גושפרתה - גיליון 941

- ראיון אישי איש אחד

| עודד לוין |

פסי קומר (, בוגרת מכללת אמונה ובית ברל, אם לארבעה ואמנית במשרה 35) בואו להכיר את פסי קומר מתקוע מלאה - בשיחה על אומנות, על השראה ועל בתים מתפרקים.

רגשות דתיים? ”כל הדברים שאני עושה לא מדברים על דת באופן גלוי - לא תמצא אצלי כיפה או חפצי יודאיקה, אבל אני מרגישה שכל היצירה שלי נובעת ממעמקי היהדות כפי שהיא נתפסת בעיניי. כשהייתי בלימודי ההמשך, היה מרצה הולנדי אחד שראה עבודה שלי ומיד אמר: ”את זה עשה אדם דתי בהכרח." יש בעבודות האלו אלמנט שהוא מעבר למציאות. מאפיין שחוזר אצלי ביצירות הוא שהמניע של ההתרחשויות הוא פנימי ואף פעם לא גלוי לעין." במהלך הריאיון נותנת לי פסי להתבונן בכמה מיצירות הווידיאו שלה. לא מדובר באומנות חזותית קונבנציונלית, אלא בצפייה שדורשת אורך רוח והתבוננות ממוקדת בהתרחשות איטית ומדודה. בסרט שנקרא ”הולך ובא" המרקע מפוצל לשני מסכים: באחד מהם מסודרים מעין רהיטים לבנים, והשני ריק ושחור. במהלך הסרט מופיעים אנשים שונים ובשתיקה הם מניחים במסך הריק את אותם רהיטים באותו סדר שבו הם מופיעים במסך השני. מיד לאחר שהם מסיימים, במסך שהיה מלא מלכתחילה פורצת רוח חזקה, רהיטים מתחילים לעוף באוויר והסדר משתבש. ”בתור ילדה ציירתי תמיד באופן עצמאי. לא הייתי בחוגים או במשהו דומה, ואפילו בלימודים לא ידעתי שאני הולכת להיות ’אומנית'. את הפיסול גיליתי רק באמצע התואר במכללת ’אמונה', ולווידאו הגעתי עוד אחר כך. תמיד ידעתי שזה תחום שאני אוהבת, ולכן הלכתי לתואר באומנות. ההורים שלי מצטערים היום שבדיעבד הם היו צריכים לשלוח אותי לחוגים, אבל אני אומרת שזה דווקא טוב שלא שלחו - מי יודע מה היה קורה אז." את חושבת על דעת הקהל, מחפשת אותה? ”היצירה אצלי נובעת ממעשה היצירה עצמו, נתחיל מההתחלה. איך נכנסת לעולם האומנות?

את פסי אני פוגש בגלריה הממוקמת במתחם צנוע ברחוב אלמליח שבירושלים. בגלריה זו מוצגת בימים אלו תערוכה המשותפת לה ולאמן ג'ניה קריס ונקראת ’בתהליך בניה'. התערוכה מורכבת מצילומים של מודלים שונים לבנייה רגילה ושל מבנים ארעיים, והיא מציעה הסתכלות שונה על תהליכים של בנייה ופירוק. איך את מגדירה את העיסוק האומנותי שלך? ”בכלליות אפשר להגדיר זאת כאומנות רב-תחומית, אבל בפועל אני בעיקר עובדת בפיסול ובווידאו. אני מתעסקת בעיקר בנושא של ’בית' - בבנייה ובהרס שלו, ומתנסה בפירוק והרכבה של חומרים שונים. תוך כדי אני מרגישה מה מתרחש ומתבוננת על מה שקורה." ומה את מגלה? ”קשה לתאר את הדברים באופן מילולי. לפעמים דברים שאתה יודע על חומר מסוים – איך הוא פועל, מה המאפיינים שלו - משתנים תוך כדי העבודה. כשקאפה נשרפת היא פתאום מפיצה סוג של אור וכששעווה נמסה היא נופלת בצורה מיוחדת. אלו גילויים שמתרחשים תוך כדי תהליך היצירה." איך את תופסת את האומנות שלך ביחס לעולם הדתי-מגזרי? ”אני חברה ב"סטודיו משלך" – סטודיו מיוחד שנועד לאפשר לאומניות דתיות להמשיך וליצור בכל שלבי החיים, כשיש גם התייחסות לפרקטיקה שבאומנות: יצירת קשר עם אוצרים וארגון מוקפד של תערוכות חדשות. אני רואה בכך התקדמות ביחס של המגזר לעולם האמנות. עם כל זאת, אני עדיין מרגישה שהציבור הדתי נרתע קצת מאומנות פלסטית ולא בטוח ביחסו אליה. אם נותנים לך יום חופש – בדרך כלל אתה תלך למסעדה או לסרט. לא תצא לגלריה. יש פחות מודעות, פחות ידע מוקדם, וכדי להיכנס לתחום הזה צריך להכיר אותו. אני חושבת שזה התפקיד שלנו - לייצר עוד מקומות של אומנות

"אני מתעסקת בעיקר בנושא של 'בית' - בבנייה ובהרס שלו"

ולתת ליצירה לפרוח. גם הציבור מצדו יכול להתעניין ביצירה הפלסטית ולעודד אותה." אנחנו באמת מפסידים משהו? ”אני תופסת את היצירה הפלסטית כפעילות רוחנית. זוהי יצירה שמגיעה מעמקי נפש האדם ובאה לידי ביטוי ברובד החזותי. הרבה דברים גדולים בתוכנו לא יכולים להגיע לפני השטח באופן מילולי, ומי שמצליח לקרוא את היצירה נכון יגיע לעומקים שלא מתגלים בדיבור, ואפילו לא באומנויות האחרות."

ביצירה שלך יש מאפיינים או

<<

|

22

פרתה גוש מבית