גושפרתה - גיליון 937

- ראיון אישי איש אחד

| יעקב אילוז |

מנפחת את הכאב החוצה שבועות אחדים לאחר ששכלה את בעלה בפיגוע, מצאה רותי גיליס בחלון ראווה את מה שהפך לאחת האהבות הגדולות של חייה - יצירת קערות זכוכית מעוטרות. על קימה מתוך אובדן, יצירה וחיים, התמודדות וצמיחה מתוך השבר.

בצרור הירי. לזכרו, לזכר העשייה שלו, ומתוך החוסר שלו, יצרתי את הכתובת הזאת, שנמצאת היום בבית הכנסת," היא אומרת. ”אני חושבת שזו העבודה האחרונה שעיצבתי בזכוכיות הוויטראז' הצבעוניות האלו. באותה תקופה, קצת אחרי השבעה, אני זוכרת שהסתובבתי בירושלים וראיתי קערה גדולה בחלון ראווה. הקערה ממש תפסה את תשומת ליבי, אז נכנסתי ושאלתי את המוכרת על הקערה הזאת. המראה שלה ריגש אותי והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות - לא עוד אומנות לשם יופי בלבד, אלא כלים אומנותיים שמשתמשים בהם בבית. זה לא היה פשוט, בעיקר בגלל העובדה שתנור לשריפת זכוכית היה אז דבר מאוד - מאוד יקר. אז עוד לא היו בארץ התנורים הייחודיים שיש היום לשרפת זכוכית, ואני קניתי תנור שרפת קרמיקה שהולך איתי עד היום הזה". נראה שהאומנות ממש מחיה את רותי. פניה מאירים כשהיא מספרת איך הוציאה סכום עתק על תנור, דבר שכלל אינו מובן מאליו. ”התחלתי ללמוד דרך ניסוי וטעייה איך מכינים קערות. כל כך אהבתי את הקערות הפשוטות שעשיתי מזכוכית פשוטה. עשיתי המון קערות שקופות לשימוש, למתנות ואפילו קצת למכירה. וכך התחלתי בעצם בתחום הפיוזינג )שיטת עיבוד זכוכית( והכנת הקערות." בואי נחזור מעט אחורה יותר. איך < כל זה מתחיל? איך עולם היצירה נכנס לחייך? ”דריסת הרגל הראשונה שלי בתחום אומנות הזכוכית, הייתה בעבודות וויטראז'. הגעתי לזה כי מאוד אהבתי את הצבעוניות של הזכוכית. לא היה לי פשוט בהתחלה למצוא את כל החומרים והציוד הנדרש, כי התחום לא היה מפותח בארץ ', כשנסעתי עם שמואל 94 באותן שנים. בשנת לפוסט-דוקטורט שהוא עשה בבוסטון, הבנתי שיכול להיות ששם אמצא את מה שאני מחפשת. אכן זה מה שקרה. פגשתי שם מישהי שעוסקת בזכוכיות, והיא כיוונה אותי לקורס קצר שהכניס אותי לעניינים. שם למדתי את היסודות הכי בסיסיים לעבודה, איפה כדאי לקנות זכוכיות, ומשם המשכתי בעצם לבד. קניתי שם את כל

כל מי שנכנס לבית הכנסת הגדול שביישוב כרמי צור, לא יכול לפספס את כתובת ה"שמע ישראל" העשויה מאותיות זכוכית מרהיבות ותלויה על קיר בית הכנסת. לכתובת הזו אחראית רותי גיליס, אומנית זכוכית שנים. 28 המתגוררת ביישוב מזה ”את היצירה הזו יצרתי מדם ליבי," משתפת שנה שכלתי את בעלי, 18 גיליס בכאב. ”לפני ד"ר שמואל גיליס, בפיגוע שאירע כשהיה בדרכו הביתה מבית החולים. אולי בגלל שהיצירה הזו יצאה ממקום עמוק כל כך, כמעט הפסקתי ליצור לאחריה. שים לב לצבעים העזים יותר של האותיות ש', מ', א', ו-ל', הדגשתי אותן במיוחד ביצירה, כי הן מופיעות גם בשמו של בעלי הי"ד," - היא אומרת ומצביעה על תמונה שנחה על השולחן לפניה. ד"ר שמואל גיליס )ב' בניסן ה'תשי"ט - ח' בשבט ה'תשס"א( היה המטולוג בכיר בבית החולים הדסה עין כרם. ד"ר גיליס היה אחראי על נושא קרישיות הדם בבית החולים ובמקביל עסק במחקרים חדשניים בתחום ההמטולוגיה. שירת בצה"ל כרופא סדיר במילואים ביחידת שלדג. נרצח בפיגוע ירי בשובו ממשמרת בבית החולים לביתו בכרמי צור. שיטוט קצר באינטרנט מגלה דמות רבת הוד, שחייה היו תוססים ומלאים עד שנגדעו באיבם. ד"ר גיליס התגייס לצה"ל מיד עם סיום לימודיו. לאחר קורס קציני רפואה הוא שובץ כרופא גדוד התקבל לתפקיד 1986- בחטיבת הנח"ל. ב 931 רופא ביחידת שלדג על ידי מפקד היחידה דאז, אליק רון. בין השאר, השתתף ד"ר גיליס בפעילות היחידה במסגרת ’מבצע משה' להעלאת יהודי אתיופיה. לאחר מכן החל את דרכו בעולם הרפואה והתקדם במסגרת זו, כשבמקביל הקים את ביתו יחד עם רעייתו רותי – בתחילה בירושלים ואחר-כך בכרמי צור. גיליס היה רופא נודע ומוערך והספיק לפרסם כחמישים מאמרים מדעיים על אף גילו הצעיר .(42) ”כחלק מהעבודה שלו," אומרת רותי, ”הוא התעסק גם בחולים סופניים, ובחלק מהפעמים זכה להיות זה שעומד ליד מיטתם בעת יציאת

”בחלק מהפעמים זכה שמואל להיות זה שעמד ליד מיטת החולים בעת יציאת הנשמה. לזכרו, לזכר העשייה שלו, ומתוך החוסר שלו, יצרתי את הכתובת ’שמע ישראל‘ שנמצאת היום בבית הכנסת בכרמי צור“

הנשמה. הוא היה אומר איתם יחד את המילים שכל יהודי אומר כשהוא נפרד מן העולם - ”שמע ישראל". נראה לי ששמואל לא הספיק לומר את המילים האלו בעצמו בזמן שהותקף

<<

|

10

פרתה גוש מבית