גושפרתה - גיליון 956

מסע גו היישוב שלי

מ ח ב ר ו ת ה ק ב ו צ ה נשלחה לבית ה ח ו ל י ם לטפל בו באופן מיוחד. כתום מספר ש ב ו ע ו ת מת אברהם מ פ צ ע י ו , ושברון הלב של הקבוצה היה איום. לאבל על

ל י ח י ד ו ת משפחתיות. אורה קנוהל - הילדה הראשונה של הקבוצה - נולדה בחנוכה של אותה שנה ומכאן שמה. שאול רז, חבר הקבוצה, תיעד את המאורע: הגיע ”והנה

שושנה קנוהל ואורה

תמונה קבוצתית בקבוצת אברהם

היום ואנו מקבלים את הילדה הראשונה: אורה. הופעתך ושמך מסמלים לנו הרבה. את, אורה, מכניסה אותנו לתקופה רצינית, למפנה חדש, לחיים קבועים. אנו עומדים לפני סידור העבודה ומסתכלים: ענף נוסף לנו: טיפול. טיפול ילדים, אִמָהוּת. וליבי הולם... הבעת הפנים של החברה כולה מאשרת לי את העובדה. כולם חשים, מרגישים שמשהו לא יום יומי התרחש בקבוצה. הכל לבש אור חדש, לבביות וחום בכל. בצלצול הפעמון, בהתלחשות, בדיבור, בהורה. כן אורה, בבואך הכנסת אותנו לאורה ולתקופה חדשה. ברוך בואך". )כיום, שנים לאחר כתיבת שורות אלו אורה, כיום רוטנברג, תושבת אלון שבות ועובדת בארכיון שבכפר עציון(. באותה שנה החלו להגיע ארצה קבוצות עולים מאירופה שנמלטו מפני הנאצים. את חלק מקבוצות המעפילים קלטה קבוצת אברהם לאחר שחרורם של אלו ממחנה המעצר בעתלית. המלחמה הורגשה בקרב הקבוצה ביתר שאת, כאשר עשרים מחברי הקבוצה התנדבו והתגייסו למען המאבק בנאצים. היו שהתגייסו לצבא הבריטי, ואחרים התנדבו בשלב מאוחר יותר לפלמ"ח ולנוטרות. חיי התרבות בקבוצת אברהם החלו להתבסס. העבודה התרבותית-תורנית הסתעפה והקיפה חוגים רבים. ביטאון הקבוצה ’במחננו' היה יוצא בקביעות, ובו העלו החברים סוגיות ושאלות בנוגע לעשייתם ולעתידם. ספריית הקבוצה גדלה, ונפתח חדר קריאה. הקבוצה התגבשה, קשרי החברים למפעלם גבר, העולים החדשים נקלטו יפה ומספר חברי הקבוצה הגיע למאה.

אברהם התווסף אבל על חבר נוסף מהקבוצה - דוד פרנק. דוד נשלח מטעם הקבוצה לעבוד בגבעת עדה, ובשעה שעבד נחטף יחד עם עוד שני צעירים מהמושבה. הניסיונות למצוא אותם עלו בתוהו, ורק לאחר שנתיים נמצאו גופות הנעדרים במערה בסמוך לשכם. ביום ג' באב תרצ"ח, יום לאחר שקמה הקבוצה מהשלושים על חברם אברהם, הותקפה הקבוצה. ערבי לבוש בגדי פועל התגנב לשטחם והגיע עד מבנה חדר האוכל. באותה עת יצאו שנים עשר חברים מחדר האוכל לאחר שיעור בספר עמוס. למרבה המזל, שלושת הכדורים הראשונים שהמחבל ניסה לירות לא פעלו, ונמנע אסון גדול. בהמשך שוב הותקפה הקבוצה, והפעם ע"י פלוגת ערבים שהסתתרו בשדות. השומרים ענו באש חזקה והתנהל קרב עוצמתי שגם סופו היה בכי טוב: כדורים ניקבו את צריפי המגורים של חברי הקבוצה אך איש לא נפגע. פרק המאורעות היה קשה אומנם, אך הוא הביא עימו כמה דברים רצויים. הוגברו האימונים של חברי וחברות הקבוצה בנשק, וכושר הגנתם עלה. כמו כן, המאורעות ליכדו את החבורה וחישלו את רצונה. (, עם סיומם של המאורעות, 1939) בשנת תרצ"ט התאוששה הקבוצה. באביב של אותה שנה קלטה הקבוצה גל עלייה גדול מפולין ומצ'כיה, חברים. התחושה הייתה 85 והקבוצה מנתה כבר שעברה הטלטלה הגדולה ושעתה הגיע הזמן לעלות על הקרקע לנקודת יישוב עצמאית משלהם. אולם מחשבות לחוד ומציאות לחוד: ( פרצה מלחמת 1939) בתחילת שנת ת"ש העולים השנייה. חברי הקבוצה, צעירים וצעירות יוצאי אירופה, ידעו כי משפחותיהם וחבריהם נותרו באזור המלחמה, והדבר זעזע את עולמם.

ערבי לבוש בגדי פועל עברי התגנב לשטחם והגיע עד מבנה חדר האוכל. למרבה המזל, שלושת הכדורים הראשונים שהמחבל ניסה לירות לא פעלו, ונמנע אסון גדול.

מלבד הזעזוע הנפשי, חברי הקבוצה סבלו מהדי המשבר הכלכלי שהביאה איתה המלחמה - מקורות העבודה והפרנסה שלהם נסתמו. ימי המלחמה הביאו איתם מחסור ורעב, וחברים נאלצו לנדוד למקומות שונים על מנת לעסוק בעבודות שונות. הקבוצה שלחה פלוגות נוספות למקומות שונים ברחבי הארץ - בת שלמה, יערות הכרמל, כפר הרואה, נתניה, טירת צבי וחדרה. הנדודים ופיזור החברים במקומות עבודה שונים הכבידו על עיצובה החברתי והארגוני של הקבוצה. ילדי הקבוצה: ( נולדו הילדים הראשונים 1940) בשנת ת"ש בקבוצה, דבר שהביא להתרגשות מרובה ולהתבססות הקבוצה, והיא הפכה אט אט

|

22

פרתה גוש מבית