גושפרתה - גיליון 937

'

בלב העניינים

או משהו יוצא דופן, כי היא באמת חייתה את החיים ונהנתה מהם בפשטות. הלל אהבה מאוד לרקוד ולקרוא, ועשתה את כל הדברים הרגילים שילדה בגילה עושה. הקשר שלנו היה טוב מאוד וקרוב מאוד - הכרתי את העוצמה והשקט שלה, את היופי הפנימי והחיצוני. אחרי מותה, שמענו עליה סיפורים רבים מאנשים שהיו קשורים אליה, וזה בעיקר חידד לי את מה שידעתי קודם ונתן לי תוספת כוח. מיד כשקמנו מהשבעה החלטנו פה אחד, איש ואישה, לעלות 300- כ להר הבית. זה היה הצעד הראשון בהבנה שאנחנו חייבים לעשות משהו כדי באמת להמשיך הלאה. מאז אנחנו כל חודש עולים להר הבית וממשיכים למנף את מפעל ההנצחה של הלל." ”כשחשבנו על מפעל הנצחה, הבנו שהוא חייב להיות כזה שממשיך את קווי אופייה של הלל שלנו, שפשוט חייתה את החיים שלה בנחת ובשמחה. לכן בחרנו להנציח אותה בכל מיני דרכים שיש בהן דגש על מעגל החיים, דברים שיכולים לעזור ולקדם תהליכים בחיים. אחת מהדרכים הללו היא בספר ’פרקי הלל' שיצא לאור לפני כשנה. זהו ספר ייחודי שכתבנו אני ואחותי, ציפורה פילץ, והוא בא ללוות את המסע המשותף והמרגש של האם ושל ביתה, כלת בת המצווה. הספר מכיל שנים עשר ’שערים' ובהם דפי לימוד, דפי פעילות, סיפורים וקטעי קריאה. זכינו להוציא כבר שתי מהדורות בעברית ועכשיו, בשבועות האחרונים ממש, יצאה מהדורה נוספת באנגלית. הייתה התעניינות רבה והתרגשות סביב הספר, ופעם אחת אפילו הגיעו לארץ קבוצה של בנות מצווה מחו"ל למסע של כמה ימים בארץ בעקבות הספר. התגובות שלהן ממש חיממו את הלב. הן סיפרו לי עד כמה הספר העצים אותן ועד כמה הן נהנו מזמן האיכות עם האימהות שלהן." באילו עוד דרכים אתם מנציחים את הלל?

את הלל בלב, הוא דקר אותה בדיוק במקום הזה, וזו הייתה בעצם אמירה שאפשר לחסל את הלב של היהודים. לכן התשובה שלנו היא שאין שום סיכוי לניסיונות כאלו, כי הלב היהודי, הר הבית, ימשיך לפעום ולהתעצם כנגד כל מי שמנסה להוריד אותו. הר הבית מבחינתנו הוא מקום האמונה והתקווה, לכן אנחנו רואים בעליות האלו מוקד הנצחה חשוב ומשמעותי. חוץ מהעליות אנו מקיימים גם שיעורים וימי עיון סביב נושא המקדש. כיום המגמה לעלות להר הבית מתעצמת, ואם בעבר היינו כמה עשרות - כיום אנו מגיעים לעליות של עשרות ומאות אנשים. השיא היה שביום ירושלים

האחרון עלינו כאלפיים איש ביום אחד. אנחנו שמים דגש על עידוד עלייה בקרב נשים וילדים שמטבע הדברים מורכב בשבילם להגיע אל ההר. אנחנו מנגישים את העלייה לנשים ולילדים ומחזיקים מערך של מדריכות וצוות סיוע בכל מה שנוגע להכנות לקראת העלייה ולעלייה עצמה. לאחרונה ישנה גם מגמה של כלות ובנות מצווה שעולות להר הבית, וזה מרגש ביותר." אתם גרים במקום שנחשב מתוח מבחינה ביטחונית. יש הרהורים על המגורים בקריית ארבע? ”עמיחי בעלי מגדל גפנים כבר הרבה שנים, והוא כורם ויינן עוד הרבה לפני הרצח. כבן לניצולת שואה שאיבדה את הכול - הוא החליט לחיות פה ולגדל שורשים, מתוך אמירה חלוצית שזו הארץ שלנו ואנחנו נשארים כאן. לאחר הרצח, עמיחי נטע כרם מיוחד לזכרה של הלל ולידו הקמנו מרכז מבקרים לקבוצות ולמשפחות. במרכז, שהוא נוף ילדותה של הלל, אנחנו עוסקים בסיפור השורשים וההמשכיות של אבות האומה, ובהמשך אנחנו מדברים על העשייה החלוצית וההיאחזות בקרקע בארץ ישראל כחוויה הציונית שלנו. בנוסף, זכינו גם שמגוון מקומות הנציחו את הלל בכל מיני דרכים שקשורות בה: הסטודיו למחול

את מאוד פעילה בנושא העלייה להר הבית. מאיפה נובע הצורך לפעול בתחום הזה? ”מאז הרצח, כבר כמעט שלוש שנים שאנו עולים מדי ראש חודש להר הבית לזכר הלל. העלייה היא דרך השער היחיד שהיהודים מורשים להיכנס דרכו - שער המוגרבים, ואנחנו ביקשנו לשנות את שם השער ל'שער הלל'. המחבל הרג יום הזיכרון זה הזמן שכל אדם יכול להתחבר ולהרגיש ולו לקצת, ולו לרגע, את הכאב היומיומי של משפחות השכול

<<

|

18

פרתה גוש מבית