דיווח למכבי האש וחסך ממני את העניין. לאחר הסריקה שבמהלכה היה עשן בלבד, כאשר רק אני הייתי ליד האוטובוס, ראיתי לשונות אש מטפסות למעלה מתוך המנוע. עקפתי את האוטובוס הבוער בסיבוב רחב על מנת לחבור לקבוצת התלמידים, ותוך כדי חיפשתי שילוט המתריע על מיקוש - אך לא מצאתי. בינתיים מיכאל ודוד המדריכים ספרו את כולם פעמיים, השגיחו שכולם יהיו בצל, שלא יתקרבו לרכב הבוער ולא ירדו לכביש." עקיבא ממשיך לתאר את האירוע ממבטם של התלמידים: "הגענו לעץ. ידענו שאנחנו רחוקים מהסכנה והרבה חבר'ה התחילו לצלם. מעבר לשולי הכביש היו הרבה צמחים יבשים שיכלו להישרף ברגע. פנינו למדריכים ולעודד ואמרנו שזה לא חכם לשים אותנו באותו צד של הכביש כי יכולה להיות שרפה גדולה מהעשבים. עודד חשב על זה והעביר את כולנו לצד השני לאזור עם אבנים. התיישבנו שם." עודד: "בינתיים עדכנתי את משרד החינוך, את הרב מילנר )ראש הישיבה(, את עמיחי )רכז הטיולים( ואת חזי )מנהל התיכון(. במקביל הוקם בישיבה חמ''ל, שמעבר לליווי ולהנחיות, הזמין עבורנו הסעה מקריית שמונה להקפצות בתוך הרמה והסעה מהגוש שבאה לקראתנו, על מנת שתחזיר את התלמידים הביתה בסוף היום. חשוב לציין שהחמ''ל היה ענייני, רגוע ולא מציק ונתן תחושה שסומכים עלינו - למרות הלחץ, מה שאפשר לנהל את האירוע." עקיבא: "כולנו היינו בהלם. התחלנו

לא היו נפתחות בכלל בגלל שכל המערכת הייתה נהרסת. במקרה הזה האינטואיציה שלי הייתה קודם לפתוח את הדלתות. אמרתי לעצמי 'יאללה יוסי, פתח דלתות תוציא את הילדים, אחר כך אלוהים גדול מה יהיה. אם לא יקרה כלום תחזיר אותם'." עודד, שישב ליד הנהג, מוסיף: "ברגע שיוסי פתח את שתי הדלתות והורה חד-משמעית לפנות את כל התלמידים ירדתי ראשון וזיהיתי אקליפטוס במרחק בטוח. ביקשתי מדוד המדריך שירד אחרי ויוביל לשם את התלמידים. עברתי לחלק האחורי של האוטובוס לעודד את התלמידים לרדת במהירות ולהצטרף לדוד." עקיבא, שישב באותו הזמן באוטובוס, ממשיך: "פתאום עודד כפיר אמר לכולם לרדת מהאוטובוס כי הנהג ראה עשן יוצא מהמנוע. הוא אמר את זה ממש בנחת ולא צעק. נעמדתי ולא חשבתי שזה משהו רציני. בזמן שקמתי הסתכלתי מהחלון האחורי וראיתי עשן מאוד דק. לא עבר הרבה זמן ונהיה ריח של שרפה והעשן נהיה הרבה יותר עבה ושחור. הבנתי שזה רציני והתחלתי לצעוק על אנשים. לא כולם שמו לב, ואחר כך אמרו לי שהצעקה שצעקתי העירה כמה אנשים שישנו. התחלתי להגיד לאנשים לזוז מהר יותר, ולדעתי אמרתי שהאוטובוס עומד להתפוצץ כי שמעתי איזה קול נפץ קטן. נבהלתי, אבל לא נכנסתי לפאניקה." בשלב זה התחילו התלמידים לרדת מהאוטובוס ומיהרו להציל את הציוד שלהם. עקיבא: "ראיתי כמה אנשים עומדים ליד תא המטען כי הם רצו להציל את התיקים שלהם. המדריכים דוד ומיכאל אמרו לנו להתרחק משם. הנהג סירב לפתוח. הוא אמר שהוא מכיר את האוטובוס שלו ויודע שלמטה יש את מכלי הגז והם יכולים בכל רגע להתפוצץ." עודד: "הורדנו את התלמידים מהאוטובוס כשבחלקו האחורי היה עשן שחדר פנימה. להבות עדיין לא

"הנהג סירב לפתוח. הוא אמר שהוא מכיר את האוטובוס שלו ויודע שלמטה יש את מכלי הגז והם יכולים בכל רגע להתפוצץ"

<<

|

20

פרתה גוש מבית