גושפרתה - גיליון 901

'

בלב העניינים

"שמענו פיצוצים גדולים וראינו להבות יוצאות מהצדדים של האוטובוס. האור התחיל להבהב והצופר עשה כל מיני רעשים. פשוט כל האוטובוס נשרף."

אוטובוסים בממוצע. למדתי מהסיפור הזה שגם כשיש תקלה עדיף להוריד את הנוסעים מאשר להמתין איתם. חשוב להגיד תודה לבורא עולם שזה נגמר ככה ולא באסון. זה היה אוטובוס עמוס בילדים והאירוע יכול היה להסתיים אחרת." לעודד חשוב להזכיר את כל השותפים באירוע ולהודות להם: "תודה למיכאל ולדוד המדריכים שהיו שותפים באירוע עצמו, לצוות נווה שמואל שנתן גיבוי ועזרה, לרב מילנר שהגיע במיוחד וליוסי הנהג שפעל במקצועיות והציל אותנו מהדלקה ומניסיונות הכיבוי. אחרי האירוע סיפרתי מה שקרה לכל מי שרצה לשמוע. אנשים מסוימים אמרו שהיה כאן נס, ואני מסכים איתם. היה נס גדול. היערכות, מקצועיות, חשיבה וקור רוח הצטרפו לסיעתה דשמיא." לאחר האירוע, כשנרגעו מעט הרוחות, ערכה הישיבה סעודת הודיה חגיגית שאליה הוזמנו הורי השכבה. באירוע נשאו דברים עודד, צוות ההנהלה של הישיבה ונציג ההורים. להקה המורכבת מתלמידי השכבה ניגנה ושרה. כל שנשאר לנו זה לקוות שאירועים כאלו לא יחזרו על עצמם. נס גדול היה פה.

הצוות היו מדהימים בתפעול האירוע, וכמובן גם יוסי הנהג. עשינו לו 'מוראלים' אחר כך והודינו לו. זו הייתה חוויה. משהו לספר עליו לנכדים. כשהסתיים האירוע הלכנו ברגל למחנה רוויה, בסיס צבאי באזור, שם נתנו לנו אוטובוס חדש. עלינו לאוטובוס וחשבנו שעומדים להחזיר אותנו הביתה. בסוף לקחו אותנו לתל פאח'ר, שם הצטרפנו לשאר השכבה. ירדנו, כולם חיבקו אחד את השני וסיפרנו למי שלא היה באוטובוס שנשרף על מה שקרה. הרמי"ם אמרו שכל מי שמרגיש צורך לדבר ולשתף על האירוע יכול לבוא אליהם. ביקשו שמישהו יברך 'הגומל'. אני התנדבתי לברך." עודד: "החלטנו להמשיך בתוכנית וירדנו למפל השחור בנחל אל-על. הערכנו שיהיה נכון ''להשתחרר'' בתוך המים ולא לסיים בצליל צורם. אחרי המפל השחור נסענו לקבר רבי מאיר בעל הנס לתפילת מנחה, מעגל סיכום, ארוחת צהריים-ערב מסורתית ששודרגה, ושם גם פגשנו את הרב מילנר שהגיע לחזק אותנו בשיחה ועשה זאת, ללא ספק." יוסי מסכם את האירוע: "עשר שנים אני נהג אוטובוס ולא ראיתי דבר כזה. אחר כך חיפשתי 150 וקראתי קצת, ומתברר שנשרפים בשנה

להבין שנשרפו לנו כל התיקים הגדולים עם התפילין. חשבנו שאם מכבי האש יגיעו עכשיו נוכל להציל חלק מהציוד שלנו. הבעיה הייתה דקות. תוך כדי כך 15-20 שלקח להם בערך שמענו פיצוצים גדולים וראינו להבות יוצאות מהצדדים של האוטובוס. ככל שזה התקדם היו דברים יותר הזויים. האור התחיל להבהב והצופר עשה כל מיני רעשים. פשוט כל האוטובוס נשרף." עודד מוסיף: "במהלך האירוע התלמידים היו נרגשים ונסערים מאוד. המדריכים ואני ניסינו להרגיע אותם. לאחר שהובהר שאין נפגעים החלה הדאגה לציוד ובראש ובראשונה לתפילין. בנוסף, התלמידים היו ממושמעים ובוגרים ולא הסתכנו כלל, מה שסייע לסיים את האירוע ללא נפגעים." עקיבא ממשיך: "כל התיקים הגדולים שהיו בתא המטען נשרפו לגמרי. בקשר לתפילין, לארבעה או חמישה חבר'ה התפילין שרדו. בתפילין שלי הקלף שרד, ורק בתי התפילין ניזוקו. תוך כדי האירוע ניסינו לעשות מהסיפור כל מיני בדיחות בעיקר כדי לא להיות עצובים. מצד אחד היינו מאוד שמחים שניצלנו כי היה נס גדול, אך מצד שני נשרפו לנו התפילין וכל הציוד אז ניסינו לעשות מזה צחוק כדי לצאת מההלם. חברי

|

24

פרתה גוש מבית