גושפרתה - גיליון 908

נעים להכיר

| יעקב אילוז |

עמותת עושי חיל כבר מספר שנים שפועלת בקריית ארבע עמותה העוזרת לחיילים חרדים שמשפחותיהם נידו אותם, כתבנו יעקב אילוז נפגש עם אהרון גרנות לשמוע על העמותה.

הן ההון האנושי הטוב ביותר בעולם שלא יסולא בפז, והם מתייחסים לחיילים כאילו היו בניהם ממש. המשפחות עושות את עבודתן בהתנדבות מלאה, ללא תמורה. אני לא יודע אילו זכויות יש לי שזכיתי לקבץ לתוך מקום אחד את האנשים הטובים ביותר בעולם." מה היקף הפעילות של העמותה? Ï "טיפלנו עד עכשיו בכחמישים חיילים. מתוכם חיילים גרים כאן בתשעה דירות וישנה דירה 30 עשירית שאנו עומדים לפתוח בקרוב. מקורות המימון של העמותה הם תורמים פרטיים בלבד." הוא אומר ואני רואה שנושא המימון מכביד עליו מעט. הצבא לא משתתף בעלויות? אחרי Ï הכל, אתם עוזרים לחיילים בודדים! "תראה, הצבא מאוד מקובע. יש לצה"ל שתי אמות מידה להכרה בחיילים בודדים: או עולים חדשים, או כאלה שאין להם שום קשר עם המשפחה, אבל ממש שום קשר. זה לא עובד ככה בציבור החרדי לפעמים האבא גירש אותם, ולא האמא או האחות הנשואה הממשיכות לקיים איתם קשר, וזה כבר מספיק כדי לא להכיר בהם כחיילים בודדים." הוא פורס בפניי את הבעייתיות של המצב. "יש גם את משרתי השרות הלאומי אזרחי, שגם בהם אנחנו מטפלים, ושם אין דבר כזה בודד. יש לנו ארבעה כאלו. בפועל, כמעט מחצית מהחיילים כאן לא מקבלים תמיכה מצה"ל כחיילים בודדים. אני נלחם על זה בוועדות כנסת, ובמסדרונות צה"ל. צבא המלאכים בירוק הנקראים משקי וקציני ת"ש מנסים לעזור לי, אך לא תמיד הם מצליחים, לעיתים קרובות ידיהם כבולות בבירוקרטיה. מה הדבר שהכי מפריע כרגע Ï לפעילות העמותה? בפשטות - כסף. כל הפעילות שלנו עולה המון כסף. הארוחות לשבת, האוכל שאנחנו מביאים לדירות, הביגוד לחיילים, חשמל, מים, ארנונה, הדלק לבקר את החיילים, והפינוקים שאנחנו מביאים איתנו, הכל עולה כסף. גם אני ואהרן קורץ צריכים להתפרנס ממשהו, כי העיסוק בזה ממלא את כל השבוע שלנו ואין זמן לעבודה אחרת. כמובן, זה לא שכר מנכ"לים כמו שנהוג בציבור הכללי, שיכול להגיע למאות אלפים.

אהרון גרנות הוא אישיות מוכרת מאוד בקריית ארבע. אחרי הכול, הוא נמצא כאן כבר מעל למשפחה 1963 שלושים שנה. הוא נולד בשנת 14 של חסידי גור בעיר בני ברק. כשהיה בן מרד הנעורים שלו כלל מה שהוא מכנה "חזרה בתשובה" אל הציבור הדתי לאומי. "מורי ורבי המובהק עד עצם היום הזה הוא הרב חיים דרוקמן", הוא מצהיר בפניי, כתלמידו של אחד מן הסמלים המובהקים יותר של הציבור הדתי לאומי. "כמעט תמיד הייתי דתי לאומי, ". בעקבות 14 לפחות מאז שהחלטתי על כך בגיל גירוש הוא חזר לחסידות לתקופה קצרה " אבל בסופו של דבר התפכחתי, אחרי זמן קצר." הוא מעיד על עצמו. אהרון למד אצל הרב דרוקמן בישיבת אור עציון, ולאחר שירות צבאי מלא בן שלוש שנים, זכה להיות במחזור הראשון שהקים את ישיבת 'שבי חברון'. התקופה בישיבה גרמה לו להתאהב במקום, והוא החליט לקבוע בעיר האבות את מקום מושבו. "כאן הכרתי את אשתי לאה, בתם של בן ציון והניה פסטר ז"ל, התחתנו, והיום אנחנו הורים לחמישה וסבים לחמישה. זכינו גם ששניים מילדינו מגדלים בעיר האבות גם את ילדיהם - נכדינו." במשך ארבעים שנה היה אהרון עיתונאי מפורסם בעיתונות החרדית. הוא נשלח לסקר אירועים מסביב לעולם, וכתב ביוגרפיות וספרים. אך נדמה שכל זה לא הספיק לו, והוא התקשה לשקוט על שמריו. "לפני שנתיים פרשתי מעיתונות והקמתי את עמותת 'עושי חיל'. העמותה נותנת בית חם לחיילים ממוצא חרדי שנזרקו מהבית עקב גיוסם לצה"ל," הוא אומר בעיניים בורקות. קשה למצוא אנשים בגילו שעושים את מה שהם עושים בכול-כך הרבה תשוקה ואהבה. איך הבנת שזה משהו שנצרך? Ï "במסגרת עבודתי ככתב בכיר, מידי שבוע הייתי מקבל לתיבת הדואר האלקטרוני שלי את צרור הפשקווילים שיצאו באותו שבוע נגד כל העולם. באחת הפעמים קיבלתי פשקוויל נגד הבחור 'המצוין' אהרון כהן שלמד בישיבת 'נחלת הלויים' בעפולה ו'נפל' בגבעתי, לא פחות. כל חטאו היה בכך שבמשך הטירונות למד את מסכת תענית ובהשבעה סיים את המסכת. זה

אהרון גרנות והחיילים

"כשפתחתי את הדירה השנייה, הבנתי שאני הולך

לא הסתדר לקיצוניים עם העובדה שצה"ל הוא צבא השמד. הזמנתי את הצדיק אליי הביתה, וכמעט מיד הוא נדבק בנוער הקריה. בסיומה של השבת שאלתי אותו לאן הוא חוזר, וגיליתי שאין לו לאן לחזור. שכרנו לו בית והפכנו להיות המשפחה המאמצת שלו. אחרי שבועיים הצטרף אליו החייל השני. אחרי חודש וחצי, כשפתחתי את הדירה השנייה, הבנתי שאני הולך לשנות את חיי, שזה הייעוד הנוכחי שלי. מהר מאוד נשאבתי לעשייה וכמעט לא נותר לי זמן לדברים אחרים, אז עזבתי את העבודה בעיתון והתרכזתי ב'עושי חיל' העמותה שהקמנו. אני עושה זאת לא לבד, כמובן, יש מסביבי עוד הרבה אנשים טובים." מי הם בעלי התפקידים, או Ï המתנדבים, שמסביבך? "לצידי עומד שותפי ויד ימיני, האיש היקר, המנהל המסור שבלעדיו לא הייתי יכול להחזיק הכול לבד, הלוא הוא אהרן קורץ. חוץ ממנו, לכל דירה יש משפחה מלווה: איצקוביץ, מור, נוב, גלמן, נחשון, הירשוביץ, ועוד אחרות שאולי שכחתי. לשנות את חיי, שזה הייעוד הנוכחי שלי"

<<

|

12

פרתה גוש מבית