גושפרתה - גיליון 963

נעים להכיר

| יעקב אילוז |

ישיבת שבות ישראל נכון, ישהרבה ישיבותבאפרת, ובעצם – בכלהאזורשלנו. ובכל זאת, ישיבת ’שבות ישראל‘ באפרתמצליחה למשוך אליה תלמידים מהגוש ומירושלים – אף על פי שהיא נפתחה רק השנה. מהו סוד הקסם? יצאנו לבדוק.

כשנכנסתי לישיבה התיכונית ’שבות ישראל' באפרת נאלצתי להמתין דקות מספר עד שיתפנה אליי הרב יענקל'ה, ראש הישיבה. במהלך אותן דקות נכנס תלמיד צעיר לשאול שאלה את אחד הרבנים. ”כבוד הרב," הוא פתח. למעט הרב, התלמיד ואני, בית המדרש היה ריק, מה שאפשר לי להיות עד לאחד המחזות הנדירים בימינו. הרב הרים אליו את ראשו מתוך הגמרא שבה עיין, והקשיב לשאלתו. ”באתי לשאול שאלה בקשר לעבודה – הציעו לי עבודה במלצרות, אבל יש שם גם מלצריות שעובדות יחד עם המלצרים. אני לא מכיר אותן, אבל אני יודע שהן יהיו שם." אחסוך מכם את תשובתו המנומקת של הרב, ואתמקד בעובדה שהפתיעה אותי: מניסיוני האישי, מעט מאוד תלמידים בגילי חטיבת הביניים היו חושבים פעמיים על הצעה כזו. רובם היו עונים בחיוב בלי לשאול שאלות. עצם הפתיחות בין הרב לתלמיד, והיכולת של הרב להכיל את המורכבות, הראו לי שיש כאן ישיבה קצת אחרת, שייתכן שהתורה כאן היא דרך חיים, ולא רק ספרים המכילים בתוכם איסורים והיתרים. הרב יעקב אלימלך, ראש הישיבה, מתגורר בדימונה יחד עם אשתו ושבעת ילדיו, ”בינתיים," הוא מדגיש. הוא למד בישיבת מרכז הרב, ובעשרים השנים האחרונות כיהן כר"מ בישיבת דימונה. באותה תקופה, למרבה הצער, הישיבה הגבוהה שבות ישראל שבאפרת שנות 30 נסגרה לאחר פעילות ענפה בשל מצוקת תלמידים. הקמפוס הריק היה

של הרב אלימלך צלצל, והרב יעקב שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב, היה בצד השני. ”אתם שומעים? יש מצווה להקים ישיבה מחדש." אמר הרב, וכך החל הסיפור להתגלגל. לפני כמה חודשים נפתחה שנת הלימודים, ובשבות ישראל כבר לומדים מעל שלושים תלמידים בכיתה ט'. ”אני מעריך שבשנה הבאה המספר יהיה כפול," אומר הרב אלימלך בביטחון. ”התגייסנו למשימה כשהבנו שיש צורך בזה. בכל שנה מגיעים מאות תלמידים להיבחן בישיבות התורניות, ורק מעטים מתקבלים. זה מצב שגורם הרבה עוגמת נפש – הן לתלמידים ולהערכה העצמית שלהם, והן להורים שצריכים להתרוצץ בכל רחבי הארץ. הישיבה שלנו לא אליטיסטית ולא מציבה רף בלתי אפשרי. אנחנו בהחלט מכוונים גבוה מבחינה רוחנית, חברתית ולימודית, אבל חשוב לנו לא לחפש רק את מי שנולד מושלם. מי שרוצה לעבוד – מקומו איתנו, גם אם הוא לא יושב תמיד בשורה הראשונה בכיתה." הרב מספר שקודם לפתיחת הישיבה הוא ישב עם כל ראשי הישיבות שנמצאות באזור, והם הסכימו איתו שיש מקום לישיבה כזאת. כשנפתחה הישיבה כולם נתנו לו את ברכתם

הפתיחות בין הרב לתלמיד, והיכולת של הרב להכיל את המורכבות, הראו לי שיש כאן ישיבה קצת אחרת "

להמשך הדרך. ”ברוך ה', תלמידים, 80 נבחנו השנה ופתחנו כיתה עם למעלה תלמידים," אומר הרב 30- מ 60 בחיוך. ”לישיבה התקבלו בחרו 30 תלמידים, ומתוכם לבוא. כנראה שהתקבלו לעוד מקומות והעדיפו לא להיות במחזור הראשון שלנו, שהוא ניסיוני יותר. זה לא שסיננו אותם בעצמנו. הדלת שלנו פתוחה לכל מי

בבעלותה של ישיבת מרכז הרב, ועמד שומם במשך מספר שנים. לפני כשנה וחצי הטלפון

שרוצה ללמוד."

<<

|

22

פרתה גוש מבית