גושפרתה - גיליון 966
- ראיון אישי איש אחד
הפסקתי להאשים את ה', את השכנים שלי, את המנהלים שלי, את בן הזוג
החיים. חוויתי את הציונות שגדלתי עליה ממקום שונה - התחלתי לעבוד במערך האבטחה של אפרת כמפקחת החברה, ומהר מאוד הרגשתי חלק מהגוש. עם הזמן יצא לי ללוות משפחות שנקלעו למצב דומה לזה שעברתי ולמצבים מורכבים אף יותר. אני יודעת שהגוש הוא לא מקום ”שבע" כמו שלפעמים חושבים." מה המוטו שלך לחיים? ”המוטו שלי הוא ליהנות מהחיים ולא לוותר על עצמנו בשום שלב. על בשרי למדתי שיש מי שחי את החיים, ויש מי שיוצר אותם. שינוי לא מגיע ברגע, ואנחנו צריכים לעבוד כדי לשנות את מה שאנחנו רוצים. לפעמים זה אומר לעבוד קשה, אבל הדבר הכיף ביותר זה להסתכל אחורה ולדעת שעשית זאת!"
עורכי דין על חוב אחר. שוב הייתי צריכה לקום מחדש. יום אחד נשברתי לרסיסים אחרי שראיתי את קו הסיום וקיבלתי טלפון של חוב נוסף. זה היה תהליך ארוך שהצריך ממני הרבה אמונה בדרך. תוך כדי תהליך הבנייה הכרתי את יוסף, שהוא כיום בעלי. כשהכרנו, מיד חשבתי שאין שום סיכוי למערכת יחסים איתו - הוא דתי ואני לא, הוא הגיע מבית יציב ואני לא. חשבתי שלעולם לא נוכל להתאחד באותו מסלול, אבל בורכתי! הוא הציב מולי אתגרים אבל גם אומץ ללכת בכל הכוח, בלי לוותר ובלי לפחד." איך את מתארת את החיים בגוש? ”הגעתי לגוש עציון כשהייתי בהיריון עם ביתי הבכורה. לקח לי זמן להבין את החיים פה מבחינה ביטחונית ומבחינה חברתית, ולא
שהיה לי, את הבנקים ואת החיים.
בקלות נפתחתי פה לאנשים שלא הכירו את עברי. בסבלנות ובעבודה עצמית אפשרתי לעצמי להיפתח ולרקום חברויות חדשות. מהר מאוד נחשפתי לאנשים מדהימים וחברי אמת באמצע
|
12
פרתה גוש מבית
Made with FlippingBook - Online catalogs