גושפרתה - גיליון 963

- ראיון אישי איש אחד

| הדר תאנה |

משה קוניקוב מקרה התקיפה האחרון שבו נרצח דביר שורק הי“ד, הציף חששות כבדים בדבר היכולת שלנו להגן על עצמנו בשעת הצורך. משה קוניקוב, מאמן קרב מגע בעל רקע וניסיון עשיר, מביא כאן כמה עצות וטיפים מניסיונו. הישארו ערניים.

אל תטעו במראהו הצעיר של משה קוניקוב. ( יש רזומה עשיר ומרשים בקרב מגע, 30) לקוניקוב והוא גם הבעלים של חברת ”יש"ע קרב מגע". אומנם תקופת טרור הסכינים לא נמצאת בעיצומה, אבל תחושת המתיחות לא פגה, ועימה גם הרצון והצורך ללמוד הגנה עצמית. המושג ’הגנה עצמית', לפי קוניקוב, לא מסתכם רק בפעולות פיזיות במקרה של תקיפה ח"ו, אלא גם בערנות בשטח – שזה, כנראה, הנדבך החשוב והקריטי כשאנו באים לדבר על זהירות ושמירה על החיים. איך הגעת לתחום של הגנה עצמית? ”העיסוק בנושא של הגנה עצמית קשור באירועים שקרו לי בגיל צעיר. אני הגעתי בכלל מניו-יורק, עלינו, משפחתי ואני, ארצה. כאן, 6 ורק כשהייתי בן בארץ, ההורים שלי רצו לגור ביישוב, ובכל פעם נסענו לבדוק יישוב אחר. פעם אחת נסענו לאזור יישובי בנימין, ולפתע מצאנו את עצמנו מוקפים בשוטרים פלסטינאים שכיוונו לעברנו רובי קלצ'ניקוב. בדרך-לא-דרך הצלחנו לצאת משם ולברך על הנס. בהמשך מצאנו את היישוב בת עין ושם התיישבנו. צריך להבין שבת עין של לפני עשרים שנה נראתה לגמרי כמו כפר קטן – בלי כבישים ובלי מדרכות מסודרות. אימי הייתה אז בעלת חגורה שחורה בקראטה, ודרכה נחשפתי לעולם הזה של אומנויות לחימה. האימונים שעברתי בגיל צעיר נתנו לי ביטחון עצמי ויכולת אמתית להגן על עצמי בכמה וכמה הזדמנויות, בעיקר מול ילדים שהיו הרבה יותר גדולים וחזקים ממני. אני זוכר את התחושה המדהימה ש'וואו מה שהתאמנתי והשקעתי כל-כך הרבה באמת עובד'. כל אימון חיזק אצלי את הביטחון ואת הרמה המקצועית." קרב מגע כמקצוע זה דבר די נדיר בנוף. איך החלטת שזה היעד שלך? ”קודם כול, גדלתי על סיפורים של לוחמים יהודים מההיסטוריה המפוארת שלנו - החל מדמויות תנ"כיות, דרך לוחמי גטו ורשה ולוחמי המחתרות, ועד ללוחמי צה"ל בימינו. תמיד היה לי חשוב שיהודים ידעו להגן על עצמם ולא יסמכו על חסדי אחרים. באופן מעשי, היו שני אירועים ספציפיים שהביאו אותי לבחור בקרב מגע , בזמן שירותי בצה"ל כלוחם, 2009 כמקצוע: בשנת טיילנו להנאתנו אני וחבריי, ולפתע הם אמרו לי

