גושפרתה - גיליון 966

מסע גו היישוב שלי

להישאר בקיבוץ. מוסדות כפר עציון התכנסו לדיונים נוקבים שבסיומם הוחלט להעביר את הילדים ואת האימהות לירושלים. ארבעה נימוקים היו להחלטה: אחזקת הילדים והדאגה לצורכיהם א. היוו נטל על כוח המגן המועט בגוש עציון; בגלל החרדה לגורל הילדים והחשש ב. מחסור במים, באספקה ג. שייפגעו; ובדלק, חייב צמצום האוכלוסייה שאינה לוחמת; פינוי מִבנים לשיכון יחידות התגבורת ד. במיוחד בחורף. תוך כדי בירור התנאים הצפויים להם בעיר הנצורה, הובהר שחייבים לאפשר לכל האימהות לצאת עם ילדיהן. בסופו של דבר, פינוי הנשים והילדים מגוש עציון הגיע מיוזמתן של אימהות כפר עציון ומתוך החלטה של מוסדות הקבוצה. הוא התבצע בהסכמה של הנהגת היישוב ופיקוד ההגנה, ובתיאום עם הצבא הבריטי )ל' רוזנברג-פרידמן, מהפכניות בעל כורחן, נשים ומגדר בציונות-הדתית בתקופת היישוב(. ילדי משואות 11- ילדי כפר עציון ו 62 יצחק יצאו מגוש עציון ביום כ"ג בטבת

וברכה ליישוב. האווירה וקצב החיים השתנו בבת אחת - גוש היישובים הפורח על בתיו המאירים ושוקקי החיים - היה למוצב צבאי נצור. משטר מלחמתי הוחל בתהליך מדורג ביישובי גוש עציון. בעקבות האירועים הקשים העלו כמה חברוֹת כפר עציון הצעה לפנות את הילדים - הצעה שעוררה ויכוחים והסתייגויות נחרצות. עוד בטרם פרצו המאורעות הראשונים במלחמת העצמאות היה המטה העליון של ה'הגנה' מוּדע לאפשרות שיתעורר צורך לפנות אוכלוסייה בלתי לוחמת מיישובים נצורים. ב-כ"ט בתשרי , שיגר הפיקוד 13.10.1947 , תש"ח העליון של ההגנה הוראות שהוגדרו ”סודיות ביותר, בקשר עם מבצע תל חי" - הוראות לתכנון ולביצוע פעולות צבאיות אם וכאשר כוחותינו יותקפו. ”אין לפנות אף קבע: 7 סעיף מספר נקודה וישוב עברים ומחזיקים בהם עד האיש האחרון. פינוי הנקודות מבלתי לוחמים )ילדים נשים וזקנים וכיוצא באלה( יעשה לאחר האישור של המוסדות המוסמכים... תעשינה כל ההכנות המוקדמות לביצוע מהיר )ספר תולדות ההגנה, חלק של פינוי זה" .(1948 ' שלישי, כרך ג, עמ החלטה זו יושמה לראשונה בסוף חודש דצמבר , עת הורה יגאל ידין, קצין המבצעים במטה 1947 ההגנה - לפנות את האוכלוסייה הבלתי לוחמת מהמושבה המבודדת הר טוב. מעט מאוחר יותר, , הורה בן 1948 בינואר 31 , ב-כ' בשבט תש"ח גוריון למפקד מחוז ירושלים, דוד שאלתיאל: ”לקיים כל נקודה ונקודה ולחזק ביטחונה, אבל לעשות תוכנית של פנוי לילדים ונשים לשעת )ד' בן גוריון, יומן המלחמה, כרך א, עמ' הצורך" (. המדיניות הלאומית באותם ימים קבעה 197 שאין לפנות אף יישוב, גם יישובים מנותקים שההגנה עליהם הייתה קשה ביותר. עיקרון זה, , נשמר עד 1920 , שנקבע עוד בתל חי בתר"ף נפילת כפר עציון בקרב. אז ניתנה הוראה לפנות כמה יישובים במרחב ירושלים. החברוֹת - האִמהות בכפר עציון נקרעו בין הנאמנותהאיִמהיתהראשוניתוהטבעיתלילדיהן, לבין הנאמנות למסכת הערכים שעליהם חונכו: אחריותן למפעל הציוני בארץ ישראל והחובה והזכות ליטול חלק פעיל במשימה לאומית זו.

יעקב קלפהולץ ובנו יוחנן )כותב המדור( - כפר עציון תש"ז

הבשורה המרה על נפילת כפר עציון בקרב הגיעה לאימהות ולילדים זמן קצר אחרי שהקרב תם.

. איתם יצאו רוב האִמהות וכמה 5.1.1948 , תש"ח הורי חברים וחולים. )ציפורה רוזנפלד הייתה האמא היחידה שבחרה להישאר בכפר עציון לצד בעלה, יחיאל ושניהם נפלו בקרב האחרון. הנשים הנשואות ללא ילדים והרווקות נותרו בכפר עציון ולחמו לצד הגברים עד הסוף המר(. הצבא הבריטי ליווה את השיירה בדרכה לירושלים. על הפינוי כתבה הבת הבכורה של כפר עציון, אורה קנוהל )רוטנברג(: אנו הילדים הבוגרים סיירנו את המשק ימים אחדים לפני נסיעתנו... קשה היתה הפרידה מן המקום... הלוא כאן ביתנו... התקשרנו אל הבתים, אל העצים ואל הכל... עוד יותר קשה הפרידה מן האנשים אשר השתעשענו עִמהם תמיד. הבחורים אשר בנו לנו בתים, שתלו עצים, הבחורות בישלו ותפרו לנו. לפני היציאה שמחו הילדים שהם באים לירושלים... חשבנו ללכת אל הכותל המערבי אבל ביום הנסיעה... כולם היו עצובים... בתוך המכוניות היתה צפיפות גדולה מאוד. אנו הילדים הגדולים החזקנו עלינו את הילדים הקטנים והמכוניות זזו. כשהגענו

גם האימהות נדרשו שוויון בין החברים והחברות ושותפות בנשיאה בנטל החלוצי. אלה התעצמו נוכח הידיעה עד כמה הן חיוניות בימי המערכה ליישוב הנאבק על קיומו ועתידו. לכול היה ברור שהאחריות לגורלם ולעתידם של הילדים היא משימה אישית, משפחתית ולאומית מהמעלה הראשונה. בין חברי וחברות כפר עציון התעוררה מחלוקת בשאלה האם ראוי ונכון לפנות את הילדים מכפר עציון, וחברות רבות העדיפו

|

24

פרתה גוש מבית