גושפרתה - גיליון 930

'

בלב העניינים

| יעקב אילוז |

טרור חקלאי

רק בחודש האחרון התבשרנו על פורעים ערביים שחיבלו בכרמי כפר עציון. לצערנו, הנושא לא מטופל כייאות למרות שהוא מוכר היטב לגורמי אכיפה. על כאבם של החקלאים שמכירים את העוול מקרוב כבר שנים.

מה הייתם עושים אם הייתם קמים בבוקר 15 ומגלים שדבר שעבדתם עליו כבר מעל שנה נעלם באבחת סכין, בשריפת 20 או בקבוק תבערה, או בסתם גניבה? המציאות הזו אולי לא מוכרת לרובכם, אבל בהחלט יש כאלו שסובלים ממנה כבר שנים רבות. בעוד בתקשורת הממסדית אין כמעט אזכורים לטרור החקלאי שנמצא כאן בכל פינה - רק מקרים בסדר גודל מזעזע מוצאים את דרכם אל הכותרות - הרי שבשטח המציאות שונה לחלוטין. כיום לא תמצאו חקלאי אחד שלא סבל מהתנכלות מכוונת של פורעים ערבים לציוד, למטעים או לצאן שברשותו. ולמען הסר ספק: התופעה חוצה גבולות ולא תקפה ליישובים שמעבר לקו הירוק בלבד. הנה כמה דוגמאות מהזמן האחרון: בחודש שעבר ספגו חקלאי כפר עציון אבדה קשה - מאות עצי דובדבן נכרתו בשטחי האזור על ידי פורעים שפרצו למקום באישון ליל וגרמו להרס כבד. אם נדרים נראה שמצב החקלאים בדרום לא טוב בהרבה - אלפי מטרים רבועים של תבואה באזור עוטף עזה נשרפו בקיץ האחרון במה שכונה ’טרור העפיפונים'. בכל הנוגע לגניבות ולפריצות לשטחי חקלאים בנגב ובגליל, המתמודדים כבר שנים ארוכות עם התופעה, יש סעד מסוים בדמותו של ארגון ’השומר החדש', אך המתנדבים מעטים והגנבים רבים. למרות קולות הזעקה העולים מפעם לפעם, טרוריסטים ממשיכים לזרוע הרס בשטחי החקלאות באין מפריע. תלונות במשטרה נסגרות מהר בשל חוסר עניין לציבור או בגלל חוסר ראיות, והדבר גורם לאובדן יכולת ההרתעה ולאוזלת יד מצד הרשויות. ניכר שהמשטרה הפכה את העניין לעניין שבשגרה. נטעת כרם? קח בחשבון שמתישהו הוא עלול להיעקר. אם רכשת ציוד חקלאי בשווי עשרות אלפי שקלים, מישהו ידאג לחבל בו או לגנוב אותו. 2011- נתוני המשטרה מעלים כי בין השנים תיקים בנושא 8000- נפתחו קצת יותר מ 2018 פשיעה חקלאית. מרביתם של התיקים נסגרו תוך זמן קצר, ולבית המשפט הגיע פחות תיקי חקירה. לצד הפשיעה המדווחת 200- מ

מהעבירות כלל אינן 85%- ל 75% עולה כי בין מדווחות, כאשר הסיבות העיקריות הן אלו שנכתבו לעיל: אוזלת ידה של המשטרה ושל מערכת המשפט בתפיסת האשמים ובמיצוי הדין עימם, וכן העובדה שמרבית התוצרת החקלאית ובמיוחד בעלי החיים אינם מבוטחים, לכן אין לחקלאים כל אינטרס לדווח למשטרה על גניבות ופגיעות ברכוש. נתונים אלו, וחוסר האמון במערכת האכיפה עצמה, מסבירים מדוע מרבית החקלאים לא מדווחים כלל על גניבות חקלאיות ומעדיפים לפעול באופן עצמאי. נושא מקומם נוסף קשור להטיה הפוליטית הברורה של המערכת המשפטית. על פי הנתונים הרשמיים של מדינת ישראל, בשנים תיקים בגין פשיעה 5000 נפתחו 2011-2015 מהם כנגד חקלאים יהודיים, 97% , חקלאית כנגד חקלאים ערביים. מתוך 2% - ופחות מ תיקים בלבד הוגדרו 116- כלל התיקים כ כפשיעה על רקע לאומני, ואם לא די בכך 93 - בסופו של דבר בתיקים אלו נחקרו חשודים ערבים. כן, 23- חשודים יהודים, ו קראתם נכון. כדי להבין את חומרת המצב ביקשנו לשמוע סיפור מהשטח שימחיש את עוגמת הנפש שהיא חלק מחיי החקלאים בארץ. לפני כחודשיים הגיע הטרור החקלאי אל עירנו היקרה חברון. משפחה מאחת השכונות העתיקות של העיר חברון עוסקת בגידולים חקלאיים והיא משפחת יהלום. מדובר באחת המשפחות הוותיקות של היישוב: בני הזוג שנה 20- משה ותהילה מתגוררים בחברון כ ילדים ב"ה, 11 ומגדלים משפחה ברוכה בת כשהצעיר שבהם בן פחות משלושה חודשים. אבי המשפחה, משה, איש אציל ועדין נפש, עוסק בחקלאות על ענפיה השונים: גידול ענבים לייצור יין, ייצור ושיווק שמן זית, גידולי חיטה, טחינת קמח אורגני ועוד. את מוצרי האיכות שלהם ניתן למצוא בכל מרכולי הסביבה וגם בשיווק ישיר עד הבית. משה, אב המשפחה, מספר בכאב כי לפני כשמונה שנים נטע כרם ענבי יין משובחים מזן קברנה סוביניון, והחלקה שבה ניטע הכרם, למרגלות מתחם קבר ישי ורות, הייתה שייכת

תלונות במשטרה נסגרות מהר בשל חוסר עניין לציבור או בגלל חוסר ראיות.

למשטרה קיימת הפשיעה הלא-מדווחת, זו שאינה מגיעה לרשויות. מנתוני ’השומר החדש'

<<

|

14

פרתה גוש מבית