פרנואידים, אבל בהחלט צריך להיות ערניים. כדאי מאוד לא להתעסק עם הפלאפון, ולהיות נוכחים ברגע עד כמה שאפשר. לשאול את עצמנו - מהו תוואי השטח מסביבי? איפה יכול להיות מקום אידיאלי לתקיפה? האם כדאי לנקוט במשנה זהירות? ברוב פיגועי הדקירה שהתרחשו בארץ )כמעט !( המחבל לא רץ ממרחקים ואינו צועק 100% בקולי קולות לפני הדקירה. המחבל מבקש תמיד להפתיע את קורבנו, ולכן הוא טורח ומחפש אדם שאנן שאינו ערני לנעשה סביבו, ומנסה להתקיפו במהירות מאחור." מה לגבי שימוש בנשק חם? יש שיאמרו שהוא יותר יעיל. ”רוב החמושים, ובמיוחד אנשים אשר אינם מיומנים בקרב מגע, נוטים לסמוך על הנשק שלהם יותר מהידיים. ואכן, הדרך הכי מהירה והכי אפקטיבית לנטרל כל מחבל, בפרט מחבל עם סכין, היא מטח מהיר לאזור מרכז המסה )אזור בית החזה(. זוהי עובדה פשוטה שאין עליה חולק. ואולם, הבעיה היא שעל מנת לנטרל מחבל באמצעות ירי, יש צורך בזמן שניות לכל הפחות ובטווח מתאים של 10 התרעה של מטרים. כאשר התקיפה מתבצעת מטווח קרוב 10 יותר ובהפתעה מוחלטת, אין למותקף די זמן לשלוף את הנשק, לדרוך ולפתוח באש, ואז רוב הסיכויים שעד שהמותקף יצליח לשלוף, המחבל כבר יהיה מעליו... לאחרונה קיימתי ריאיון מרתק עם שומר שעבד בבית הברכה )בית יהודי מדרום לצומת גוש עציון( והותקף בידי מחבל חמוש בסכין לפני ארבע שנים. הסיפור שלו הוא דוגמה לכך שלפעמים קרב מגע יעיל יותר מנשק חם. ,2015 כך הוא מספר בלשונו: ’השנה הייתה שנת לפנות בוקר סיימתי שמירה 4:00 וביום שבת בשעה בבית הברכה. צעדתי בחזרה לכיוון אלון שבות עד שהגעתי לצומת הגוש. הכול היה חשוך, ולא ראיתי אף נפש חיה בסביבה. לפתע זיהיתי בצד השני של הכביש מישהו צועד לכיוון אלון שבות. שנינו היינו לבד בצומת. חשבתי לעצמי: מוזר, מה הוא עושה כאן באמצע הלילה? צעקתי לו :"היי, מי אתה?" והוא ענה לי משהו לא מובן ומבולבל באנגלית. חציתי את הכביש כך שחצצתי בינו לבין הדרך לאלון

משה קוניקוב בהרצאה

האימונים שעברתי בגיל צעיר נתנו לי ביטחון עצמי ויכולת אמתית להגן על עצמי בכמה וכמה הזדמנויות

”שמעת מה קרה בבת עין? ילד נרצח במכות גרזן". אז התגבשה בי המחשבה שאני רוצה לאמן כמה שיותר יהודים כדי שידעו איך להגן על עצמם ועל משפחותיהם בשעת הצורך. המקרה השני שגרם לי להבין שבאמת האימונים עוזרים לתפקד תחת . אני ועוד שני חיילים שמרנו 2011 לחץ קרה בשנת במחסום ליד היישוב מבוא דותן )בצפון השומרון באזור ג'נין(, והתחלנו משמרת שגרתית. לפתע אני שומע צעקות ”אללה אכבר", וכשאני מסובב את הראש אני מזהה מחבל עם נשק מסתער לעברנו. מיד קפצתי מאחורי מחסה וצעקתי ”יורים עלינו!" ב"ה הצלחתי לירות במחבל ולהציל את החיים שלי ושל החברים שלי, ובנס לא נפגענו. מיד כשהשתחררתי המשכתי לאמן, רק הפעם בצורה הרבה יותר רצינית." תן לנו קווים לזיהוי מחבל פוטנציאלי. ”קודם כול נזכור כלל חשוב: הדרך הכי טובה למנוע תקיפה מראש היא על ידי ערנות! לא צריך להיות

<<

|

10

פרתה גוש מבית