גושפרתה - גיליון 966

נוער ×

| הדס כריסי |

האם אנחנו חיים כאן בבועה? בתור מי שגדלה בעיר ושאינה יכולה בלי המגוון הצבעוני שקיים בה – זו שאלה שתמיד מרתקת אותי. במהלך חיי אני פוגשת בני נוער רבים ממקומות שונים בארץ )וקצת בעולם(, והשאלה הזו מקבלת נופך שונה וזוויות שונות בכל פעם. באחת מפגישות העבודה שלי הצגתי מדגם שבו נראה שבני הנוער כאן דומים אחד לשני. אחד אמר ’וואו, זה עצוב מה שאתה מתארת כאן‘, ואחרת אמרה ’אלו החיים שרצינו, בזה בחרנו.‘

הדר, אלעזר

אז קחו לכם כמה רגעים להרהר בדבר ובואו תראו מה הילדים שלנו חושבים על זה!

”אני מרגישה שאנחנו חיים בסוג של בועה, אבל זה לאו דווקא דבר שלילי! אני חושבת שכל מקום הוא סוג של בועה, גם מקום מגורים גם בית ספר ואפילו משפחה. אני מתחברת לסגנון ולמנטליות של האנשים שיש כאן, לאזור הטבעי, לנופים היפים... בעיניי יש כאן איכות חיים מסוימת שאין בכל מקום – בערים הגדולות למשל. רוב האנשים דתיים

עידן אוחנה, נוקדים

”אני גר ביישוב מעורב, ואצלנו יש כל מיני סוגים של אנשים. כיף להיות עם כולם יחד. לדעתי זה טוב, כי אז יש הזדמנות להכיר כל מיני סוגים של אנשים, להיות מחובר לכולם, לקבל את השונה ממך. אני יכול להבין את התחושה שיש כאן בועה, כי כביכול כולם

האלון הבודד - סמל הגוש. צילום: לגרשון אלינסון

וכואבת. אני כן מסכימה שיש בבועה מעטפת בטיחות מסוימת, אבל עדיין זה חיסרון." לא מפחידה אותך סכנת ההידרדרות בסביבה כזו? ”ההידרדרות לא מפחידה אותי כי אני אוהבת להכיר אנשים חדשים. אני חושבת שמי שגדל בסביבה שהוא כל הזמן נתקל באנשים חדשים, אז זו לא הידרדרות מבחינתו, אלא להפך – זה תהליך יותר בריא לדעתי." אוריה, איבי הנחל ”המגורים כאן הם בועה. כולנו חיים בתוך בועה. לילדים אני חושב שזה טוב כדי למנוע מהם פגיעה – בכל זאת, יש דברים שלא צריך לדעת. מנגד, לאנשים בוגרים זה פחות טוב לדעתי כי זה יכול פשוט לפגוע בהם אם הם לא יחשפו לדברים האלה. אנחנו רגילים לאורח חיים מסוים ולדברים מסוימים שלפעמים מאפיינים רק את האזור שלנו, וזה הופך אותנו לקצת בועה. אנחנו מתרגלים לצורת חיים הזו, לביחד הזה, ונהפכים לבועה."

כאן עם אופי דומה ומתנהגים באופן כללי באותה צורה. זה גורם לך להרגיש לפעמים שכולם כאן אותו דבר. לדעתי יש כאן דווקא חברה סוציואקונומית מגוונת, כן יש שוני. " - במובן הזה אני אוהב את היישוב שלי לירון, ראש צורים ”אני מרגישה שאנחנו גרים בבועה די שמרנית. כולם לומדים בבתי הספר בגוש ולא יוצאים החוצה. אני מדברת בעיקר על גילאי היסודי והחטיבה, שאלה לדעתי הזמן וההזדמנות להיחשף. יש הטוענים שיש פה נוער מגוון, אבל המגוון הזה באמת מאוד מצומצם! הרצף נע בתוך הכותרת של דתיים לאומיים, מי יותר ומי פחות, אבל כולם בתוך הסקאלה הזו. הבנים יוצאים לפנימיות וזה נשמע מאוד פותח, אבל ת'כלס גם רוב הפנימיות נמצאות בגוש ומכילות את אותו סגנון אנשים. אין באמת היחשפות." למה זה כל כך רע בעינייך? ”כי בשלב כלשהן יוצאים לעולם הגדול, ואם לא נהיה מחוברים הנפילה עלולה להיות גדולה

ושומרים שבת, ויותר קל להתנהל ככה. יש כאן אווירה משפחתית ואחדות, שקט מסוים ומיוחד.

אלה דברים שחסרים בעיר לדעתי. האם את חושבת שזה יכול לחנוק?

זה יכול, אבל אני מאמינה שזה תלוי בנו, באיזו גישה אנחנו מתייחסים לבועה הזו – אם נקבל אותה גם כשזה לא הכי מתאים לנו ויש דברים שלא מוצאים חן בעינינו, היא לא תחנוק, היא יכולה להעצים. אבל אם נתייחס בעיקר לדברים השליליים שיש בה, היא תזיק. בבועה יש קהילה מחוברת, אנשים עוזרים אחד לשני, ובגדול אני אוהבת את הבועה של הגוש. נשתדל לא לפוצץ אותה." שאלת הגיליון הבא: מה אתם חושבים על הבחירות? האם היה ניתן למנוע אותן? האם יש משהו שאנחנו, בני הנוער, יכולנו לעשות בנושא הזה? Hadask318@gmail.com כתבו לי! הדס -

|

30

פרתה גוש מבית