גושפרתה - גיליון 949

הלל ללום. בחור עם לב ענק.

| אפיק קארו | שני נערים מהישוב אלעזר, חברים בחייהם ובמותם, נקטפו בתאונת דרכים קטלנית בכביש הבקעה. חברים מספרים עליהם ומבכים את לכתם. שני מלאכים עמית ברלב. חבר אמיתי.

אמיתי ואיכותי שיש, זכיתי שאלו תלמידים שלי." אפיק קארו רכז הנוער לשעבר באלעזר ”כשהייתי רכז הנוער בישוב אלעזר היינו יוצאים מידי קיץ לטיול גדול של שלושה ימים בצפון. בכל טיול האוטובוסים היו עמוסים גם בציוד כללי, כמו סירים, קרשים וג'ריקנים, וגם באוכל למאתיים איש. בערב כשהגענו למקום הלינה הייתי מבקש מהנוער לסייע בהורדת הציוד מהאוטובוס. רובם היו עסוקים בציוד האישי והקמת האוהלים שלהם, אך תמיד בין הנערים שעזרו ראיתי את עמית והילל, תמיד הם היו מתנדבים. אבל זה לא עצר שם, גם שכבר היינו לקראת סיום הם חזרו ושאלו ”אפיק, יש עוד משהו לעשות?". כשסיימו להוריד את הציוד הם לא מיהרו להתארגן או להתקלח. בנחת שלהם הם ישבו על פק"ל קפה נהנו מהרוגע והנחת, וכמובן שדאגו לסביבה והציעו לי ולחבר'ה כוסות קפה בשפע. החיוך, יחד עם הרצון הטוב לעזור ולסייע בכל מה שצריך, לא ישכחו ממני לעולם."

עמית ברלב והלל ללום ז"ל היו זן נדיר ומיוחד בנוף בני הנוער בגוש עציון. לפני כמה שבועות . שניהם 1 נהרגו השניים בתאונת דרכים בכביש השאירו חותם מיוחד ומחבר בלבבות החברים והסביבה. עמית והלל היו חלק מרכזי בחבורה מיוחדת, חבורה שהייתה תמיד ביחד, בלימודים, בטיולים, במסעות ובכל רגע אחר. ברגע שהיית רואה את אחד החבר'ה ישר היית שואל איפה השני. שניהם גדלו יחד בישוב אלעזר למדו יחד בבי"ס אזורי אלון שבות. בתיכון עמית עבר ללמוד ברגבים והלל למד בישיבת סוסיא ולאחר מכן עבר ללמוד בתיכון מעלה )ג'ינוגלי( בירושלים. התאונה המחרידה השאירה פצע פעור בלב רבים מחבריהם . חלקם שיתפו אותנו בתחושותיהם ובזיכרונות נעורים של מה שהיה ולא ישוב עוד. אריאל צלקו מנהל תיכון מעלה )ג'ינוגלי ערב( ”את הלל ז"ל אהבנו מאוד, הוא פשוט פרח אצלנו. עבד ברצינות, למד ברצינות וסיים בגרות מלאה. הלל היה בעיקר חבר טוב עם לב ענק

וחיוך מדהים, גם למחזור שלו וגם לתלמידים מהמחזור שתחתיו. הלל תמיד הסביר פנים, חייך ושאל בכנות ”אחי צריך משהו?" לא דיבר הרבה אבל חייך וחיבק הרבה מאוד. התלמידים שלנו, שמעיפים אותם מבתי ספר וממציאים להם שמות כמו נוער בסיכון או נוער נושר, מלמדים אותנו מה זאת חברות אמת ומראים לנו שוב ושוב שהם הנוער הכי מתוק, " הלל ז“ל תמיד הסביר פנים חייך ושאל בכנות ”אחי צריך משהו?“ לא דיבר הרבה אבל חייך וחיבק הרבה, הרבה מאוד.

<<

|

10

פרתה גוש מבית