גושפרתה - גיליון 930

'

בלב העניינים

לאנשי הקהילה היהודית שנרצחו בפרעות תרפ"ט. עם השנים, ולאחר חיסול הקהילה היהודית, השתלטו על החלקה ערביי הסביבה ונטעו בה ובסביבותיה עצים. באמצעות שימוש בתעודות המעידות באופן וודאי על בעלותו ההיסטורית, הצליח משה להעביר את הקרקע לחזקתו - עניין סבוך ולא פשוט. מאז גדלו הגפנים ואף הפיקו יבול משובח במיוחד. לפני כחודשיים פועלים ערביים שעבדו בחלקות הסמוכות פרצו לחלקתו והחלו בהשחתה מכוונת מכל הבא ליד. הגפנים הבוגרות נוסרו, הגפנים הצעירות נעקרו, צינורות ההשקייה נחתכו והעמודים התומכים בגפנים עוקמו והופלו. גידוליי הגפנים בחלקה הושמדו כמעט כליל. נפגשתי לשיחה עם בעל הכרם כדי להבין, מה עושים כשקמים בבוקר ומגלים כזה דבר נוראי? אני מבין שהפורעים הגיעו לחלקה שלך בשעות הבוקר, באור יום. זו בהחלט עליית מדרגה בחומרה של הדברים. כיוון שהדבר נעשה באור יום, שמעתי על המתרחש בפלאפון בזמן אמת ולא הבנתי מדוע לקח לחיילים זמן כה רב להגיב ולהפסיק את העקירה. כמובן שאת העוקרים לא עצרו - לפחות לא בשעת מעשה, כפי שניתן היה לצפות במדינת חוק. מכיוון שהחלקה מצולמת, היה אפשר לצפות שהפושעים ייעצרו במהירות ושהדין ימוצה איתם עד תום. אם חלילה זה היה הפוך, אם יהודים היו הורסים חלקות של ערבים, כל הארץ כמובן הייתה רועשת, ובתוך זמן קצר היו מובלים החשודים אחר כבוד למעצר." מה היה הדבר הראשון שעשיתם? ”הגשנו תלונה במשטרה שארכה כשעתיים ושם גם נאמר לנו שלצבא יש תיעוד של כל האירוע. לפני כשבוע, התקשרתי לברר האם משהו התקדם. שאלתי אם זימנו את העד שראה את המחבלים או אם המחבלים נקראו לחקירה. תשובת המשטרה הייתה לקונית - העניין בטיפול. הבנתי שכמובן שום דבר לא התקדם. גם היום אני חושב שבלי לחץ רציני ומאסיבי מצידנו שום דבר גם לא יתקדם. לצערי אנחנו למודי ניסיון מר בנושאים הללו. זו לא הפעם הראשונה שפוגעים או מנסים לפגוע

שנפגעו. איך אנחנו מתקדמים מכאן? מה הצעדים הבאים שיש לעשות? ”תראה", אומר משה בכאב, ”האמת היא שאין שום חידוש במה שהערבים עושים. מאז ומעולם הם מתנכלים לנו בכל דרך אפשרית והדרך החקלאית היא רק אחת מהן. אולי בגלל שזה כל כך רווח המשטרה פשוט בוחרת להתעלם ולא מייחסת חשיבות למעשים הנוראיים שלהם." עם כל זאת, משה מבקש להעביר מסר אופטימי שמראה מדוע אנחנו קרויים עם הנצח ומדוע הפרעות מצד הערבים הם צד שולי בנס הקיום פה כעם. ”החידוש והפלא הוא שעם-ישראל, יותר משבעה מיליון יהודים, חוזר אחרי אלפיים שנות גלות לארצו, מקים מדינה, מחיה את שפת הנביאים, מנצח בשישה ימים את המערכה המורכבת על לב ארצו, חוזר לירושלים, לחברון, לגוש עציון, מפריח את השממה, נוטע כרמים, מטעים, זורע שדות, בונה ישובים. אנחנו חיים בתוך הנס הזה ולא קולטים מה קורה כאן בארץ חמדת אבות. עם כל הכאב הפרטי שלי על מה שהם עוללו לי ועל מה שהם ממשיכים לעולל לאחרים, כדאי לנסות ולהתמקד בעיקר - בנס המופלא הזה של שיבת ציון - ועליו לכתוב כתבות, לחבר שירים ולערוך סרטים, כדי שחלקים יותר גדולים מעמנו יוכלו להיפגש עם מה שבאמת, אבל באמת, קורה כאן," מסכם משה בהתרגשות. תקוותם האחרונה של הנפגעים העיקריים מהטרור החקלאי שמכה כבר שנים ארוכות את הענף אולי החשוב ביותר לעצמאות הכלכלית הישראלית, היא העלאת המודעות במערכת הבחירות שבאה עלינו לטובה. אם יהיה מי שיכאב את כאבם של אלו שסבלו מכך, יש סיכוי שאחד הנציגים הנבחרים ירים את הכפפה, וינסה לשנות את המצב בשטח. ועד אז, נקווה שהתקשורת תפסיק להתעלם מהמצב בשטח או לדווח עליו בצורה מוטה בכדי שעוגמת הנפש של החקלאים לא תהיה כפולה.

”אם חלילה זה היה הפוך, אם יהודים היו הורסים חלקות של ערבים, כל הארץ כמובן הייתה רועשת."

בכרם שלי. לפני כשנתיים ניסו ערבים לשרוף את הכרם, אבל בנס הכרם ניצל מלבד עצים בודדים

|

16

פרתה גוש מבית